עודי נ' ספארק אירועים בע"מ ואח'

פסק דין

הרקע והצדדים

1.  בפניי תביעה לפיצויי בסך 23,500 ₪ בגין הפרת הסכם למתן שירותי צילום באירוע בת מצווה שחגגה התובעת לבתה: סך 3,500 ₪ ששולמו עבור שירותי הצילום ועוד 20,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש.

2.   התובעת טענה כי סרט הצילום שהועבר אליה פגום ולמעשה בלתי ניתן לצפיה, וכי מדובר באירוע משפחתי חד פעמי ומרגש והסרט שקיבלו הינו מזכרת מאכזבת ומעציבה. התביעה הוגשה נגד אולם האירועים בו נערך האירוע והצלם שהיה אחראי לצילום הסרט.

3.הנתבעת 1 (להלן: "האולם" או "ספארק") טענה כי בהסכם שבינה לבין התובעת סוכם כי היא אינה אחראית לחומר הצילום, וכי התובעת אינה זכאית לתבוע את האולם במידה ואינה מרוצה מחומר הצילום אלא את הצלם בלבד. בכתב הגנה נטען כי ספארק מעוניינת לתבוע בתביעה שכנגד בשל עוגמת נפש ושם רע שהתובעת הוציאה לאולם, אלא שלא הוגשה פורמאלית תביעה שכנגד.

4.הנתבע 2 (להלן: "הצלם") טען בהגנתו כי חבילת הצילום שהזמינה הנתבעת כללה אלבום דיגיטלי, צילום וידאו באירוע, צילום סטילס באירוע, וידאו קליפ "האח הגדול" והפקת מגנטים, וכי הטענה היא רק לעניין צילום הוידאו בגינו שולם לו סך של 600 ₪ כשסכום זה כולל גם פיתוח תמונות ואלבום.

עוד טען הצלם כי לאחר פניית התובעת פעל בסיוע עורך וידאו מקצועי לשפץ את הסרט אך התובעת עדיין לא מרוצה, וכי הבעיה בסרט היא לא בצילום אלא בתאורה ובעשן ה"מקשטים" את האולם במהלך האירוע.

5.בדיון הראשון שהתקיים בתיק זה הסכימו הצדדים כי הצלם יעשה ניסון נוסף לתקן את איכות סרט הוידאו, ובדיון השני הובא הסרט לאחר תיקונו. התובעת טענה כי איכות הסרט עדיין ירודה למרות שהוא משופר אך לא מספיק, וכי נעשו אפקטים בשחור-לבן שאינם לטעמה. לטענתה באם התאורה באולם היא שגרמה לאיכות ירודה של הצילום, והדבר לא הוסבר לה מראש על ידי האולם, יש בכך להעביר את האחריות לאיכות זו לכתפי האולם, אך התובעת סבורה כי הבעיה אינה נובעת רק בשל התאורה אלא גם מאיכות הצילום.

דיון והכרעה

6.   לאחר שצפיתי בקטעים נרחבים משני הדיסקים הכוללים את סרט הוידאו (שאורכו הכולל כשעה וחצי), הגעתי למסקנה כי איכות הסרט סבירה, בשים לב לעלות שהושקעה על ידי התובעת בשירות זה. התובעת הזמינה שירותי צילום רבים בסכום כולל של 3,500 ₪, כך שהיא אינה יכולה לדרוש איכות צילום כשל סרט קולנוע. האיכות שראיתי בסרט מהווה פתרון סביר ואף למעלה מזה למזכרת ראויה מהאירוע משפחתי והחוויה המרגשת. האורחים נראים היטב, החגיגה והשמחה, קבלת הפנים והריקודים, הקליפ ושירת בעלת השמחה. הקטע הקצר שבשחור לבן שראיתי בהחלט נראה כאפקט מעניין ואומנותי ולא פוגע בחוויית הצפייה.

אין ספק כי התאורה נראית היטב בצילום, אך היא בוודאי נראתה כך על ידי כל האורחים במהלך האירוע, והצילום אינו אלא מתעד את האירוע כפי שהתרחש, ולא אירוע אחר, סטרילי, ללא אפקטים של תאורה וללא פריצות עשן שגורמות מפעם לפעם לטשטוש התמונה.

7.שוכנעתי כי לתובעת אין כל טענה כנגד שאר שירותי הצילום, לרבות האלבום הדיגיטלי, התמונות והמגנטים שסופקו על ידי הצלם.

8.יש להצטער על כך שהתובעת קיבלה לידיה את סרט האירוע רק קרוב לשנתיים לאחר המסיבה, וכי בשל כך נמנעה מבתה האפשרות להציג את הסרט בפני חבריה בסמוך לאחר האירוע. הטרחה של התובעת, הצורך להגיש את התביעה, הבקשות החוזרות והנשנות לצלם – כל אלה בוודאי גרמו לתובעת עוגמת נפש אשר למרות התוצאה הסופית הראויה, מקנות לתובעת (ביחד עם בתה) זכות לפיצוי בגין עוגמת נפש.

9.נזק מסוג של "עוגמת נפש" ניתן לפסוק בדרך של אומדן, כאמור בע"א 8279/02, זאב גולן ואח' נ.  עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל  (2006), פ''ד סב (1) 330, בסעיף 31 לפסה"ד:

"הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים... מקום  שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו."

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את דרישת את הפיצוי של התובעת בשל עגמת נפש, אך מנגד סבורה שיש להביא בחשבון את המאמץ הגדול שעשה הצלם על מנת לרצות את התובעת, בהשקעת זמן ומשאבים - לרבות כספיים - בפנייה לבעלי מקצוע נוספים, על מנת לשפר את איכות הסרט ולהביא לתוצאה סופית ראויה שתשמח את התובעת.

סוף דבר

10.  הנזק הנתבע הינו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת, שהינו נזק לא ממוני ומצוי בשיקול דעתו של ביהמ"ש. לפיכך הפיצוי נפסק בגין נזק זה על דרך האומדנא, בשים לב לעלות השירות, להתנהלותו הראויה של הצלם, ולרכיבי השירות סופקו על ידי הצלם לשביעות רצונה של התובעת..

11.  התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית, ובנסיבות המקרה מצאתי כי אין מקום לחיוב התובעת בהוצאות לאור עמדת הצלם - כי חלק מהלקויים נגרמו בשל התאורה העזה באמצעות פנסי לדים עוצמתיים במיוחד בצבעים שונים ומתחלפים - בעטיה הוגשה התביעה גם כנגד האולם.

12.הנני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לידי התובעת סכום כולל של  750 ₪, נכון ליום מתן פסק הדין, בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת ולבתה, כמפורט בסעיף 8 לעיל. סכום זה כולל את החיוב המלא, לרבות הוצאות משפט.