עותמאן נ' עתאמנה ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.בפניי בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניטל כנגדם בהעדר וכן בקשה לביטול פסק הדין.

2.ראשיתו של ההליך בתביעה קטנה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע (להלן: "המשיב") בעקבות פגיעתו ע"י רכב המבקשים.

3.המבקשים לא התייצבו לדיון שהיה קבוע בעניינם ביום 02.07.09. עקב כך, ניתן נגדם באותו מועד פסק דין, אשר מבוקש כעת ביטולו במסגרת הבקשה שבפניי.

4.המבקשים טוענים, כי מעולם לא נמסרה לידיהם הזמנה לדיון ועל כן מתבקש ביטול פסק הדין שניטל בהעדר מחמת חובת הצדק. עוד טוענים המבקשים, כי נודע להם לראשונה אודות פסק הדין, עת הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקש 2 במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתח המשיב כנגד המבקשים לביצוע פסק הדין.

5.המבקשים הוסיפו וטענו לעניין סכויי ההליך והיפנו לכתב ההגנה שבגדרו שטחו את שלל טענות ההגנה שיש באמתחתם.

6.ייאמר כבר עתה, כי המבקשים לא נקבו בבקשתם במועד המדויק שבו נודע להם אודות פסק הדין שניטל כנגדם ואף נמנעו מלציין את התאריך המדויק בו הוטל העיקול על חשבון הבנק של המבקש 2. על מועדים אלה למדתי מן התגובה שהגיש המשיב במענה לבקשה לביטול פסק הדין.

7.בתגובתו, מתנגד המשיב לביטול פסק הדין וטוען, כי פסק הדין ניתן בדין, באשר המבקשים נמנעו באופן מכוון ועקבי מלדרוש את דברי הדואר שנשלחו אליהם, והכול במטרה לעכב את בירור התובענה דנן.

8.עוד טען המשיב, כי על אף שהמבקשים טוענים כי נודע להם לראשונה אודות פסק הדין בתאריך 14.10.10, המועד שבו הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקש 2, הם טרחו להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין רק כעבור 3 חודשים ממועד זה. המבקשים לא נתנו כל סיבה, לא כל שכן סיבה המניחה את הדעת, לשיהוי בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. עוד נטען, כי המבקשים מזלזלים בהליך המשפטי ולכן יש להעדיף את עקרון סופיות הדיון ולדחות את הבקשה.

דיון ומסקנות

9.ראשית יצוין, כי בפסק הדין שניתן בהעדר כנגד המבקשים לא דבק פגם. פסק הדין ניתן משלא דרשו המבקשים את דבר הדואר –ההזמנה לדיון- שנשלח אליהם. בנסיבות אלו, מדובר בהמצאה כדין. מכאן, ביטול פסק הדין ייעשה בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש ואין המדובר בביטול מחובת הצדק. בעת שבית המשפט דן בבקשה מהסוג האמור עליו לבחון את סיבת המחדל וכן את סיכויי ההגנה.

10.לעניין הארכת המועד, המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הינו מועד הקבוע בחיקוק. לפיכך, דרוש "טעם מיוחד" להארכת מועד אשר קבוע בחיקוק. בשנים האחרונות, ולאור ההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, חל ריכוך מסוים בדרישה לטעמים מיוחדים והמדיניות כיום מחייבת את בתי המשפט להתחשב גם במהות העניין ואופי ההליך.

11.לאור הגישה האמורה, אין לדון בבקשה להארכת מועד במנותק מן הבקשה לביטול פסק הדין ומן הראוי לבחון את שתי הבקשות כמקשה אחת.

12.כאמור, שני המבחנים העיקריים, הצריכים למקרה בו ניתן פסק דין בהעדר צד ואותו צד מבקש לבטל את פסק הדין, הם סיכויי ההגנה וסיבת המחדל. לשאלה בדבר הסיבה למחדל חשיבות משנית ואילו לשאלה בעניין סיכויי ההגנה חשיבות מכרעת.

13.ביחס לסיבת המחדל, יש לבחון האם מדובר בזלזול בבית המשפט, או בצירוף נסיבות אומלל ואף רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו (ראו: ע"א 2201/07 חונניסקי נ' אטלנטיס מוטי מידיה בע"מ מאגר נבו).

14.במסגרת בחינת סיבת המחדל, יש לבחון האם מבקש הביטול התחיל לפעול במרץ מרגע שנודע לו על פסק הדין. כמו כן, יש להתחשב בעוול שייגרם למבקש הביטול אם פסק הדין יישאר על כנו ובהליכים שננקטו במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין שניתן במעמד צד אחד (ראו: רע"א 7931/06 ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי – מאגר נבו).

15.יישום כללים אלה למקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי יש לבטל את פסק הדין תוך חיוב המבקשים בהוצאות משמעותיות וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

16.מעיון בתיק עולה, כי משך האיחור בהגשת הבקשה מאז הוטל העיקול על חשבון הבנק של המבקש 2, אינו ניכר. בנסיבות אלה, יש לראות את האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, כנובע מרשלנות גרידא ואין מקום לייחס למבקשים זלזול בהליך המשפטי.

17.לעניין סיכויי ההגנה, המבקשים טוענים בכתב הגנתם שהאחריות להתרחשות התאונה רובצת על כתפיו של המשיב בשל נהיגה בלתי זהירה ברכבו. דומני, כי טענות ההגנה שבפי המבקשים, בשלב מקדמי זה, נמצאו ראויות לכאורה.