עואד ואח' נ' בנק ירושלים בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שחר קטוביץ אשר אישרה את מכירת דירת המבקשים למשיבה 3.

המדובר בתיק הוצל"פ שנפתח בשנת 1998 למימוש משכנתה שקיבלו המבקשים מהמשיבה 1. המבקשים לא פרעו את תשלום המשכנתה והמשיבה 1 פתחה בהליכים למימוש הנכס הממושכן. המשיב 2 מונה ככונס נכסים לדירת המבקשים.

כונס הנכסים הגיש בקשה לאישור מכר המקרקעין וכב' הרשם אישר את המכר למשיבה 3 ועל כך בקשת רשות הערעור.

המבקשים טוענים כי המכר אושר על אף שרשמת ההוצל"פ שטיפלה בתיק ההוצל"פ לפני כב' הרשם קטוביץ סרבה לאשר את המכר בשל פגמים בהליכי המכר והכינוס. המבקשים טוענים עוד כי לא התאפשר להם לפדות את המשכנתה בעצמם וכן לא התאפשר להם להביא רוכשים שיציעו סכומי כסף גבוהים מהסכום שבו נמכר הנכס. המבקשים טוענים כי מפתחות הנכס נמסרו למתווך שהיה לו אינטרס למכור דווקא לאדם ספציפי (עזמי אלכסאר) ולטענתם הוא למעשה הרוכש האמיתי של הנכס והוא רק מתחבא מאחורי גבה של המשיבה 3. לדבריהם, הוא מחזיק 6 דירות במבנה בו נמצא הנכס וכולם מוחזקים בידי אנשי קש קרובי משפחתו או ידידיו. המבקשים מלינים גם על כך שהנכס פורסם אמנם בעיתון בשפה הערבית אך בעיתון בעל תפוצה נמוכה בעיקר באזור הצפון כאשר הנכס נשוא התיק נמצא בנצרת. תחילה הגישו המבקשים את בקשתם מבלי לצרף את הרוכשת (המשיבה 3) אך לאחר תגובת המשיבים 1 ו- 2 אשר טענו כי יש לצרף את הרוכשת הוגשה בקשה לתיקון הבר"ע והמשיבה 3 צורפה אף היא כמשיבה.

המשיבים טוענים כי מדובר בתיק שנפתח בשנת 1998 וכי המבקשים עושים הכל, כולל פניה לכל ערכאה אפשרית, על מנת לסכל את מימוש הנכס. לטענתם הליך זה הינו שלב נוסף בהליכים הננקטים לסיכול המכירה. המשיבים טוענים כי לפני אישור המכר ולאחר החלטת כב' הרשמת שביט, שלא אישרה את המכר, אישר כב' הרשם קטוביץ למבקשים להמציא רוכש בסכום גבוה יותר מהסכום שהציעה המשיבה 3. רק לאחר שחלף המועד להמצאת רוכש אחר ולא הומצא רוכש אחר, אושר המכר. לטענת המשיבים המחיר שהוצע על ידי הרוכשת נמוך אך במעט מהמחיר במכירה על ידי כונס כפי שעלה מחוו"ד שמאי שצרפו אשר העריך את ערך הנכס ב- 450,000 ₪ ובמימוש מהיר הפחתה של 20% - 15%, היינו כ- 360,000 ₪ והנכס נמכר ב- 350,000 ₪. לטענת המשיבים, המבקשים ידעו ונמסר להם על כל שלב משלבי הכינוס כולל השמאות וכולל ההצעה שבסופו של דבר התקבלה, אך הם לא נקטו בצעד כלשהו על מנת לפדות את הנכס או להמציא רוכש במחיר גבוה יותר. יש לציין שהמבקש 1 פושט רגל וממילא לא יוכל לפדות את הנכס ללא אשור הנאמן.

המשיבים טוענים עוד כי גם כאשר המבקשים ביקשו להמציא רוכש אחר (דבר שלא עשו בפועל בסופו של דבר) המחיר שלטענתם הסכים לשלם אותו רוכש הוא 375,000 ₪ דבר שמלמד אף הוא שהמחיר שבו נמכר הנכס היה סביר.

בחנתי את טענות הצדדים ולא מצאתי שנפל פגם כלשהו בהחלטת כב' הרשם אשר אישרה את המכר. כאמור, מדובר בתיק הוצל"פ שנפתח למימוש משכנתה עוד בשנת 1998. המבקשים עשו כל שביכולתם כדי למנוע את המימוש ועשו זאת די בהצלחה עד כה בהתחשב בכך שההליך נמשך כבר כ- 13 שנים. נראה כי גם בקשה זו והניסיונות למנוע את המכירה הינם חלק מאותם מאמצים שעושים המבקשים לסכל את המכירה. כב' הרשם נתן למבקשים שהות של 30 יום כדי להראות שטענותיהם בענין המחיר הנכס נכונים. המבקשים לא המציאו ולו קונה אחד שהסכים לשלם מחיר גבוה יותר. לא זו בלבד אלא שלא הומצאה אף עדות או תצהיר של צד ג' שלכאורה ביקש לראות את הנכס כדי לתת הצעה ולא התאפשר לו לעשות כן. לא ניתן לטעון טענות סתמיות של קנוניה ושל מחיר מופחת של הנכס מבלי לבססן בכלום. בסופו של דבר מחירו של נכס הוא המחיר שמוכן קונה לשלם עבורו. בנדון דנן נמצא קונה יחיד שהסכים לשלם מחיר סביר (המשיבה 3). קונה אחר הסכים לשלם 180,000 ₪ בלבד. המבקשים עצמם שניתנה להם הזדמנות, למרות שחלפו 12 שנים מפתיחת התיק (עד שניתנה להם ההזדמנות), להמציא רוכש אחר במחיר גבוה יותר לא הצליחו לעשות זאת. יש לשים קץ להתנהלותו של כל תיק ובנסיבות הללו נראה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם ויש לדחות את הבר"ע.

יש לציין כי בדיון נטען שהמבקשת 2 מבקשת לפדות את הנכס (כאמור המבקש 1 לא יכול לעשות זאת ללא אישור הנאמן שלו בפשיטת הרגל) אך המבקשת 2 לא טרחה כלל להתייצב ולטעון טענה זו.

אני דוחה איפוא את בקשת רשות הערעור ומחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים 1 ו- 2 בסכום של 2,000 ₪ והוצאות המשיבה 3 בסכום של 2,000 ₪.

יש להעביר מתוך הסכום של 6,000 ₪ שהפקידו המבקשים סך של 4,000 ₪ למשיבים כמפורט לעיל ואת היתרה יש להחזיר למבקשים.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"א, 14 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: