עוז ואח' נ' אבזבקי ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה שעניינה ביטול עסקה לרכישת משקפיים ותביעה שכנגד על הוצאת לשון הרע.

2.התובע טען כי ביום 13.6.11 בוצעה לו בדיקת ראיה ע"י הנתבע ובהתאם לתוצאותיה הזמין בחנותו של הנתבע משקפי ראיה כולל מסגרת בסכום כולל של 350 ₪. שבועיים לאחר מכן, אספה אימו את המשקפיים מהנתבע. הנתבע מדד אותם והבחין כי העדשות מטושטשות וגורמות לו לכאבים בעיניים ולסחרחורות. בנוסף, המסגרת לא היתה נוחה והכאיבה תוך זמן קצר. התובע חזר לחנותו של הנתבע מלווה באימו במטרה להחליף את המשקפיים או לקבל זיכוי, אך המוכר סירב וטען כי הסיבה האמיתית להחלפה היא חוסר שביעות רצון מהמסגרת. הנתבע טען כי עפ"י תנאי המדיניות של החנות הוא איננו יכול לעזור. לאחר מספר שבועות חזר שוב התובע לחנות במטרה להגיע לפשרה אך הנתבע הרים את קולו הפנה שוב את התובע למדיניות ההחזרה המפורסמת על גבי הדלפק וטען כי הוא בעל החנות והוא איננו מאשר החלפה. התובע טען כי פנה לשתי חנויות משקפיים אחרות בהן נאמר לו כי קיים פגם בציפוי המיוחד שמכסה את העדשות. התובע עתר להחזר בעבור המשקפיים בסך של 350 ₪, הוצאות ועוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

3.מנגד טען הנתבע כי אכן ביום 13.6.11 רכש התובע בחנותו זוג משקפיים בסך של 350 ₪. התובע הגיע לחנות בעקבות המלצה מאימו. לתובע בוצעו במקום בדיקות ראיה ע"י אופטומטריסט מוסמך ולאחר אישורו הוכנו עדשות המתאימות לצרכיו בהתאם לממצאי הבדיקה ותחושות סובייקטיביות של התובע במהלך הבדיקה. בנוסף, בחר התובע במשך שעתיים מסגרת ראיה לפי רצונו ממלאי החנות. הנתבע טען כי התובע אישר כי המשקפיים שיפרו את ראייתו ובבדיקת ראיה נוספת שבוצעה לבקשת התובע התקבלו שוב אותן תוצאות. הנתבע טוען כי התובע הגיע לאחר כחודש על מנת לאסוף את המשקפיים החדשים וכאשר השווה אותם לישנים דיווח שהוא רואה בהם טוב יותר למרחוק התובע אף שילם בעבור המשקפיים דבר המעיד על שביעות רצונו. הנתבע טען כי ציין בפני התובע כי למשקפיים נדרשת תקופת הסתגלות השונה מאדם לאדם. הנתבע טען כי אף ציין בפני התובע שבאפשרותו להמציא מרשם אחר מאופטומטריסט או רופא עיניים והעדשות יוחלפו ללא תשלום, אך התובע סירב. הנתבע טען כי לאחר שלושה שבועות חזר התובע מלווה באימו והתלונן על כך שאינו אוהב את סגנון המסגרת של המשקפים. הנתבע הציע לתובע לבחור מסגרת אחרת במחיר זהה והעברת העדשות למסגרת החדשה ללא תשלום. התובע סירב ודרש לבחור מסגרת מכל מבחר החנות ללא תוספת תשלום בגין ההפרש. הנתבע טען כי פעל עפ"י תנאי המדיניות של החנות המצויים, כפי שמאשר התובע, על הדלפק בחנות. התובע טען כי לא יכול כיום לזכות את התובע בגין עדשות ומסגרות שנעשה בהם שימוש מאז 13.6.11 ועד היום. הנתבע טען כי לא צורפה חוו"ד מומחה התומכת בטענת התובע לפיה קיים פגם בציפוי העדשות או בדבר אי תקינותם ולפיכך דין התביעה להידחות.

4.הנתבע הגיש תביעה שכנגד ובה טען כי התובע הגיש תביעה שקרית ולאחר מכן העביר העתק מהתביעה לידי העיתון "ידיעות פתח תקווה". הנתבע טען כי אף שהכתבה פורסמה ללא פרטים מזהים של הנתבע וחנותו, מטרת התובע היתה לפגוע בפרנסה, בכבוד ובמוניטין של הנתבע. הנתבע טען כי העובדה שמערכת העיתון מודעת לפרטיו מהווה עבירה על פי חוק לשון הרע.

התובע טען מנגד כי האמור בתביעתו אמת הוא והתביעה הוגשה בתום לב וכי ניסה לפתור את העניין בדרכי שלום בטרם הגשת התביעה, אך הנתבע הרים את קולו וסילק את התובע מחנותו. התובע הכחיש כי מטרת פרסום הכתבה היתה להפעיל לחץ על הנתבע להשיב את הכספים.

