עוזיאל ואח' נ' צור

פסק דין

הרקע לתביעה:

1.עניינה של התביעה שלפניי, בטענה לרשלנות מקצועית של עורכת דין שייצגה את התובעים בעסקת מכר מקרקעין. לטענת התובעים, הם שכרו את שירותיה המקצועיים של הנתבעת לצורך עריכת הסכם מכר בדירת מרתף, שמצויה ברחוב קאפ”ח 21 חולון. לטענת התובעים, כתוצאה מהתרשלות הנתבעת הם רכשו דירה שייעודה התכנוני - משרד ומחסן משותף. סכום התביעה הועמד על סך 145,088 ₪.

טענות התובעים:

2.בראשית חודש אוקטובר 2006 שכרו התובעים את שירותיה של הנתבעת, כדי שתלווה אותם בעסקה לרכישת נכס מקרקעין המצוי ברחוב קאפ”ח 21 בחולון הידוע גם כגוש 7163 חלקה 108, תת חלקה 2 (להלן: "הדירה").

3.בתאריך 5.10.06 חתמו התובעים על הסכם רכישת הדירה. ההסכם נערך על ידי הנתבעת.

4.כאשר ביקשו לשעבד את הדירה לבנק, התברר להם על ידי השמאי מטעם הבנק, שהנכס נבנה בלא היתר לדירת מגורים והוא אינו מוגדר במחלקת ההנדסה של עיריית חולון ובוועדה המקומית לתכנון ובניה כדירת מגורים אלא כמשרד ומחסן לדיירי הבניין.

5.משלא הסכים בנק משכן לשעבד את הנכס נאלצו לפרוע את המשכנתא הקיימת ולקחת משכנתא חדשה בבנק טפחות למשכנתאות בע"מ. לקיחת המשכנתא החדשה גרמה להם לשלם מחדש תשלומי קרן וריבית. הנזק בגין הפרשי הריביות בין שתי המשכנתאות הינו סך 30,000 ₪.

6.לאחר שפנו לעיריית חולון להכשיר את הדירה, נדרשו לבצע הליך מסודר של שינוי תב"ע כדי לקבל את ההיתר. מבירור שערכו עם אנשי מקצוע וגורמים מקצועיים בעיריית חולון לרבות המחלקה המשפטית עלה, שתהליך קבלת ההיתר יכול להימשך כשנתיים-שלוש ועלותו מוערכת בסך מינימאלי של 95,088 ₪.

7.יתר על כן, אין בעצם נקיטת ההליך התכנוני כדי לחייב את הועדה המקומית לתכנון ולבנייה להכשיר לבסוף את הדירה למגורים.

8.התובעים לא היו מתקשרים בהסכם לרכישת הדירה אילו ידעו שאין לה היתר לשמש כדירת מגורים. בדיקה פשוטה מצד הנתבעת הייתה מונעת את נזקיהם.

9.הנתבעת פעלה באופן לא סביר כפי שעורך דין באותן הנסיבות היה פועל ולא נקטה באמצעי זהירות שעורך דין סביר וזהיר היה נוקט. לטענתם, הנתבעת הפרה את חובת האמון שהיא חבה להם כשלוחתם מכוח דיני השליחות ומכוח דיני החוזים. בנוסף, הפרה את כלל 2 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין התשמ"ו-1986. כתוצאה מכל אלה נגרמו לתובעים נזקיהם: עלות הכשרתה של הדירה הינה סך 95,088 וזאת בנוסף להפסדי הכנסות ומימון, בסך 50,000 ₪.

טענות הנתבעת:

10.התובע היה מתווך ותיק אשר עבד במשרד תיווך "פרדו נכסים", שהיה מצוי בקשרי עבודה עם הנתבעת ומשרדה. התובע היה בקיא ומצוי בנכסי הנדל"ן בחולון כמו גם בהליכי התכנון והרישוי.

11.התובע סיכם את תנאי המכר עם מוכרת הדירה, גב' ויזל חנה (להלן: "המוכרת"), עוד בטרם פנה אל הנתבעת. התובע חשש להפסיד את העסקה ולכן דאג לערוך שיק בנקאי, בטרם פנה אל הנתבעת ובטרם נערך הסכם המכר.

12.התובע פנה אל הנתבעת וביקש שההסכם ייחתם לאלתר. הנתבעת ביקשה ממנו שיאפשר לה לערוך את הבדיקות הנחוצות ביחס למצבה המשפטי והתכנוני של הדירה, אך התובע סרב והתעקש לחתום באופן מיידי תוך שציין שבדק כבר את כל הנחוץ.

13.התובע קיבל החלטה עסקית על בסיס הידע והניסיון שהיו ברשותו כדי לרכוש את הדירה במהירות ובמחיר אטרקטיבי לשם הפקת תשואה גבוהה ולכן עליו לשאת בסיכון העסקי שנטל.

14.התובעים יכלו לדרוש ביטול עסקה עם היוודע דבר אי קיומו של ההיתר אך נמנעו לעשות כן, מאחר שהנכס מניב להם תשואה מצוינת והוא ניתן למכירה אפילו במצבו ברווח כספי ניכר. משכך אין לתובעים כל עילת תביעה כנגד הנתבעת.

15.התובעים רכשו את הנכס לצרכי השקעה בלבד ולכן אינם מתכוונים לפעול להוצאת ההיתר. כך, התובעים, עד למועד הגשת התביעה, לא פנו בבקשה לקבלת ההיתר ולכן לא נגרם להם נזק בר תביעה.

סירובו של בנק משכן לתת הלוואה מובטחת במשכנתא אינה עילה לתביעת פיצויים, כיוון שבנק משכן נתן בעבר משכנתא על הנכס ויכול להיות שהחליט לשנות טעמיו. בנוסף, בנקים אחרים הסכימו לרשום משכנתא על הנכס גם לאחר רכישתו על ידי התובעים ובכך יש לשמוט את הקרקע מתחת התביעה.