עומר עלא אלדין נ' קיים סאמר ואח'

פסק דין

מבוא ותמצית עובדות

התובע יליד שנת 1992 נפגע בתאונת דרכים מיום 9.7.02, שעה שנפגע מרכב חולף עת רכב על אופניו.

עסקינן בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ד – 1984 (להלן:"חוק הפלת"ד).

על פי הנטען בכתב התביעה, בעקבות התאונה הובהל התובע לבית חולים. התובע עבר מספר ניתוחים ברגלו והיא הושמה בגבס. התובע אושפז עד יום 18.7.02. אצל התובע אובחנו שברים בירך ימין, פצעים, חבלת ראש וחבלות ופצעים בכל חלקי הגוף. התובע שוחרר עם המלצות להמשך מעקב אצל רופא אורתופד. התובע ביקש לפצותו בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, החזר הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות לעתיד והפסד פנסיה.

בית המשפט על ידי כבוד השופטת דלא מוסא לאחר שבחנה את החומר הרפואי, מינתה את פרופ' ביאליק כמומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי ואת ד"ר כנאענה כמומחה מטעם בית משפט בתחום הפסיכיאטרי.

המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי קבע בחוות דעתו מיום 30.11.05, כי נותרה לתובע נכות בשיעור 10% בגין חיבור גרוע של עצם השוקה הימנית. עוד ציין המומחה, כי קיימת אפשרות של תיקון ציר זה ועל כן קבע את הנכות כנכות זמנית. לפיכך, קבע המומחה, כי נכותו הסופית של התובע תיקבע בהתאם למצבו לפחות שנתיים לאחר סיום הטיפולים הרפואיים.

לאחר חוות הדעת הראשונה של פרופ' ביאליק, עבר התובע ניתוח נוסף ברגלו ביום 29.3.07 לתיקון העיוות בגפה התחתונה הימנית ולצורך השוואת גפיים תחתונות. בעקבות הניתוח, היה התובע במקבע חיצוני ובטיפול פיזיותראפי. המקבע הוסר ביום 15.6.07 בחדר ניתוח בהרדמה כללית ורגלו של התובע גובסה מעל לברך. הגבס הוסר ביום 15.7.07 והתובע הופנה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה.

לאחר שבדק את התובע בעקבות הניתוח שעבר, קבע המומחה פרופ' ביאליק, כי הקיצור הקל בגפה וסטיית שוק ימין תוקנו בניתוח שעבר התובע בשנת 2007 וכיום אין הבדל באורך גפיים תחתונות שמקנה אחוזי נכות. אולם ציין המומחה, כי הופיע אצל התובע דלדול שרירי ירך ימין. בגין דלדול שרירי זה בצורה בינונית הקנה המומחה לתובע נכות בשיעור 10%. המומחה קבע, כי לא נותרה לתובע נכות בגין צלקות לא מכערות ולא מפריעות לתפקוד וכן קבע שלא נותרה לתובע נכות בשל קיצור גפה תחתונה ימנית.

ד"ר כנאענה המומחה מטעם בית משפט בתחום הפסיכיאטרי קבע בחוות דעתו, כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, התובע לא סבל מאיבוד הכרה בעקבות התאונה. עוד ציין המומחה, כי ניכר מצורת התנהגותו של התובע, כי תשובות ותגובותיו הן במודע ובכוונה. צורת מתן התשובות מעידה על מרכיב של התנהגות מגמתית וגישה של האדרת סימפטומים על רקע רווח משני. המומחה ציין שהתובע ענה בתשובות שאינן תואמות את גילו, רמת השכלתו ואשר אינם קשורים להפרעה חרדתית שקשורה לתאונה וגם אינם מוסברים על רקע של פגיעה קוגניטיבית אורגנית שקשורה לתאונה אלא על רקע מגמתי. בבדיקת התובע לא מצא המומחה עדות לתסמונת חרדתית פוסט טראומטית ולא נתגלו סימנים של הפרעה דיכאונית. המומחה מציין, כי בדיקת התובע הצביעה על חוסר אמינות ועל עמדה מובהקת של התחזות. אוסיף, כי על פי חוות הדעת לתובע הפרעת קשב וריכוז. המומחה קובע, כי למרות שהתרשם מחוסר אמינות התובע בעת בדיקתו, אין לשלול שיתכן שהייתה לתאונה השפעה חרדתית זמנית קלה וחולפת ועל כן העניק לתובע נכות זמנית בשיעור 10% למשך שנה ממועד התאונה וכן העניק נכות זמנית בשיעור 5% לתקופה של שנה נוספת. המומחה קבע שלתובע לא נותרה נכות לצמיתות בתחום הנפשי כתוצאה מהתאונה.

ראיות הצדדים

מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של אימו של התובע ושל אביו. בנוסף העיד מטעם התובע הפיזיותרפיסט מר פאדי חורי. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. אציין, כי התובע בחר שלא להעיד ולא הגיש תצהיר עדות ראשית, לפיכך מנע מבית משפט להתרשם ממנו ישירות. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת גובה הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות התאונה שעבר בלבד.

כאב וסבל

כאמור בסופו של יום נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור 10%. בעקבות כל הניתוחים שעבר התובע, הוא אושפז במשך 22 ימים. לפיכך, הפיצוי בגין ראש נזק זה לרבות ריבית ממועד התאונה ועד פסק הדין הינו 30,871 ₪.

אובדן כושר השתכרות לעתיד

במועד התאונה היה התובע כבן 10 שנים. לטענת התובע בנסיבות אלו ועל פי הפסיקה הנוהגת יש לערוך את חישוב הפיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק. הנתבעות טוענות מנגד, כי בנסיבות המקרה של התובע ולאור נתוניו כפי שבאו לידי ביטוי בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק וכפי שאף עולים מחוות דעת הפסיכיאטרית יש לחרוג מכלל זה ולקבוע לתובע פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה.

בעת קביעת הפסד השתכרותו של קטין, אין בידי בית המשפט להסתמך על נתוני השתכרותו של התובע הספציפי וזאת בשל העדר נתונים מספיקים העשויים ללמד על פוטנציאל השתכרותו של קטין. ההלכה היא, כי חישוב הפסד כושר השתכרותם של קטינים ייערך לפי השכר הממוצע במשק. עם זאת, הפסיקה הכירה באפשרות לסטות מהשכר הממוצע במשק, כאשר קיימת הצדקה לכך בהתאם לנתונים האישיים של התובע (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא). החזקה, שאלמלא התאונה היה הקטין משתכר כשיעור השכר הממוצע במשק, הינה חזקה הניתנת לסתירה.

בפסיקה נקבע, כי אין לקבוע ששכרו של קטין עתיד להיות גבוה או נמוך מהשכר הממוצע במשק בהסתמך על מעמדו הסוציו אקונומי, המגזר אליו הוא שייך וכדומה. עם זאת, כאשר קיימות ראיות ואינדיקציות, בנוגע לתובע הספציפי, מהן ניתן ללמוד, בהסתברות גבוהה, כי סביר ששכרו של התובע היה חורג מהשכר הממוצע במשק, כלפי מטה או מעלה, ניתן לחרוג מהחזקה האמורה (ע"א 9980/06 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר נ' עיריית ירושלים (2009). קרי, ניתן לקבוע, כי בהתבסס על נתוניו האישיים של התובע, להבדיל ממוצאו, או מעמדו הכלכלי, סביר, כי לא היה משתכר את השכר הממוצע במשק, אף אלמלא התאונה. סבורני, כי בענייננו הוכח, כי יש לסטות מהחזקה המפורטת לעיל מהנימוקים שיפורטו.