עובד נ' ג'ורי

החלטה

אבעיה שהוגשה על-ידי צד להליך בוררות "לקביעת גדר סמכות הבורר והארכת תקופת הבוררות".

הרקע

1.בעלי הדין היו שותפים עסקיים בחברה שהתאגדה בשנת 2006. בשלהי שנת 2012 החליטו לפרק את השותפות ביניהם, וביום 3.12.12 חתמו על "הסכם פירוד והעברת מניות" (להלן – ההסכם), בו נקבע, בין היתר, כי הצדדים יבצעו את כל הפעולות הנדרשות על מנת שהיפרדותם הסופית תתבצע עד ליום 31.12.12, בהתאם לעקרונות שנקבעו בהסכם.

2.בסעיפים 6-7 להסכם נקבע, כי "בכל מקרה שתתגלע מחלוקת בין הצדדים ביחס להסכם זה לרבות ביחס לביצועו של הסכם זה או איזה חלק ממנו, פרשנותו ו/או השלכותיו, או הנובעים ממנו, לרבות בכל הנוגע, פירושו, תחולתו ו/או תוקפו ו/או הפרה או ביטול ההסכם וכל נושא ועניין אחר הנובעים הימנו...", והצדדים לא יצליחו ליישב מחלוקת זו, ולא יגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר,אזי "...ימונה הבורר ע"י ראש לשכת עוה"ד בישראל. הבורר יחוייב לתת החלטתו בסכסוך תוך 14 יום ממועד פניית מי מהצדדים...".

בסעיף 2.2 להסכם נקבע, כי במקרה של מחלוקת בהתחשבנות הפנימית בין הצדדים, "...ימונה רו"ח צד ג' כבורר וכל האמור בסעיפים 6-8 להלן יחול בשינויים הנדרשים ביחס לפתרון מחלוקת זו".

3.בין הצדדים התגלע סכסוך, והמבקש פנה ביום 23.7.13 במכתב לראש לשכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר. לשכת עורכי הדין הודיעה על מינויו של הבורר, עו"ד שלמה שחר (להלן – הבורר) ונקבעה ישיבת בוררות ראשונה בנוכחות הצדדים ליום 15.9.13.

4.מפרוטוקול הדיון שצורף לבקשה עולה כי המשיב כפר בסמכות הבורר, כמו גם בהיקף הנושאים שבסמכות הבורר לדון בהם. לשיטת המבקש, לבורר סמכות להכריע בכל המחלוקות הקשורות בהסכם, לרבות בהתחשבנות הכספית ביניהם, בעוד שלטענת המשיב, הבורר אינו מוסמך לדון בהתחשבנות הכספית המצויה בסמכות רואה חשבון שאותו יש למנות כבורר לפי סעיף 2.2 להסכם. מחלוקת נוספת מתייחסת למשך תקופת הבוררות: כאשר לטענת המבקש, ניתן להאריך את תקופת הבוררות מעבר ל-14 הימים הקבועים בהסכם, בשל היקף הסכסוך, עת לטענת המשיב, הבורר מחויב ליתן החלטתו בסכסוך בתוך 14 יום ואין מקום להארכת תקופת הבוררות.

5.בתום הישיבה ניתנה החלטת הבורר, לפיה:

"לנוכח בקשת הצדדים, לאחר שמיעת טענותיהם באשר לשאלה שבמחלוקת לגביה אין הסכמה ביניהם, דהיינו מהו היקף הנושאים שבסכסוך בין הצדדים שבסמכותי לדון בהם, לאור האמור בהסכם ביניהם, כמו גם לגבי פרק הזמן הנדרש להכריע בסכסוך זה אל מול פרק הזמן שנקבע בהסכם, תוגש בתוך 30 יום ממסירת ההחלטה לצדדים, בקשה ע"י ב"כ התובע לביהמ"ש המוסמך שיכריע בדבר. הבוררות בין הצדדים תשוב ותידון בפני לאור האמור בהחלטת בית המשפט שתינתן בעניין" (להלן –החלטת הבורר).

הטענות

6.המבקש טוען כי הגיש את האבעיה שלפניי, בהתאם להחלטת הבורר. לטענתו, יש להסיק מלשון ההסכם כי הבורר מוסמך לדון בכל המחלוקות בין הצדדים ואין מקום לפצל את הסכסוך לשני בוררים, מה גם שאפשר למנות במסגרת הליך הבוררות המתנהל לפני הבורר, רו"ח מומחה שיכריע בנושא הכספי. כמו כן עותר הוא לקבוע כי לבורר הסמכות להאריך את הליך הבוררות בהתאם לסעיף 19 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן –חוק הבוררות), דבר המתחייב מאופי הסכסוך ומאי ההסכמות שבין הצדדים.

