עוקבה בדיר נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגנית הנשיא ו' מרוז, השופט ש' בורנשטין והשופטת נ' בכור) בעפ"ג 64617-09-17 מיום 22.5.2018, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופט א' שרון) מיום 10.9.2017 בת"פ 17942-11-15.

2. המבקש הורשע בבית משפט השלום, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), יחד עם סעיף 29(א) לחוק.

           על פי עובדות כתב האישום, ביום 1.11.2015 תקף המבקש את ו' (להלן: המתלונן), יחד עם אחיו ושני מעורבים נוספים, באופן שהסב לו חבלות של ממש, וזאת על רקע מחלוקת כספית שנתגלעה בין הצדדים.

3. לדיון בגזר הדין צירף המבקש את ת"פ 39156-08-16, שבו הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, לאחר שהפר את תנאי שחרורו כפי שנקבעו בהחלטת בית משפט; וכן את ת"פ 11947-11-16, שבו הורשע המבקש בעבירות של הפרת הוראה חוקית, כאמור לעיל, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, לאחר שביום 19.10.2016 שהה ברמת גן, ובכך הפר תנאי מעצר בית מלא בכפר קאסם בפיקוח אנושי, ואף סירב לבקשת שוטרת להתלוות אליה לניידת, עד שנעצר.

4. במסגרת גזר הדין עמד בית משפט השלום על חומרתן של עבירות אלימות ועל פגיעתן בערכים חברתיים מוגננים, וכן על נסיבות ביצועה של העבירה הקונקרטית שביצע המבקש, ובכללן העובדה שלמעשה קדמה "התארגנות מסוימת", והעובדה שהתקיפה בוצעה בחבורה והייתה "אכזרית" ו"ברוטאלית".

           עם זאת, התייחס בית משפט השלום לנסיבות המקלות שהתקיימו באירוע, ובכללן העובדה שהחבלות שנגרמו למתלונן "אינן ברף הגבוה", וכי בשלב מסוים פסקה תקיפת המתלונן, מבלי שיהיה צורך בהתערבות או סיוע.

5. לאחר שסקר שורת פסקי דין קרובים בנסיבותיהם למקרה דנן, העמיד בית משפט השלום את מתחם העונש ההולם את העבירה ונסיבות ביצועה על טווח שבין מספר חודשי מאסר בפועל ל-18 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים.

           כמו כן, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה ההולם את העבירות שבהן הורשע המבקש בשני כתבי האישום האחרים נע בין מאסר על תנאי לתקופת מאסר קצרה.

6. בבואו לגזור את עונשו של המבקש בתוך המתחם עמד בית משפט השלום על נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת זו שקל בית המשפט לקולא את הודאתו של המבקש בכתב האישום המתוקן; את עברו הפלילי הנקי; את היותו של המבקש עצור בתנאים מגבילים למן היעצרו – לראשונה בחייו – בגין האירוע מושא כתב האישום; וכן את העובדה שמדובר באדם משכיל ובעל משפחה.