עוזיאל עצמון, עו"ד ואח' נ' ד"ר עדי כרמי

פסק דין

הרקע

לפניי תביעה לתשלום שכר טרחה שהגישו התובעים, עורכי דין במקצועם, כנגד הנתבע, עורך דין אף הוא ששכר את שירותי התובעים בהליכים שונים.

התובעים טוענים כי חתמו עם הנתבע הסכמי שכר טרחה באשר לייצוגו בהליך הפלילי שהתנהל נגדו בת"פ 2371/01 בבית משפט השלום ובהליך המשמעתי שהתנהל נגדו בד"מ 24/01 בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים, אך הנתבע לא שילם את כל התחייבויותיו. בנוסף, סיכמו התובעים עם הנתבע, שלא בכתב, על תשלום שכ"ט נוסף עבור ייצוגו בערעור בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. סך יתרת חובות הנתבע לתובעים על פי כתב התביעה הינו 295,000 ₪.

הנתבע טוען כי ביקש מהתובע 1 בלבד (להלן- "עו"ד עצמון") לייצגו באופן אישי בהליך הפלילי, בשל היכרותם רבת השנים, והתובע 1 גם התחייב לייצגו באופן אישי בכל ההליכים בביהמ"ש, והסכם שכה"ט נערך רק עם התובע בלבד1. לפיכך, הגם שהוא יוצג בפועל ע"י התובע 2 (להלן- "עו"ד קובו"), הוא אינו חייב לשלם שכ"ט, שכן הוא התחייב לשלם את שכה"ט הגבוה רק עבור שירותי התובע 1, ולא התובע 2. כן טוען הנתבע כי סילק את כל חובותיו עבור ייצוגו בבית משפט השלום והמחוזי ובבית הדין המשמעתי, והתובעים אינם זכאים לשכר עבור הייצוג בבית המשפט העליון, ולחילופין זכאים ל"שכר ראוי" בסך 3,000 ₪ בלבד.

העובדות הצריכות לענייננו

ביום 2.5.01 הוגש נגד הנתבע כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים (ת.פ. 2371/01) בגין עבירות זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, שידול לשבועת שקר וגניבה בידי מורשה. בסופו של ההליך, ביום 25/10/04 זוכה הנתבע מעבירות הזיוף והמרמה, והורשע בעבירות השידול לעדות שקר וגניבה בידי מורשה. ביום 30/11/04 נגזרו על הנתבע 8 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי.

לאחר הגשת כתב האישום, פנה הנתבע לעו"ד עצמון וביקש לשכור את שירותיו בהליך הפלילי דנן העתיד להתנהל בפני בית משפט השלום. ביום 24/12/01 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה (כנספח א' לכתב התביעה (להלן- "ההסכם הראשון"), לפיו ישלם לעו"ד עצמון סך של 30,000$ עבור הטיפול בתיק וסכום נוסף בסך 750$ עבור כל ישיבת בית משפט. חתימת הנתבע על ההסכם הראשון אומתה ע"י עו"ד קובו, ולאחריה ההסכם צולם והעתקו המצולם נמסר לנתבע שאישר בחתימתו כי קיבל לידיו העתק מצולם מההסכם. בסופו של יום, כאמור, הנתבע הורשע בחלק מההאשמות שיוחסו לו ונגזרו עליו עונש מאסר בפועל ומאסר מותנה.

במקביל להליך בבית משפט השלום, התנהל כנגד הנתבע ההליך המשמעתי בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים. ביום 20/2/02 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה נוסף (כנספח ב' לכתב התביעה, להלן- "ההסכם השני"), לפיו ישלם לתובעים סך של 7,500$ עבור הטיפול בהליך המשמעתי, ובנוסף סך של 500$ עבור כל ישיבה בבית הדין. יצוין כי על הסכם זה מתנוססים שמות שני התובעים, כששמו של עו"ד עצמון מודפס על ההסכם עצמו ושמו של עו"ד קובו נכתב בכתב ידו על ההסכם ליד שמו של עו"ד עצמון. גם בהסכם זה חתימת הנתבע אושרה ואומתה בחתימת עו"ד קובו, והפעם בצירוף חותמת.

