עובד נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו החלטה בשתי בקשות שהגיש המבקש ואשר הונחו בפניי במסגרת תורנות פגרה, בשים לב להחלטת ערכאת הערעור מיום 17/07/13 על החלטתיו של כב' השופט יציב מיום 15/07/13.

בבקשות הנ"ל עתר המבקש לביטולה של פסילה מנהלית אשר הוטלה עליו בגין חשד לנהיגה בשכרות ולביטולה של הודעת איסור שימוש שהוטלה על הרכב בו נהג.

2.עפ"י הנטען בדו"ח שנערך למבקש, סירב הנ"ל לתת דגימת אוויר נשוף לצורך בדיקת שכרות ומשכך יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות מחמת הסירוב בניגוד לסעיף 64ד לפקודת התעבורה.

בעקבות הדו"ח האמור נערך למבקש שימוע במקום, וקצין מוסמך הורה על פסילתו המנהלית מלהחזיק ברישיון נהיגה ועל איסור שימוש מנהלי ברכב.

3. המבקש טוען, באמצעות בא כוחו, טענות רבות לעניין ההליך המנהלי, הראיות וגם לעניין מסוכנותו של המבקש. בין היתר, נטען, כי הליך השימוע אינו תקין שעה שהוא נערך במקום ומבלי שהמשטרה המתינה עד שהמבקש, שלטענתה היה שיכור, יתפקח. נטען, כי למבקש לא ניתנה הזכות להתייעץ או לעמוד על זכויותיו בשני השימועים וגם לא ניתנה לו האפשרות ליצור קשר עם הבעלים של הרכב, מעבידתו, או עם קצין הבטיחות ולידע אותם אודות ההליך. הסנגור הפנה לחומר הראיות ולפגמים, שלדידו, נפלו במילוי הטפסים וציין, כי מבחני הביצוע לא הראו כי הנ"ל נמצא תחת השפעה כלשהי של אלכוהול.

4.ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וציינה כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המבקש, שעמד בסירובו גם לאחר שהוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב. נטען כי אין המבקש יכול לאחוז בחבל משני צדדיו, שעה שמצד אחד הוא טוען שלא היה שיכור ומהצד השני טוען כי לא ראוי היה שייערך לו שימוע מיד, אלא להמתין עד שיתפקח. לפי המשיבה, מדובר בהליך שנועד להרתיע וכי לגבי הרכב לא נטען כי הוא נלקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו של הבעלים, נהפוך הוא, מדובר ברכב המשמש את המבקש באופן יומיומי ולכן אין כל פגם בהחלטת הקצין. הנ"ל הפנתה לעבר התעבורתי של המבקש.

5.לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולמכלול הנסיבות, החלטתי לדחות את שתי העתירות שבפי המבקש.

6.כאמור, הסנגור מלין הן על התנהלות ההליך המנהלי, קרי- השימוע ומניעת האפשרות של המבקש להתייעץ, כמו גם לעניין מילוי טופסי השימוע עצמם. מצאתי לדחות טענותיו אלה של הסנגור המלומד.

בכל הנוגע לביצוע הליך השימוע במקום, אין כל חובה בדין כי קצין המשטרה ימתין או יזמין את הנהג להתייצב בפניו במועד מאוחר יותר, ודי אם בית המשפט ישתכנע כי לנהג הייתה אפשרות אמיתית להשמיע את תגובתו ואת דבריו להליך. עיון בטופס השימוע לעניין הפסילה המנהלית של הרישיון מראה כי המבקש פירט את טענותיו, טען כי לא סירב לעשות בדיקה, כי עשה בדיקה שלא הראתה על ממצאים של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, הוא פירט את נסיבותיו המשפחתיות והתעסוקתיות וציין כי שתה בירה מספר שעות לפני האירוע. יש באמור כדי להצביע על כך שהמבקש היה מודע להליך השימוע, כי ניתנה לו מלוא ההזדמנות להשמיע את דבריו וכי דבריו אלה נרשמו על ידי הקצין.

אין לומר אפוא כי נפל פגם בעיתוי או בהליך השימוע.

7.באשר לטענה לעניין הזדמנות לקבל ייעוץ או לעמוד על זכויותיו של המבקש בשני השימועים, הזדמנות שהסנגור המלומד לא הגדיר אותה כזכות היוועצות, הרי שגם בכך אין כדי לסייע למבקש. בבפ"מ 9905-11-12 קבעתי כי אין זה נכון למתוח את קו הגבול של זכות ההיוועצות גם להליך של שימוע לעניין פסילה מנהלית, באופן שהפרה של זכות זו תביא אוטומטית לפסילת ההליך ובטלותו. אין לי אלא לחזור על קביעה זו גם לעניין הטענה כי לא ניתנה למבקש ההזדמנות להתייעץ עם אחרים. למבקש ניתנה כאמור ההזדמנות להשמיע דבריו והייתה לו האפשרות, כפי שנראה בהמשך, לבצע את הבדיקות שנדרשו ממנו, אך משבחר שלא לעשות כן (מחדל שיש לו משמעות משפטית על פי הדין), אין לו להלין אלא על עצמו ובוודאי שאין לאפשר לו להעלות טענה לפגם בהליך בגלל שלא התייעץ עם אחרים.

