עואודה ואח' נ' עומר מוחמד

פסק דין

1.זוהי תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר על-סך 150,000 ₪ המבוססת על התחייבות הנתבע מיום 30/1/03 לשלם לתובעים 150,000 ₪ עבור מנת חלקם בציוד ו/או הרכוש בחברת ק.ד. טיב עוף בע"מ (להלן: "ההתחייבות").

2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, אשר עיקר טענותיו היו כי העסקה נשוא ההתחייבות לא יצאה אל הפועל ולא הייתה ניתנת לביצוע מלכתחילה. הציוד מעולם לא נמסר לו, ובדיעבד התברר לו שהציוד והרכוש משועבדים וממושכנים לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") ובכלל זה כי התובעים והחברה היו חייבים דמי שכירות לבעל הנכס, מר אחמד סנעאללה (להלן: "סנעאללה"/ "המנוח"), ובשל חובות אלו, הלה שם ידו על ציוד ורכוש החברה.

טענות הצדדים:

3. תובע מס' 4 (להלן: "התובע") הגיש תצהיר עדות ראשית, שם טען כי הינו אביהם של תובעים מס' 1-3, וכי הוא והנתבע ניהלו את ק.ד. טיב עוף בע"מ (להלן: "החברה"). הנתבע לא נרשם ברשם החברות, הואיל והינו חייב מוגבל באמצעים, ומשכך סוכם ביניהם שיהיה מישהו רשום מטעמו, וכך הנתבע רשם את מר באסם אסדי (להלן: "אסדי") כבעל 50% ממניות החברה, כאשר התובע לא היה צד לבחירתו, ואסדי עבד כשכיר בחברה, ולאחר תקופה עבר לעבוד במקום אחר ונשאר רשום כבעל מניות על הנייר בלבד.

4. התובע טען עוד, כי חתם כערב לחברה בבנק בכפר כנא, על-מנת לפתוח לה חשבון, ועם הזמן חוב החברה גדל בבנק, ובשל קשיים כלכליים הגיע לידי החלטה לסגור את החברה ולסלק את חובותיה. מקום העסק של החברה היה בכפר הנתבע – דיר אלאסד, שם הוקם המפעל, ובמפעל היה ציוד שנאמד לצורך פירוק השותפות ביניהם ב- 300,000 ₪. הנתבע ידע על השעבוד, על קיום ההתחייבויות וחובות לחברה, וההתחייבות נשוא המחלוקת כאן נערכה לאחר שהתובעים והנתבע הסכימו שהציוד במפעל שווה 300,000 ₪, וכי הנתבע ישלם לו 150,000 ₪ תמורת לקיחת כל הציוד שהיה במפעל, תוך מתן הפטר לו מכל חוב שרובץ על החברה. לאחר עריכת ההתחייבות החל הנתבע לשפץ את המקום ולעבוד בשם חברה אחרת והמשיך להשתמש בציוד שהושאר במפעל, תוך שממשיך לשכור את הנכס מסנעאללה.

5. התובע טען עוד, כי הנתבע נכח עמו בעשרות פגישות שהיו בבנק, ובכלל זה בפגישה במשרד עו"ד שייצג את הבנק, לאחר שלא עמדו בחוב הבנק והוגשה תביעה נגדם. בפגישה זו נכח גם עו"ד אבו חמד שייצגו מול הבנק והגיעו לידי הסכם לפיו שילם לבנק סך של 560,000 ₪. אף אם יקבל את טענת הנתבע, כי כביכול לא ידע על השעבוד, עדיין חב לו בהתאם להתחייבויותיו, היות וחוב הבנק סולק ובוטל השעבוד על הציוד.

6. מנגד טען הנתבע בבקשת רשות להתגונן ובתצהירו, כי הגשת התביעה ע"י התובעים יש בה משום מעשה חמור של הונאה, מרמה והטעיה, ניסיון להתעשר שלא כדין, והכל תוך ניצול לרעה של הליכי בית-משפט. הוא הכחיש כי אסדי היה בעל מניות ו/או מנהל בחברה מטעמו. הוא טען כי התובעים הציגו בפניו מצג שווא, לפיו ציוד ורכוש החברה, שהיה אמור לרכוש את מחציתו, חופשי מכל חוב או שעבוד וכי הם רשאים למוכרו. ממידע שקיבל התברר, כי זה משועבד וממושכן לטובת הבנק, בשעבוד שוטף ללא הגבלה בסכום על המפעל, הרכוש, הנכסים וכו', בהתאם לאג"ח מיום 3/2/99. בנוסף קיים שעבוד קבוע על רשימת הציוד שנרשם מיום 19/8/00, ושני השעבודים לא בוטלו עד היום. התובעים לא היו רשאים למכור זכויות כלשהן בציוד וברכוש החברה, ומכאן שההתחייבות שנחתמה חסרת כל תוקף, ובכלל זה העסקה לא יצאה אל הפועל משום שהציוד מעולם לא נמסר לו.

