עובד שחתם על הסכם פרישה עקב הטעייה מצד המעביד

הנשיא ס' אדלר:

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב )השופט כהן כדן
יחיד; תב"ע מט3-2900/(, אשר דחה את תביעתו של מר ישראל נעים )להלן - מר נעים( נגד
"נתיב" - קרן הפנסיה של פועלי ועובדי מפעלי משק ההסתדרות בע"מ )להלן: קרן נתיב(
לשלם לו פנסיה על פי דרגה 15, "דרגת הפרישה" שהוענקה לו בהסכם הפרישה האישי, שנחתם
ביום 31.12.1987 בין מר נעים לבין כור מתכת בע"מ )להלן: כור(, שהיא בעלת חמת
ארמטורות ויציקות בע"מ )להלן - חמת( במסגרת המשק ההסתדרותי )להלן: הסכם הפרישה
האישי( ובהסכם שנחתם ביום 28.9.1987 בין הנהלת חמת ומפעלים נוספים מקבוצת כור לבין
מועצת פועלי חולון וועד עובדי חמת )להלן: הסכם ההבראה(. בפועל מקבל מר נעים פנסיה
מקרן נתיב על פי דרגה 14.

לעומת זאת נפסק, כי על חמת לשלם למר נעים 25,000 ש"ח, נכון ליום פרישתו מעבודתו
בחמת )1.1.1988(; וזאת בגין הנזק שגרמה לו בכך שלא יכול היה לבחון נכונה את כדאיות
תנאי פרישתו ועל סמך ההבטחות של נציגי חמת למר נעים שיקבל פנסיה מקרן נתיב לפי דרגה
15.

השאלות העיקריות שעלינו להכריע בהן:

2. האם הפנסיה שמר נעים מקבל מקרן נתיב צריכה להיות על-פי דרגה 15 או שמא על פי
דרגה 14? האם קרן נתיב אישרה בפועל את דרגת הפרישה על ידי קבלת הסכומים שהופקדו
בדיעבד עבור מר נעים ולאחר מכן שולמו באופן שותף משך תקופה קצרה? האם הזכויות