עותמאן נ' סעיד עותמאן בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה במהלך עבודתו ביום 4.11.98. הצעת בית המשפט לפשרה התקבלה על ידי הצדדים באשר לגובה הנזק אולם נותרה מחלוקת בין הנתבעים / צדדי ד' לבין צדדי ג' באשר לחלוקת התשלום ביניהן. המחלוקת מתייחסת הן לפן הנזיקי, הן לפן החוזי והן לפן הביטוחי. הוסכם בין הצדדים כי פסק הדין לעניין זה יינתן על פי סיכומי טענות הצדדים, מבלי שהדבר יהווה הסכמה לדיון על פי הוראות סעיף 79 א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב).

2.בהתאם להסכמת הצדדים הנני קובעת כי פיצוי לתובע יהא בסך של 102,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.7.05, בניכוי 15% אשם תורם, סך הכל, 115,321 ₪.

מסכום זה יש להפחית את תשלומי המל"ל, בסך של 54,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.8.07 (יום עריכת החישוב על ידי הנתבעים וצדדי ד').

סך הכל פיצוי התובע בסך של 51,912 ₪.

חלוקת האחריות הנזיקית

3.על פי העובדות אשר נטענו לפני התובע עסק בעבודת טפסנות ופתאום נתקעה רגלו של התובע בברזל אשר היה מונח במקום והוא נפל לאחור על גבי ערמת ברזלים שהייתה מונחת במקום. מהסכם ההתקשרות אשר בין הנתבעת 1 לבין צד ג' 1 (נספח א' לסיכומי צדדי ג') אני למדה כי המעביד הישיר של התובע, הנתבעת 1 הינה חברה לכוח אדם אשר התקשרה עם הנתבעת 1, בהסכם לאספקת עובדים. לא מדובר בהסכם לביצוע עבודה מסוימת על ידי הנתבעת 1 באמצעות עובדיה, אלא לאספקת עובדים לשם ביצוע עבודות של צד ג' 1. מסעיפים דוגמת סעיף 10 להסכם אני למדה כי לנתבעת הייתה השליטה המלאה בסדרי העבודה של העובדים, ביניהם התובע. לא הוצגה לפני כל טענה בדבר קיומו של מנהל עבודה מטעם הנתבעת, הקובע את סדרי עבודת העובדים. לא הוצגה בפני כל טענה ממנה ניתן ללמוד על שליטת הנתבעת בסדרי העבודה של מפעלה של צד ג' 1.

4.אחריות צד ג' נובעת לא רק מאחריותה בשל השליטה בעבודת העובדים אלא מתוקף היותה מחזיקת המקרקעין. כמחזיקת המקרקעין חלה על צד ג' 1 החובה לדאוג לתקינות השטח, ניקיון וסדר ונוהלי הבטיחות על מנת לשמור על שלומם של הבאים בשעריה. לפיכך, יש להשית אחריות הנזיקית על כתפי צד ג' 1.

5.יחד עם זאת ביחסים שבין התובע לבין הנתבעת 1 הנני מוצאת כי יש להשית עליה חלקה של האחריות. אחריותו של מעביד אינה תחומה לשטח המקרקעין שבחזקתו או לתחומי עסקו. ב- ע"א 72 / 246 משה מנשה נ' שלמה דרומנו כז (1) 712, עמוד 717 נקבע-

"אמור מעתה: חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל אדם ביחס לרעהו הנמצא בתחום השפעתו, מחייבת מעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזק גוף לעובדו במהלך הרגיל של עבודתו: ראה ע"א 147/54, [3], בע' 1607. האמצעים המחייבים לצורך מילוי חובה זו משתנים ממקרה למקרה ומעניין לעניין לפי הנסיבות. לגבי מקום העבודה, גם אם איננו בחזקתו או בשליטתו של המעביד כי אם בידי מישהו אחר, פירושה המעשי של החובה הוא שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ותנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה."

6.קיומה של חובת הזהירות אין בה די. לא מדובר בחובה מוחלטת אלא יש לבחון כל סיכון וסיכון לגופו. יש להבחין במקרה בו שולח המעביד עובד לבצע שליחות במקום כלשהוא לבין מצב בו המעביד שולח את עובדו לבצע עבודה ואף למשך תקופה במקום עבודה אשר מחוץ לחצריו. במקרה זה מוטלת עליו חובה לבחון את בטיחות מקום העבודה. לא הובאו בפני ראיות לביצוע בדיקה שכזו.

7.לפיכך הנני מוצאת לנכון לחלק את האחריות בין הנתבעת 1 לצד ג' 1, כדלהלן, כאשר 100% הינה מלוא האחריות המוטלת על הנתבעים וצדדי ג' (כלומר לאחר הפחתת האשם התורם) - 80% צד ג' 1 ו-20% הנתבעת 1.

היחסים החוזיים

8.צד ג' מפנה לסעיף 18 להסכם שבין הצדדים המטיל על הנתבעת לשפות את צד ג' בגין כל תשלום שייחוב בו בגין מעשיו או רשלנותו של עובד מעובדי הנתבעת. איני מוצאת כי סעיף זה רלוונטי למחלוקת שבין הצדדים שכן, אנו דנים באחריות שאינה נובעת ממעשיו או מחדליו של התובע, העובד אלא של צד ג'.

9.צד ג' גם מפנה לסעיף 17 להסכם אשר לטעמי הינו הרלוונטי לעניין. סעיף זה,קובע כדלהלן-

"החברה מתחייבת לשפות את "נשר" בגין כל תשלום אותו תשלם "נשר" ו/או תחוייב לשלם לפי כל דין ו/או הסכם פסק דין ו/או בדרך אחרת הנובעת מאחריות לכל נזק ופגיעה שייגרם לעובדי החברה אשר הועמדו לרשות "נשר" עפ"י הסכם זה, בין בנזקי גוף ובין בנזקי רכוש."

לכאורה צודקות צדדי ג' בטענה כי סעיף זה קובע כי כל חבות אשר תוטל על "נשר" תקים חובת שיפוי של הנתבעת. יחד עם זאת איני יכולה לקבל פירוש זה. סעיף חוזה הקובע חבות שיפוי בכל מקרה בו בשל רשלנותה או מחדלה של "נשר" תחוב הנתבעת, מחייב ניסוח חד וברור יותר הקובע מפורשות כי הסעיף חל גם במקרה ובו הנזק נגרם כתוצאה ממחדלה ו/או רשלנותה של "נשר". ספק בעיניה אם סעיף כזה יהא תואם את טובת ותקנת הציבור, אולם, בכל מקרה ברי הוא כי חייב הוא להיות מפורש ב"רחל ביתך הקטנה". נוסח הסעיף שבפני אינו כזה.

10.צד ג' טוענת עוד כי על פי ההסכם היה על הנתבעת למנות מנהל עבודה וכן לדאוג לבטיחות. לפי עובדות המקרה כפי שהונחו לפני איני מוצאת כי יש בכך כדי להשפיע על תוצאות הדיון. צד ג' הינה מחזיקת המקרקעין. על פניו התאונה התרחשה בשל כשל בניהול המקרקעין ולא צורת העבודה.

השאלה הביטוחית

11.הצדדים אינם חולקים על הטענה כי פוליסת הביטוח של צד ג' 2 חברת הביטוח "כלל", אשר הוצאה ל"כור" כולל את "נשר", צד ג'1, כמבוטחת.