עובדיה נ' עובדיה

פסק דין

התביעה והעובדות

1.בשנת 2006 המבקש התגורר והחזיק בנכס מקרקעין בעיר תל-אביב (להלן – הנכס, המקרקעין) כדייר מוגן.

הועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב יפו (להלן – הועדה) הפקיעה את המקרקעין המצויים בדרך המתוכננת לסלילת תוואי הרכבת הקלה.

הועדה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו תביעה לפינוי המבקש מהמקרקעין (ה"פ 1482/06) ובית המשפט (כב' השופט זפט) נתן פסק דין לפינויו.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון וביקש לעכב את ביצועו.

בית המשפט החליט, כי פינוי המבקש יהיה כנגד תשלום סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, ולצורך כך הורה לועדה להפקיד אותו סכום בידי בא-כוחה כנאמן וזה יעבירנו למבקש לאחר הפינוי.

המבקש פינה את הנכס ואת המקרקעין וביקש מהנאמן להעביר לו את הסכום האמור.

הנאמן והועדה הסכימו להעביר למבקש מחצית מהסכום בלבד, כיוון שעל פי הסכם השכירות, גם המשיב דייר מוגן בנכס.

בית המשפט הורה לנאמן להעביר למבקש מחצית מהסכום "ומחצית שניה כנגד המצאת פסק דין של בית משפט מוסמך בהליך בינו ובין אחיו יצחק המאשר כי המבקש לבדו הינו בעל זכות הדיירות המוגנת בנכס...".

זהו הרקע להגשתה של תובענה זו, שהוגשה על ידי המבקש כנגד אחיו, המשיב, שבה מתבקש בית משפט זה "להצהיר כי ביחסים שבין המבקש לבין המשיב, המבקש לבדו (הינו) בעל זכות הדיירות המוגנת בנכס...".

2.להלן העובדות שהתבררו מכתבי הצדדים, עדויותיהם וראיותיהם, ונקודות המחלוקת

שביניהם:

א)בקשר לנכס הנדון נעשו שני חוזי שכירות.

הראשון, מיום 15.12.63, עם המבקש בלבד, והשימוש שהוצהר בו: "צביעת רהיטים ודברי אומנות בלבד".

השני, מיום 5.9.65, עם המבקש והמשיב, והשימוש המצוין בו: "בית מלאכה לייצור רהיטי פלדה ועץ".

ב)המשיב טען בעדותו (עמ' 10), כי הנכס הראשון נרשם על שם המבקש בלבד כיוון שבאותה עת הוא (המשיב) היה עדיין קטין (בן 17) ואילו אחיו, המבקש, היה בגיר (בן 19), אולם שני הנכסים נרכשו על ידי הוריהם כדי שישמשו את שניהם לעסק המשותף של מסגריה, והנכס הראשון שימש למעשה לצביעת הרהיטים שיוצרו על ידם בנכס השני (סעיף 4 לתצהירו).

המבקש טען (עמ' 4-5), כי הנכס הראשון נרכש מכספו בלבד, ואילו הנכס השני נרכש על ידי שניהם.

ג)המבקש אינו מכחיש, כי בעבר ניהלו הוא ואחיו יחדיו עסק של מסגריה בנכס, אלא, שלטענתו (סעיף 11 לתצהירו), בשנת 1977 פרש אחיו מהעסק וויתר על כל זכויותיו בו, נטש את הנכס ופנה לעיסוקים אחרים.

בעדותו הוא אף תיקן את דבריו וטען (עמ' 6-8), כי המשיב נטש את הנכס כבר בשנת 1967 או 1968.