החלטה
בפני בקשת הנתבע להאריך את פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) תמר נמרודי מיום 21.4.2009 (להלן – "ההחלטה"), אשר דחתה את בקשת הנתבע לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו ביום 13.4.2008 והמורה לו לסלק ידו מנכס מקרקעין (להלן – "פסק הדין").
הנתבע ערער על ההחלטה אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 3247/09) ובמסגרת ערעורו אף ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת לאחר שבית משפט השלום עיכב באופן ארעי את ביצוע פסק הדין.
בהחלטתו מיום 4.5.2009 נעתר בית המשפט המחוזי (בש"א 7525/09 כב' השופט יצחק ענבר) לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להמצאת ערובות, כמפורט בהחלטתו וכן ציין, כי לכאורה יש מקום לברר את טענת ההגנה אותה טען הנתבע לגופה. טענת ההגנה הינה טענה לזכות דיירות מוגנת בנכס נשוא פסק הדין.
כן העיר כב' השופט ענבר, כי ספק אם בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בערעור, שכן עסקינן בערעור על החלטה אחרת של רשם בית משפט השלום, אותו יש להגיש כערעור בזכות לשופט בית משפט שלום.
בסופו של יום, בפסק דינו מיום 20.1.10, מחק בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא צבי סגל) את הערעור, וזאת מן הטעם שבית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בו. יחד עם זאת הורה בית המשפט המחוזי, כי עיכוב ביצוע פסק הדין יעמוד בעינו עד חלוף 10 ימים ממועד המצאת פסק דינו לצדדים.
ביום 10.2.10 הגיש הנתבע את בקשתו להארכת המועד דנן.
דין הבקשה להארכת המועד להתקבל. אבאר להלן.
בהתאם להוראות סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 באם מצא בית משפט, כי אינו יכול לדון בעניין מחמת העדר סמכות עניינית הוא רשאי להעבירו אל בית המשפט המוסמך לדון בו.
דומה, כי מהותית זו הייתה החלטת כב' סגן הנשיא סגל. שכן, מחד מחק את הערעור, אך מאידך הותיר את עיכוב ביצוע פסק הדין על כנו למשך פרק זמן נוסף. זאת בכדי ליתן לנתבע שהות לכלכל את צעדיו.
משמעות פסק דינו של כב' סגן הנשיא סגל הינה למעשה מתן אפשרות לנתבע לפנות בערעור לערכאה המוסמכת, קרי – מהותית העברת הדיון בערעור אל בית משפט השלום.
הנתבע אכן מיהר ופנה אל בית משפט זה בבקשה להארכת המועד לשם הגשת הערעור אליה צירף אף את כתב הערעור שהוגש אל בית המשפט המחוזי (נספח טו' לבקשה דנן) (להלן – "כתב הערעור").
הדין הוא, כי הארכת פרק הזמן הקצוב בחיקוק לשם הגשת ערעור מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים. ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"). הוראה זו מאזנת בין עקרון סופיות הדיון וזכותו של בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן בנוגע לפסק דין בו זכה והאינטרס של הציבור בכללותו לחיזוק היציבות והוודאות, לבין הרצון להימנע מתוצאות שרירותיות ונוקשות יתר על המידה בהפעלת סדרי הדין.
הטעמים המיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבות המקרה, לרבות: משך האיחור, האם הבקשה להארכת המועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין או אחריו, הטעם שהציג המבקש להצדקת האיחור, מידת הסתמכות בעל הדין שכנגד על האיחור וסיכויי ההליך לגופו. ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (פורסם במאגרים).
הגשת בקשה להארכת המועד בטרם חלוף המועד עשויה, יחד עם טעמים נוספים, להוות טעם מיוחד להארכת המועד. שכן, יש בבקשה מעין זו כדי להעיד על זריזותו ושקידתו של המבקש לטפל בענייניו וכן יש בה כדי למנוע מהצד שכנגד לפתח ציפייה בדבר סופיות ההליך. ראו: ב"ש 34/70 שמסייה נ' אלקראעין, פ"ד כד(1) 307; בש"א 3424/94 interlego נ' exim (פורסם במאגרים); בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאלי (פורסם במאגרים).
מאידך, הגשת הבקשה להארכת המועד לאחר חלוף המועד גורמת לצד שכנגד לפתח צפייה בדבר סופיות ההליך ולהקים לו אינטרס לסופיות הדיון המצדיק הגנה.
שומה אף על המבקש את הארכת המועד להתכבד ולהגיש בקשתו ללא שיהוי. ראו: ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו(4) 663; ע"א 716/84 שמיר נ' שלמון (פורסם במאגרים); ע"א 712/85 מוצרי נוי נ' איסכור (פורסם במאגרים).
סבורני, כי במקרה דנן מתקיימים אותם טעמים מיוחדים הנדרשים לשם הארכת המועד. כאמור, מהותית, העביר בית המשפט המחוזי את הדיון בערעור אל בית משפט השלום. לפיכך, הדעת נותנת, כי התובע לא פיתח צפייה לגיטימית, הראויה להגנה, בדבר סופיות הדיון.
הנתבע לא השתהה בהגשת בקשתו להארכת המועד והגישה מיד כשהומצא לו פסק דינו של בית המשפט המחוזי המוחק את ערעורו.
בשולי הדברים אציין, כי ההכרעה בהליך דנן התעכבה יתר על המידה בעיקר נוכח תקלות מנהליות שונות, לרבות השבתת בית המשפט לשם פריסת תכנת נט המשפט, קשיי המזכירות בעבודה עם התוכנה וכן שביתת העובדים המינהלים של בתי המשפט, אשר כל אלה יחדיו הביאו לכך שתיק התובענה בכללותו הובא אלי רק היום.