באשר לטופסי השימוע, עיינתי בהם ולא מצאתי כי הם פגומים. גם אם זוהה המבקש על ידי אחר, אין בכך כדי לפגום בהליך, שהרי אין חולק כי המבקש הוא זה שנהג ושהוחשד בביצוע העבירה הנטענת. גם אם הסתפק הקצין, בטופס השימוע לעניין איסור השימוש, בסימון הרובריקה שבסעיף 2 מבלי למחוק את החלופה הלא רלוונטית, אין בכך כדי להפוך את ההליך להליך פגום.

8.משקבעתי כי לא נפל פגם היורד לשורשו של ההליך המנהלי, יש לבדוק האם מתקיימות ראיות לכאורה לחובת המבקש והאם הצליח הנ"ל להניח בפני בית המשפט טעמים לביטול כל אחד מההליכים המנהליים.

9.באשר לראיות לכאורה, טוען הסנגור כי המבקש הכחיש לכל אורך הדרך כי שתה. הוא הוסיף כי נוכח סעיף 6 לדו"ח הפעולה, לא בטוח שלנ"ל ניתנה הודעה לעניין האיסור לשתות, לאכול או לעשן. הנ"ל גם מציין כי סעיף 8 לדו"ח מולא באופן לקוי, שעה שכל הרובריקות סומנו ללא כל הבחנה.

המשיבה סבורה כי קיימות ראיות לכאורה ואף מפנה לבדיקת נשיפון שערך המבקש ולכך שהוסברה לו המשמעות של הסירוב.

10.לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות בתיק, מצאתי כי ידה של המשיבה על העליונה.

עיון בנסיבות טופס ההזמנה לדין שנערכה על ידי השוטר אבוקסיס, מגלה כי המבקש ערך בדיקת נשיפון שתוצאותיה היו חיוביות והראו על הימצאות אלכוהול בגופו. כאשר התבקש לבצע בדיקת ינשוף "הנהג סירב בטענה כי עשה בדיקה ויותר לא מבצע שום בדיקה". השוטר ממשיך ומציין כי העד מוראני הראה את הינשוף למבקש וכי עורך ההזמנה בעצמו הסביר לנהג את משמעות הסירוב אך הנ"ל עמד על שלו.

בדו"ח הפעולה לעניין אכיפת איסור נהיגה בשכרות מצוין, כי המבקש הודה בשתיית אלכוהול (חצי ליטר של בירה קרלסברג) וכי הדבר היה בסביבות השעה 22:00 (כשלוש שעות לפני עצירתו). התרשמותו של השוטר הייתה כי הנ"ל היה תחת השפעה קלה של אלכוהול והוא נכשל בהבאת האצבע אל האף, עת השתמש ביד הלא נכונה. בנוסף, השוטר ציין כי הריח מפיו ריח קל של אלכוהול. כל אלה יש בהם כדי להצטרף למשמעות המשפטית של הסירוב לעניין נהיגתו של המבקש תחת השפעת אלכוהול. העובדה כי בחלק הראשון של סעיף 6 לדו"ח לא סומן ,איקס" ברובריקה המתאימה, הגם שבהמשך צוין במפורש כי לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא אין בה כדי לפגוע בעוצמת הראיות לכאורה. הוא הדין באשר למילוי סעיף 8 של הדו"ח, חרף העובדה ששתי הרובריקות האחרונות של אותו סעיף אינן רלוונטיות למבקש. העובדה כי השוטר סימן "V" באותן רובריקות, אין בה כדי לפגוע בשלב זה בראיות לכאורה לחובת המבקש, גם לעניין הסירוב ומשמעותו.

11.לא זו אף זו, מדו"חות הפעולה הנוספים שערכו השוטרים עולה כי על אף שנדרש המבקש שלא לאכול, לשתות או לעשן, בחר במודע להכניס מסטיק לפיו אותו נטל מחברו. התנהלות זו המבקש מצטרפת לסירוב ומעידה אף היא על סירובו לשתף פעולה עם השוטרים ולבצע את הנדרש ממנו. טענת הסנגור המלומד כי לא נאמר לו במפורש לא להכניס מסטיק לפה ולכן ספק אם מדובר בהכשלה, עדיף היה אילו לא נטענה, שכן כל בר ברי רב אמור לדעת שאם נאסר עליו לשתות, לאכול או לעשן אז גם לעיסת מסטיק היא אסורה, וכל טענה אחרת פשוט אין לקבלה.