7.המשיב, הכופר בסמכות הבורר, גורס כי יש לסלק את הבקשה על הסף, מהטעם שהמבקש לא היה רשאי להגיש אבעיה לבית המשפט, שכן הוראות סעיף ט"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות מקנות את הסמכות לעשות כן רק לבורר עצמו. לדבריו, האבעיה אף לא הוגשה בחתימת שני הצדדים להליך הבוררות, כנדרש לפי תקנה 236 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואין המדובר ב"שאלה משפטית המתעוררת במשפט או בהליך" –המהווה תנאי הכרחי להגשת אבעיה לפי תקנה 234 לתקנות. לשיטתו, כפירה בסמכות הבורר, כמו גם נושא הארכת תקופת הליך הבוררות- אינם מהווים שאלה משפטית.

לגופה של מחלוקת גורס המשיב כי ההסכם קובע שני מסלולים להכרעה בסכסוך בין הצדדים: האחד- לפי סעיף 2.2 להסכם, עת המדובר במחלוקת חשבונאית; השני- לפי סעיף 7 להסכם, בהינתן מחלוקת כללית שאינה קשורה להתחשבנות הכספית. משהסכסוך הטעון הכרעה בבוררות הינו כספי גרידא, יש למנות את רואה החשבון כבורר ולא כמומחה.

לעניין הארכת תקופת הבוררות, טוען המשיב, כי לא בכדי נקבע פרק זמן כה קצר להליך הבוררות בהסכם, שכן הדבר מעיד על גדר המחלוקת המצומצמת שביקשו הצדדים להביא לפני הבורר.

הכרעה

8.אכן צודק המשיב בטענתו לפיה הרשות להגשת אבעיה מסורה לבורר. סעיף ט"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות קובע במפורש כי "הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק-הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית-המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות דעת". וכאמור בספרה של המלומדת ס' אוטולנגי, "בוררות – דין ונוהל", מהדורה רביעית: "פיסקה טז לתוספת מסמיכה את הבורר לפנות לביהמ"ש באבעיה; ופנייה לביהמ"ש...הינה בשיקול דעתו הבלעדי של הבורר. הצדדים יכולים אמנם לבקש זאת ממנו, אך הדבר נתון לשיקול דעתו הבלעדי של הבורר, אם להגיש לביהמ"ש אבעיה...אין צורך לומר, שלבעלי הדין אין סמכות להגיש אבעיה לביהמ"ש במסגרת חוק הבוררות" (עמוד 708)

תקנה 236 לתקנות סד"א מתווה אמנם את הדרך הכללית בה ניתן להגיש אבעיה, המאפשרת הגשתה על-ידי בעלי הדין או עורכי דינם, עם זאת, תקנות סדרי-הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968, קובעות סדר דין מיוחד בעניינים הקשורים לחוק הבוררות, והן בבחינת דין מיוחד הגובר על הדין הכללי.

9. אלא שאין די באמור לעיל כדי להכריע את גורל הבקשה, שכן יש להתבונן על החלטת הבורר ככזו הקובעת את הצורך בהגשת אבעיה והמסמיכה והמחייבת את התובע- המבקש להגישה בשמו של הבורר לבית המשפט. פרשנות דווקנית של התוספת לחוק ושל תקנות סדרי הדין בבוררות, לפיה הבורר, הוא לבדו, “לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח", צריך להגיש את האבעיה לבית המשפט, עומדת בסתירה לתכלית הבוררות ולמטרותיה, דהינו, ליישוב סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. קבלת עמדת המשיב פירושה אילוצו של הבורר להגיש את האבעיה מחדש בשמו ומטעמו, דהיינו, דחייתו של הבירור במספר חודשים- תוצאה העומדת בניגוד מוחלט לאינטרסים של בעלי הדין לסיום מהיר של הליך הבוררות. אין לפרש את החלטת הבורר הקובעת את הצורך בהגשת אבעיה והמורה למבקש להגישנה לבית המשפט- אלא כהגשת האבעיה מטעמו של הבורר עצמו.

10. ולגופו של עניין: טרם עריכת הסכם ההיפרדות מדצמבר 2012, נערך בין הצדדים, באמצעות רואה חשבון, "סיכום התחשבנות", המסכם את ההתחשבנות ביניהם ממועד תחילת השותפות עד ליום 31.7.11. בסעיף 2 להסכם ההיפרדות נקבע כי ייערך דו"ח נוסף, מבוקר וחתום ע"י רו"ח, נכון ליום 31.1.2.12. על רקע דברים אלו, וכעולה מן ההסכם, הדעת נותנת כי הצדדים צפו אפשרות לחילוקי דעות ביניהם בעיקר בכל הנוגע להתחשבנות המתייחסת לתקופה הנוספת, ואי לכך נקבע בסעיף 2.2 להסכם, בהקשר של "התחשבנות פנימית" כי "במקרה של מחלוקת ימונה רו"ח צד ג' כבורר". תנית הבוררות שבסעיף 6, שמיקומה בהסכם בהחלט מעיד על חשיבותה המשנית, מסדירה מינוי בורר נוסף בהינתן מחלוקת בעלת אופי משפטי, בעניינים כגון: "...ביחס לביצועו של הסכם זה או איזה חלק ממנו, פרשנותו ו/או השלכותיו, או הנובעים ממנו, לרבות בכל הנוגע, פירושו, תחולתו ו/או תוקפו ו/או הפרה או ביטול ההסכם ...".