עזאם ואח' נ' סרוג'י ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, על בסיס החומר הקיים בתיק, ולאחר שנשמעו ראיות והצדדים סכמו טענותיהם בע"פ.

1.הנתבעים הינם בעלים של בניין מגורים הידוע כגוש 10837, חלקה 8 ברחוב דניאל בחיפה (להלן: "הדירה"). הדירה היתה מושכרת בשכירות מוגנת לשוחט (להלן: "הדייר היוצא").

2.התובעת, אדריכלית וציירת, חתמה ביום 28/3/07 עם הנתבעים ועם הדייר המוגן היוצא, על הסכם שכירות מוגנת.

בהסכם נקבע כי הדירה תשמש כדירת מגורים, וכי התובעת תשלם בעבור הדירה דמי מפתח בסך 14,000$ (חלקו של הדייר היוצא היה 7,600$, וחלק הנתבעים - 6,400$).

עוד נקבע בהסכם כי התובעת תשלם לנתבעים דמי שכירות בסך 1,200 ₪ לשנה, אשר ישולמו שנה מראש.

3.יצויין כי טרם חתימת ההסכם (וכבר בביקורה הראשון של התובעת בדירה), הציג בפניה הדייר היוצא את הדירה כדירה הכוללת שני חדרים, ובנוסף חדר שירותים שנמצא מחוץ לדירה.

תיאור זה, שתאר בפניה הדייר היוצא, תאם את התשריט שהוצג בפניה ממנו עלה כי הדירה כוללת שני חדרים (חדר גדול וחדר קטן), מרפסת מקורה וחדר שירותים.

כן הוא תאם את תיאור הדירה בהסכם השכירות בין הנתבעים לדייר היוצא.

4.יובהר כי בעת שהתובעת ביקרה בדירה (טרם חתימתה על ההסכם) היתה דלת היציאה מהדירה לכיוון חלל המוביל לשירותים נעולה, ונטען כי הדייר היוצא הבטיח לתובעת למצוא את המפתח המתאים ולהעביר לה.

הבטחה דומה ניתנה לה, לטענתה, גם על ידי נציג הנתבעים.

5.במהלך שמיעת הראיות הוברר כי הדירה הייתה נעולה במשך מספר שנים קודם לשכירתה ע"י התובעת, וכי במשך שנים רבות לא עשה הדייר היוצא שימוש בשירותים השייכים לדירה.

6.זמן קצר לאחר שהתובעת חתמה על ההסכם הסתבר לה ולנתבעים כי חדר השירותים נתפס על ידי פולש שסיפח אותו לדירה המצויה סמוך, שבה התגורר, באופן שהתובעת לא היתה יכולה לעשות שימוש בחדר השירותים.

7.התובעת טענה כי שכרה את הדירה בהסתמך על כך שהיא כוללת חדר שירותים, ורק לאחר חתימתה על ההסכם וקבלת החזקה בדירה גילתה, להפתעתה, את הפלישה והעדר הגישה מהדירה לחדר השירותים.

8.מיד לאחר שדבר הפלישה התברר לתובעת היא הודיעה על כך לנתבעים, ובעקבות כך הגישו הנתבעים כנגד הפולש תביעת פינוי (ת.א. 4700/08).

משחלף זמן והפולש לא פונה, פנתה התובעת לנתבע 1, ונאמר לה, לטענתה, כי עליה להתאזר בסבלנות שכן ההליך המשפטי לפינויו של הפולש אורך זמן.

9.התובעת טוענת כי על מנת לצמצם את הנזק שנגרם לה, היא נאלצה להשתמש בדירה אחרת

שהייתה בבעלותה (בשד' הציונות) אשר יועדה להשכרה, ואולם משראתה כי הזמן חולף והפולש טרם פונה, השכירה את הדירה בשד' הציונות תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 1,700 ₪, ושכרה דירה אחרת עליה שילמה דמי שכירות חודשיים בסך 1,100 ₪.

10.עוד נטען על ידה כי בחודש 7/10 (משהליך הפינוי טרם הסתיים) הציע לה הנתבע 1 לבטל את ההסכם עליו חתמה: להחזיר החזקה בדירה תמורת השבת הסכום ששילמה כדמי מפתח.

התובעת הסכימה להצעה זו ברם התנתה הדבר בכך שבנוסף לדמי המפתח ישולמו לה הוצאות שהוציאה עבור הדירה בה לא עשתה שימוש, לרבות תשלומי ארנונה, חשמל, וכן דמי שימוש בדירה שבבעלותה ברח' הציונות ודמי שכירות של הדירה ששכרה לאחר מכן.