בסעיף ה' להסכם השני, שהוסף בכתב יד, נכתב כי שולמו שני תשלומים בסך 2,000$ (1,000$ כ"א), ונקבע כי החל מיום 16/4/02 יעביר הנתבע כל 10 ימים תשלום בסך 1,000$ עד השלמת הסכום. מהתאריך הרשום בסמוך לסעיף ה' הנ"ל עולה כי סעיף זה הוסף להסכם בתאריך 14/4/02 דהיינו במועד מאוחר ממועד חתימתו (20.2.02).

ביום 12/1/05 הגיש הנתבע, באמצעות התובעים, ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על הכרעת הדין של בית משפט השלום (ע"פ 9021/05). גם המדינה הגישה ערעור על זיכויו של הנתבע בחלק מהאישומים שיוחסו לו (ע"פ 9045/05), והדיון בערעורים אוחד.

אין מחלוקת כי הצדדים סיכמו על ייצוג הנתבע בערעור בפני בית המשפט המחוזי, ובפגישה בה סוכם על ייצוג זה שילם הנתבע לתובעים סך של 10,000$.

ביום 18/12/05 ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. ערעור הנתבע נדחה, ערעור המדינה התקבל חלקית, הנתבע הורשע בעבירה נוספת של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ועונשו נותר על כנו.

הנתבע, באמצעות התובעים, הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (רע"פ 946/06) ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. ביום 30/1/06 החליט בית המשפט העליון (כב' השופט ס' ג'ובראן) לעכב את ביצוע עונש המאסר עד להודעה חדשה. אין חולק כי התובעים ייצגו את הנתבע גם בשני הליכים אלו, וביום 4/10/06 נדחתה בקשת רשות הערעור ובוטלה ההחלטה לעכב את ביצוע עונש המאסר.

הצדדים ערכו הסכם שכר טרחה באשר לייצוג התובעים את הנתבע בבית המשפט העליון, ואין מחלוקת כי הם לא גם סיכמו בעל-פה את גובה שכר הטרחה. לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור הגיש הנתבע, באמצעות התובעים, בקשת חנינה לנשיא המדינה. גם לגבי הליך זה לא נערך הסכם בכתב או בעל-פה, באשר לגובה שכר הטרחה. התובעים טוענים כי הם זכאים לשכר ראוי עבור ייצוג הנתבע בהליכים אלו, שלדידם נאמר ב 10,000$. הנתבע, טוען כי התובעים אינם זכאים לשכר עבור ייצוגו בהליכים אלה, ולחילופין הם זכאים לשכר ראוי בגובה 3,000 ₪ בלבד.

משנדחתה בקשת החנינה הגיש הנתבע בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לבית משפט השלום, ומשזו נדחתה ביום 7/11/06, הגיש בקשת עיכוב ביצוע שנייה לבית משפט השלום (ב"ש 8859/06) שנדחתה אף היא ביום 31/12/06. בשתי הבקשות לעיכוב ביצוע עונש המאסר בבית משפט השלום, היה הנתבע מיוצג באמצעות בא כוח חדש ולא על ידי התובעים.

טענות התובעים

לגבי ההליך שהתנהל בבית משפט השלום (ת.פ. 2371/01) נחתם הסכם שכר טרחה לפיו על הנתבע לשלם לתובעים סך של 30,000$ עבור הטיפול בתיק ובנוסף 750$ עבור כל ישיבת בית משפט. מאחר ובתיק התקיימו 19 ישיבות בית משפט, שכר הטרחה המגיע להם לפי ההסכם עומד ע"ס 44,250$.

לגבי ההליך שהתנהל בבית הדין המשמעתי נערך הסכם שכר טרחה נוסף (נספח ב' לתצהיר התובע 2) לפיו ישלם הנתבע לתובעים סך של 7,500$ עבור הטיפול בתיק ובנוסף 500$ עבור כל ישיבה בבית הדין. מאחר ובהליך התקיימו 7 ישיבות, שכר הטרחה המגיע לפי הסכם זה עומד ע"ס 11,000$.