5.בדיון שנערך בפניי חזר התובע על טענתו לפיה העדשות היו מטושטשות והנתבע תחת להחליפן איים על התובע בקריאה למשטרה. התובע טען כי גם עפ"י מדיניות החנות ניתן להחזיר בתוך 30 יום את המוצר ויינתן פיצוי כספי או זיכוי. התובע הודה כי הנתבע הציע לו להמציא בדיקת ראיה מאופטיקאי אחר ואז יעזור לו ואכן פנה לאופטיקאי שקבע לאחר בדיקת ראיה מספר ראיה אחר וסיפק לו עדשות נוחות מתאימות. התובע הציג כראיה קבלה על רכישת משקפיים אחרות.

הנתבע טען בדיון כי הציע לתובע מספר אלטרנטיביות, אך התובע סירב. בנוסף, התובע לא הציג בפניו מרשם אחר מרופא עיניים או אופטיקאי לצורך החלפת העדות וכיום אינו בידו כל הוכחה.

6.דיון -

אין חולק כי התובע רכש עדשות ומשקפיים בחנות הנתבע וזאת לאחר בדיקת ראיה שנערכה בחנות. התובע טען כי העדשות היו מטושטשות והמסגרת הכאיבה לו ולכן חזר לחנות.

משלב זה, חלוקים הצדדים באשר לאופן התנהלות העניינים, כאשר כל אחד מהם מאשים את האחר בהתנהגות קלוקלת.

ברם, התובע הודה בחקירתו כי הנתבע הציע לו לפנות לרופא עיניים והעדשות יוחלפו בהתאם: "בעל החנות אמר לי או טען שאני צריך ללכת להביא בדיקה מרופא ואז יבוא ויעזור לי" (עמ' 2 שורה 25 לפרוטוקול מיום 20.12.12)

סבורה אני כי במידה ואכן טען התובע כי העדשות אינן מתאימות לו, הצעת הנתבע כי התובע יציג מרשם מרופא עיניים מוסמך והעדשות יוחלפו בהתאם לאותו מרשם, סבירה היא.

הצעה זו אף עולה בקנה אחד עם תקנון ומדיניות החזרות והחלפות של חנות הנתבע שפורסמה, כך גם עפ"י הודיית התובע, על גבי הדלפק בחנות, לפיה ניתן להחזיר או להחליף מוצר בתוך 60 יום אך לא ניתן לבטל הזמנה על מוצרים שבוצעו בהזמנה מיוחדת לאחר שההזמנה כבר בוצעה. הצעה זו אף תואמת את המלצות החנות ללקוחות שאף הן מפורסמות בחנות, לפיהן: "בדיקות ראיה אופטומטריסטיות אינם באות במקום בדיקת עיניים אצל רופא עיניים".

אין חולק, כי התובע לא המציא לנתבע מרשם ראיה שונה מהמרשם שנקבע ע"י האופטומטריסט בחנותו של הנתבע.

בדיון שנערך בפניי טען התובע כי קיימת בידו אסמכתא כאמור שכן נאלץ לרכוש משקפיים אחרים ובבדיקת הראיה שבוצעה לו התוצאות היו שונות. לפנים משורת הדין, התרתי לתובע לצרף את האסמכתא לאחר מועד הדיון. אך כל שהמציא התובע הינו פתקית שאינה נושאת פרטים מזהים של הנבדק או מועד הבדיקה, ומכאן שאינה מהווה ראיה לכך שבדיקת הראיה שבוצעה אצל הנתבע היתה שגויה והיה צורך בהחלפת העדשות.

יתרה מכך, אף אם נקבל טענת התובע לפיה ממצאי הבדיקה היו שונים, היה באפשרותו להמציאם לנתבע וכמובטח העדשות היו מוחלפות. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

לא זו אף זו. התובע ביסס תביעתו על הטענה כי קיים פגם בציפוי המיוחד של העדשות. מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה טענה זו יש לתמוך בחוו"ד מומחה. ברם, התובע לא צירף חוו"ד ולמעשה לא הביא כל ראיה להוכחת טענה זו והיא נותרה בגדר טענה בעלמא.

ביחס להחלפת המסגרת - טען התובע כי לא הוצע לו להחליף את מסגרת המשקפיים. הנתבע הכחיש זאת וטען כי הציע לתובע להחליף את המסגרת למסגרת אחרת בשווי זהה מכל מלאי החנות והעברת העדשות למסגרת החלופית תבוצע על ידו ללא תשלום.

הכלל הידוע, כי המוציא מחברו עליו נטל הראיה. במקרה דנן של גרסה מול גרסה, יש לקבוע כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכחת גרסתו לפיה הנתבע לא הציע לו להחליף את המסגרת.