עו"ד צבי שילה ואח' נ' ספרינט מוטורס ואח'

פסק-דין

בקשת האישור והדיון בה

1.מונחת לפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית, נגד שש המשיבות שהן חברות העוסקות בין היתר בניהול תחנות דלק ברחבי הארץ ובמכירת מוצרי נפט. עניינה של הבקשה הוא בתוספת למחיר שנקבע על ידי הרגולטור עבור דלק, תוספת שאותה נהגו המשיבות לגבות לדבריהן עבור שירותי תדלוק שסיפקו. לעמדת המבקשים הצווים שמכוחם נקבע מחיר הדלק בעת הרלוונטית אינם מתירים גביית דמי שירות בתחנות הדלק, ואף לא כל תוספת אחרת למחיר הדלק (להלן: "בקשת האישור").

על פי האמור בבקשת האישור, מזה שנים רבות נתון שוק הדלק לפיקוח ורגולציה – שבמסגרתם נקבעים מחירי הדלק בצווים שמתקינה הממשלה מעת לעת. לטענת המבקשים, על פי הדין שחל בתקופה שלמן יום 14/7/93 ועד יום 29/5/02, אסור היה למשיבות לגבות מלקוחותיהן כל תוספת למחיר הדלק שנקבע בצו – ואולם חרף האיסור שבדין, בשעות הלילה (החל מ- 20:00 בערב ועד 06:00 בבוקר שלמחרת) ובימי מנוחה (שבתות וחגים) גבו המשיבות תוספת מחיר. בבקשת האישור עותרים המבקשים לייצג בתובענה ייצוגית נגד המשיבות את כל הלקוחות שחויבו בתקופה האמורה בתוספת מחיר ביחס למחיר הדלק שנקבע בצו. עם זאת, בהתחשב במועד הגשתה של בקשת האישור ומטעמים של התיישנות, הבקשה מתייחסת רק לחיוב בתוספת מחיר שנעשה החל מיום 10/12/00 (שבע שנים לפני הגשת בקשת האישור) ועד ליום 29/5/02 - שאז חל שינוי בדין, באופן המתיר את הגבייה (להלן: "הקבוצה" ו- "התקופה הרלוונטית" בהתאמה).

לגישת המבקשים, אי חוקיות הגבייה מקימה לקבוצה שורה של עילות תביעה נגד המשיבות, ובהן: הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט, הטעיה צרכנית בנוגע למחיר שירות, ניצול מצוקת הצרכן, רשלנות וכן עילה מכוח סעיפים 2 ו- 4 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 שעניינם איסור על התקשרות בהסדר כובל. הסעד המבוקש עבור הקבוצה הוא השבה של תוספת המחיר שנגבתה על פי הנטען שלא כדין, והמבקשים מעריכים כי מדובר בסכום כולל של כ- 130,000,000₪. בהקשר זה נטען כי כל אחת מהמשיבות נהגה לחייב את לקוחותיה בתוספת מחיר בשיעור שבין 1₪ עד 2₪ עבור כל תדלוק שנעשה בשעות הלילה ובימי מנוחה. לדברי המבקשים, אמדן סכום ההשבה נערך על יסוד נתונים שאספו בעצמם בנוגע למספר תחנות הדלק שהפעילה כל אחת מהמשיבות בתקופה הרלוונטית, ופרסומים מטעמן של חלק מהמשיבות בנוגע להיקף הפעילות בתחנות הדלק שבבעלותן.

המשיבות מצידן טוענות כי תוספת המחיר שעליה נסבה בקשת האישור מהווה למעשה דמי שירות עבור שירותי תדלוק שניתנו על ידן בשעות הלילה ובימי מנוחה לחברי הקבוצה. ואולם בניגוד למחיר הדלק עצמו, בעת הרלוונטית שירות התדלוק לא היה נתון לרגולציה כלשהי – ולכן לא היתה כל מניעה שבדין לגבות דמי שירות כפי שעשו. הנה כי כן, לגישתן של המשיבות בקשת האישור נסמכת על פרשנות שגויה שניתנה על ידי המבקשים לדין החל – ועל כן דינה של הבקשה להידחות.

