עוגיות רון שי (2009) בע"מ נ' עוגיות רונשי בע"מ ואח'

החלטה

זוהי בקשה להטלת עיקולים לאחר שניתן פסק דין, בהתאם לתקנה 363 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, להבטחת תשלום הוצאות שנפסקו בתיק זה בסך של 6,500 ₪ והוצאות שנקבעו בתיק 45642-10-10 (שלום נצרת), בסך של 12,000 ש"ח.

בתמצית, משיבה 1 הגישה המרצת פתיחה כנגד המבקשת וכנגד 4 משיבים נוספים שנמחקו בשלבים הראשונים של ההליך, להצהיר כי כל הציוד והמטלטלין של המבקשת המצוי ברחוב אלחדיף בטבריה הינו בבעלותה הבלעדית והמלאה של המבקשת.

המרצת הפתיחה נדחתה על הסף, על יסוד הכלל של השתק עילה כפי שזה נקבע בת.א. 45642-10-10 בבית משפט השלום בנצרת, בפסק דין מנומק ומפורט של כב' השופטת אריאלי, תוך חיוב המבקשת בהוצאות של 3,000 ₪. הוצאות נוספות הושתו על משיבה 1, בסך של 3,500 ₪, במסגרת החלטה מיום 27/7/11.

לעניין ההוצאות שנקבעו בתיק 45642-10-10, הובהר לב"כ המבקשת בהחלטה מיום 23/10/11 שמקומה של הבקשה בלשכת ההוצאה לפועל, ואף על פי כן, הוגשה בקשה זו בשנית. בית משפט זה נעדר סמכות ליתן סעד זמני על פסקי דין שניתנו בערכאות אחרות.

באשר להוצאות שנקבעו בתיק זה, חלק מסכום ההוצאות שהושתו על משיבה 1, שולמו באמצעות פקדון שהופקד בתיק זה על סך של 3,000 ₪ ששוחרר על פי החלטה מיום 27/7/11 לידיו של ב"כ המבקשת. יתרת החוב, איפוא, של המשיבה כלפי המבקשת בתיק זה, עומדת על סך של 3,500 ₪.

המבקשת מבססת בקשתה על תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 שקובעת כדלקמן:

"בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק דין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 ו-356(ב). הבקשה לסעד הזמני יכול שתהיה בעל פה".

בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 20 למרץ 2012. מאחר ואין כל מניעה להגשת בקשה לביצועו בלשכת ההוצאה לפועל, בדומה לפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בנצרת, דין הבקשה להידחות.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה ולפנים משורת הדין איני מחייבת את המבקשת בהוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.