7. הנתבע טען במסגרת הבר"ל, כי התובעים והחברה היו חייבים דמי שכירות למנוח, בעוד שבתצהיר עדות ראשית טען, כי היו חייבים לו דמי שכירות, חשמל ומים. עוד הוסיף, כי יום לאחר חתימת ההתחייבות, נחתם בין התובעים לסנעאללה הסכם לפיו מכרו לו את אותו ציוד כנגד סילוק חובם לו. נודע לו, כי בשל החובות הנ"ל לבעל הנכס, הלה שם ידו על ציוד ורכוש החברה.

8. הנתבע הוסיף עוד, כי על אף הטענה שהתובעים שילמו לבנק 560,000 ₪, הרי שלא צורפה כל הוכחה שסכום זה שולם, ועובדה היא שהציוד עודנו משועבד. כן, ההתחייבות היא מתאריך 31/1/03, בעוד הסכם הפשרה עם הבנק הוא מיום 1/11/01. הוא הכחיש כי בינו לתובעים נערכה התחשבנות כלשהי, בה הסכים כביכול "להתחשבנות" הנטענת על-ידם בתצהיר.

9. בדיון שהתקיים בפניי ביום 21/3/13 שמעתי את ראיות הצדדים. מטעם התובעים העיד התובע ואסדי. בישיבת שמיעת הראיות התברר, כי סנעאללה הלך לעולמו, ובמקומו הופיע לדיון בנו מוחמד סנעאללה (להלן: "מוחמד"), והתרתי את העדתו כעד מטעם הנתבע. עוד העיד הנתבע בעצמו.

10. הצדדים הגישו את סיכומיהם. התייחסות אליהם, ככל שתהא רלבנטית תהיה במסגרת הדיון גופו.

דיון והכרעה:

11. בכתב ההתחייבות התחייב הנתבע כדלקמן: "לשלם למר עוואדה קאסם ו/או הייתם ו/או חסנין ו/או אכרם...סך של 150,000 ₪ וזאת עבור מנת חלקם בציוד ו/או הרכוש השייך בחב' ק.ד. טיב עוף בע"מ". על כתב ההתחייבות מתנוססת בין היתר, חתימה וחותמת עו"ד עותמאן ח'אלד, ואשר אישר : "כי הנ"ל חתם בפני ביום 5/2/03".

12.התביעה דנא מושתתת על כתב ההתחייבות בלבד, כפי שגם צוין בסעיפים 3-4 לכתב התביעה:

"3. ביום 30/1/03 ובמסגרת התחשבנות בין התובעים לבין הנתבע התחייב האחרון לשלם לתובעים סך של 150,000 ₪ עבור חלקם בציוד ו/או הרכוש בחברה ק.ד. טיב עוף בע"מ.

4. על אף הפניות החוזרות והנשנות לנתבע טרם פרע הנתבע חובו...מצ"ב כתב התחייבות מסומן "א...".

בנסיבות אלו, כל הטענות שהועלו ע"י הצדדים בעניין הרוח החיה בחברה, ההתחשבנויות ביניהם, תביעת הבנק והסכם הפשרה, הינם בגדר עירוב "מין שאינו במינו". בית המשפט כאן, אינו נדרש לחקור את היקף החובות שהיו לחברה, ההתחשבנויות בין הצדדים וכיוצ"ב, אלא רק לבחון בהתאם לכתב התביעה, האם הנתבע חתם על ההתחייבות והאם העסקה נשוא ההתחייבות יצאה אל הפועל, דהיינו האם הציוד נמסר לנתבע, והאם בגין כך חייב הנתבע לתובעים סך של 150,000 ₪. אומנם, לא אצא ידי חובתי אם לא אתייחס לטענות שהעלו ע"י הצדדים, אשר חורגות כאמור מגדר המחלוקת, אך השאלה הטעונה הכרעה הייתה ונותרה כאמור לעיל.

13. הנתבע אינו חולק, כי חתם על ההתחייבות (ראה ישיבה מיום 21/3/13, עמ' 23, שורות 11, 14, ו- 17-18), אלא טוען כאמור כי ההתחייבות הינה חסרת תוקף משום שהציוד והרכוש משועבד וממושכן לטובת הבנק, והעסקה לא יצאה אל הפועל הואיל והציוד מעולם לא נמסר לו.

14.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים ובסיכומים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי ההתחייבות נכנסה לתוקף, כי הבסיס להתחייבות בדבר מסירת הציוד אכן קוים, מה היקף הציוד ואם בכלל נמסר לנתבע, ומשכך אין התובעים זכאים לתשלום כל סכום מכוח ההתחייבות.