עובדיה נ' בירווירט ואח'

פסק דין

תביעה לפינוי מושכר.

ביום 28/2/06 נכרת חוזה שכירות בין התובע לבין הנתבעים 1-2. (להלן – "החוזה").

על פי החוזה משכיר התובע לנתבעים 1-2 קוטג' בן 6 חדרים, וגינה בחצר הבית, ברח' השיזף 8 במושב קדימה (להלן – "המושכר"). תקופת השכירות היא מיום 1/3/06 עד 31/8/11. לשוכרים נתונה אופציה לשכור את הבית לתקופה נוספת שאורכה אינו מפורט בחוזה. דמי השכירות נקבעו ל-950 דולר לחודש. הנתבע 3 ערב להתחייבויות השוכרים, הנתבעים 1-2.

התובע טוען כי על פי חוזה השכירות היה על הנתבעים להפקיד בתחילת כל שנת שכירות 12 שיקים דחויים עבור דמי השכירות, וכי בשנת 2009 מסרו הנתבעים את השיקים רק בחודש מאי. הואיל וח-ן הבנק של הנתבעים מוגבל הם משלמים לתובע את דמי השכירות במזומן ובאופן חלקי בלבד.

עוד זאת, הנתבעים הפרו את חוזה השכירות בהזניחם את תחזוקת הבית והגינה. בעלי חיים מסתובבים בבית בחופשיות. בגין אלה, ומחמת התעלמות הנתבעים מפניות התובע מבקש התובע לסיים את השכירות ולהורות על פינוי הנתבעים מהמושכר.

הנתבעים טוענים כי יש לסלק על הסף את התביעה כלפי הנתבע 3 שאינו מתגורר במושכר ואינו מחזיק בו. כבר עתה אומר, כי הואיל והנתבע 3 ערב להתחייבויות הנתבעים 1-2 הרי ככל שתתקבל התביעה נגדם, ערב הנתבע 3 לביצוע התחייבויותיהם, לרבות ההוצאות שייפסקו בעניינם. לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעים בעניין נתבע זה.

לעצם העניין טוענים הנתבעים כי לכתב התביעה לא צורף אישור המעיד על בעלותו של התובע במושכר, ועל כן יש לסלק את התביעה על הסף. הנתבעים מכחישים את הזנחת המושכר. הנתבעים טוענים כי הפקדת שיקים לשנת שכירות מראש חלה לגבי השנה הראשונה בלבד וכי המשך דמי השכירות מדי חודש בחודשו ניתן היה לשלם בכל דרך בה יבחרו הנתבעים. הנתבעים סבלו כל העת מנזילות קשות של מים במושכר. בחודשים מרץ עד יוני 2009 היו בין הצדדים הסכמות שונות באשר לתיקון הליקויים במושכר על ידי התובע, ומנגד על דחיית תשלום דמי השכירות עבור חודשים אפריל –מאי 2009, וחלוקתם ל-4 תשלומים שישולמו במהלך החודשים יוני – ספטמבר 2009. התובע התכחש להתחייבויותיו, לא דאג לתיקון המושכר ואף שיגר מכתבי התראה בעניין דמי השכירות. הנתבעים טוענים כי שילמו את דמי השכירות והם מפרטים בכתב ההגנה את הסכומים ששולמו לתובע מדי חודש.

הנתבעים מכחישים את טענות התובע בדבר הזנחת המושכר והגינה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לקבל את התביעה.

לעניין טענות הסף של הנתבעים הרי שאלו טענות שאיון בהן ממש. הנתבעים מחזיקים במושכר מכוח הסכם שכירות שנכרת בינם לבין התובע. בנסיבות אלה לא תישמע טענתם כאילו בעלות התובע במושכר לא הוכחה. כמו כן, התובע פעל כל העת באמצעות אחיו דוד, והוא שהיה בקשר עם הנתבעים, בעת החתימה על הסכם השכירות ולאחר מכן. לפיכך, יש לבחון את טענות הצדדים לגופן, בהתייחס להוראות הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים.

דמי השכירות –

סעיף 5.א. של הסכם השכירות קובע: "דמי שכירות בתקופת השכירות נקבעו לסך של 950$ (תשע מאות וחמישים דולר ארה"ב) לחודש, שישולמו בשקלים לפי שער הדולר היציג הידוע ביום התשלום. דמי שכירות ישולמו כדלקמן: בחתימת חוזה זה משלים השוכר למשכיר 950 $ במזומן ועוד 11 שיקים דחויים של 950 $ כל אחד, עבור שנה. כל 12 חודשים ייעשה חישוב של הפרשי שער הדולר כפי שהוא ידוע בשעת התשלום ביחס לשער הדולר המצויין בשיק/ים שהופקד/ו בידי המשכיר וכן הלא (צריך להיות "וכן הלאה". י"ק) בכל תקופת השכירות".

אלמלא התכוונו הצדדים כי בתחילת כל שנת שכירות יפקידו השוכרים 12 שיקים דחויים, לא היה צורך ליתן הוראה בדבר חישוב הפרשים כל 12 חודשים, אלא בתום שנת השכירות הראשונה בלבד. כמו כן, לא היה החוזה נוקט לשון "וכן הלאה בכל תקופת השכירות". אני מקבל, אפוא, את עמדת התובע, לפיה באי מסירת שיקים דחויים לשנת 2009 מראש, הפרו הנתבעים את חוזה השכירות. עוד זאת, בסעיף 68 לכתב ההגנה מפרטים הנתבעים את התשלומים ששולמו לשנת 2009. פירוט זה מוכיח את טענת התובע בדבר תשלום סכומים שאינם מתאימים לחוזה, במועדים שכולם מאוחרים למועד התשלום הנקוב בחוזה.

תשלומים עבור חודשים אפריל – מאי 2009 שולמו בארבעה תשלומים חודשיים מיום 20/7/09 ואילך.

תשלום עבור חודש יוני 2009 שולם ביום 11/6/09;

תשלום עבור חודש אוגוסט 2009 שולם ביום 16/8/09;

תשלום עבור חודש ספטמבר 2009 שולם ביום 10/9/09;

תשלום עבור חודש אוקטובר 2009 שולם ביום 11/10/09;

תשלום עבור חודש נובמבר 2009 שולם ביום 15/11/09;