2.בתמיכה לבקשת האישור הוגש תצהירו של המבקש 1, עו"ד צבי שילה (להלן: "עו"ד שילה") ותצהירו של המבקש 2, מר מוטי ג'קובסון (להלן: "ג'קובסון").

מטעם המשיבות 1 ו-2 – ספרינט מוטורס בע"מ וסונול ישראל בע"מ, הוגש תצהיר מאת מר מאיר שולחני, המשמש כמנהל המחלקה הכלכלית במשיבה 2. מטעם המשיבות 5-3 – פז חברת נפט בע"מ, "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ, ושערי דלק פיתוח וניהול-שותפות רשומה – הוגשו תצהיר מאת עו"ד גדעון קירש המכהן כיועץ משפטי של המשיבה 3, ותצהיר מאת עו"ד ישי ארנברג המכהן כיועץ משפטי של המשיבה 4 וכמזכיר החברה. גם מטעם המשיבה 6 – דור אלון תפעול תחנות דלק בע"מ – הוגש תצהיר מאת היועצת המשפטית של החברה, עו"ד אורטל קליין. בנוסף, לבקשת בית המשפט התקבלה בתיק עמדת מנהל מינהל הדלק במשרד התשתיות הלאומיות, באמצעות ב"כ מפרקליטות מחוז תל אביב–אזרחי (להלן: "עמדת מינהל הדלק").

במסגרת של דיון מקדמי, לבקשת המשיבות וחרף התנגדותם של המבקשים קבעתי כי המחלוקת שבבסיס בקשת האישור היא משפטית בעיקרה – ועל כן אין מקום לקיים חקירות של המצהירים. בנסיבות אלה הוספתי והוריתי כי בקשת האישור תוכרע על סמך החומר שבתיק, בצירוף סיכומי טיעונים שיגישו הצדדים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8/7/09). המבקשים, שהיו מעוניינים לנהל חקירות, לא השלימו עם החלטה זאת – והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה ביום 6/12/09. במסגרת ההחלטה ציין כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס את הדברים הבאים:

"איני מתעלם מכך שבאופן עקרוני קיימת זכות לבעלי דין לחקור בחקירה נגדית מצהיר שהגיש תצהיר מטעם בעל דין שכנגד. ברם, זכות זו אינה זכות מוחלטת שלא ניתן להציג לה סייגים. כאשר הערכאה הדיונית מגיעה למסקנה כי השאלה העומדת להכרעה הינה משפטית וכי על כן אין צורך בחקירת עדים, רשאית היא, ואפילו חייבת, שלא להתיר חקירה של מצהירים. אין כל סיבה שזמנו של בית המשפט וזמנם של בעלי הדין יושחת לריק, אם ניתן להכריע במחלוקת שהינה משפטית על פי טיבה בלא חקירות וכאשר אין למעשה ויכוח בשאלות עובדתיות." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [רע"א 7482/09 עו"ד צבי שילה נ' ספרינט מוטורס בע"מ, סעיף 3 להחלטה (6/12/09)].

תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, שהותקנו זמן קצר לאחר שניתנה ההחלטה המצוטטת, עיגנו את ההלכה שנקבעה שם בדין. יתר על כן, מן האמור בתקנות עולה כי למעשה אין למי מהצדדים זכות קנויה לחקור את המצהירים של הצד שכנגד:

"בית המשפט רשאי להחליט בבקשה לאישור על יסוד החומר שהוגש לו לפי תקנה זאת בלבד או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם" (ההדגשה שלי- ע.ב.) (תקנה 2(ה)).

המסגרת הנורמטיבית לדיון

3.התנאים לאישור תובענה כייצוגית פזורים על פני כמה מסעיפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). על פי סעיף 3(א) לחוק ניתן לנהל תובענה ייצוגית רק בעילה מתוך רשימה סגורה של עילות תביעה המפורטות בתוספת השנייה לחוק. סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות עוסק בשאלה מי רשאי להגיש תובענה ייצוגית, ומבהיר כי שומה על התובע המייצג להיות בעל עילת תביעה אישית נגד הנתבע – המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה כולה. סעיף 8(א) לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם לקבל את בקשת האישור בהתקיים מספר תנאים נוספים:

"בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:

(1)התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2)תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(3)קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;

(4)קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב." (ההדגשה שלי- ע.ב.).