פסק דין
1. בפניי תביעת לשון הרע. עניינה של התביעה בפרסומים של הנתבע, בהם נטען לפגמים במינויו של התובע לתפקיד היועץ המשפטי של עיריית ירושלים.
2. ביום 17.11.10 ניתנה על ידי החלטה, בה קבעתי, כי התובע מונה בסופו של דבר לתפקיד במכרז. קבעתי גם, כי נדבך חיוני בתהליך המינוי היה מינויו של התובע לתקופת ניסיון. קבעתי כי במינוי זה נפלו פגמים. דרישה מקדמית לתפקיד לא התקיימה. התובע נבחר ללא מכרז זמן קצר לאחר שוועדת מכרזים מצאה אותו בלתי כשיר לתפקיד. לא ניתנו טעמים משכנעים לאי קיומו של מכרז נוסף. לא קויימה חובת ההנמקה הנדרשת למינוי בנסיבות החריגות האמורות. לא הוצגו פרוטוקולים או מסמכים מתבקשים לעניין זה. נוכח כל אלה, קבעתי כי היה בסיס, עובדתי ומשפטי, לעיקר הטענות שהועלו על ידי הנתבע בשני הפרסומים עליהם סבה התביעה, הגם שההנמקה המשפטית בהחלטתי אינה חופפת לחלוטין את הנטען בפרסומים.
3. בהמשך להחלטה האמורה, עמדת התובע היא כי יש לפסוק לו פיצוי חלקי, ללא הוכחת נזק, בגין חלקים בפרסום לגביהם לא נקבע, לטענתו, כי יש להם בסיס עובדתי ומשפטי. ספציפית, טוען התובע כי הנתבע טען בפרסומים שהתובע לא מונה לתפקידו במכרז כלל, וכי לטענה זו לא נמצא בסיס. התובע טוען עוד כי הנתבע טען בפרסומים כי התובע נבחר במכרז לא חוקי, וכי גם לטענה זו לא נמצא בסיס.
4. לאחר שעיינתי בפרסומים, עליהם סבה התביעה, לא אוכל לקבל את עמדת התובע. אכן, בפרסומים היה משום לשון הרע על התובע, על פי אמות המידה הנקוטות לעניין זה בפסיקה (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558; ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607). עם זאת, בהמשך להחלטה מיום 17.11.10, אני קובע כי לנתבע עומדת הגנת האמת בפרסום ביחס לעניינים בפרסומים, עליהם סב כתב התביעה. אבהיר את עיקרי הטעמים ביסוד מסקנה זו.
5. בעיקרה, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאופן בו יש להבין את הפרסומים. לעניין זה, את כל אחד מן הפרסומים יש לקרוא כמכלול שלם. קריאת הפרסומים בדרך זו מלמדת, כי הנתבע לא טען שהתובע לא מונה במכרז. הוא טען לפגם בחוקיות המינוי ובתקינותו, אשר נעוץ ביסודו במינוי התובע לתפקיד, לתקופת ניסיון, זמן קצר לאחר שוועדת מכרזים מצאה אותו בלתי כשיר לתפקיד. כפי שקבעתי בהחלטה מיום 17.11.10, אמיתותה של טענה זו הוכחה. אעמוד עתה בקצרה על תוכן הפרסומים בהקשר זה.
6. הפרסום הראשון. הפרסום הראשון הוא מכתב למבקר המדינה מיום 30.11.05, נספח ט' לכתב התביעה. המכתב מזכיר (בסעיף 1) פניה קודמת בעניין מינוי התובע לתפקיד לאחר שנפסל במכרז. בהמשך, נטען בו למינוי התובע ללא מכרז בשנת 2001 לתפקיד (סעיף 9). המכתב מגולל (בסעיף 10) את השתלשלות העניינים במינויו של התובע, ובכלל זה החלטת ועדת המכרזים במכרז המקורי שלא למנותו, ומינויו לתפקיד בפועל בהמשך לכך. קריאת המכתב כמכלול מעלה, כי מרכז הכובד של טענות הנתבע בפרסום סב על המינוי לתקופת ניסיון (במכתב נכתב בטעות כי מדובר במינוי בפועל), ללא מכרז, בהמשך להחלטה האמורה (וראו גם בסעיף 13 למכתב).
7. במכתב אין התייחסות לכך שבהמשך למינוי התובע לתקופת ניסיון, נבחר התובע במכרז על ידי ועדת מכרזים. אין במכתב התייחסות פוזיטיבית לעניין זה, לחיוב או לשלילה. עם זאת, נכתב במכתב בבירור כי לתובע היה חוזה עבודה בתוקף עד אוגוסט 2005 (סעיף 12), וכי היה לתובע חוזה סטטוטורי (שם). מדברים אלה ניתן להבין, אף כי הדברים לא נאמרו במפורש, כי התובע מונה לתפקידו על פי מכרז שהתקיים בהמשך למינוי לתקופת ניסיון. יוצא כי אין במכתב טענה פוזיטיבית, ואף לא משתמעת, כי בהמשך למינוי בפועל לא נערך מכרז. הדגש במכתב, כאמור, הוא על טענות הנתבע לפגמים ואי תקינות במינוי לתקופת ניסיון.
8. כפי שנקבע בהחלטה מיום 17.11.10, אמיתות הפרסום הוכחה בבסיסה. כנטען, התובע מונה לכתחילה לתפקיד ללא מכרז, לאחר שמועמדותו נדחתה במכרז שהתקיים זמן קצר לפני המינוי. זו הקובלנה העיקרית שבמכתב. המינוי האמור ללא מכרז היווה, כפי שקבעתי בהחלטה האמורה, נדבך חיוני בתהליך מינויו של התובע לתפקיד. ממילא, הוא מקרין גם על מינויו של התובע על ידי ועדת מכרזים, בסופו של דבר. מקביעותיי בהחלטה מיום 17.11.10 עולה כי קיים קושי ליישב את המינוי בנסיבות האמורות עם תכתיבי המינהל התקין. גם מבחינה זו אמיתות הפרסום הוכחה בבסיסה למען שלמות התמונה אציין, כי במכתב טען הנתבע כי המינוי נבע מהנחיית לשכת ראש העירייה במועדים הרלוונטיים למנכ"ל העירייה, ולקשרים שבין התובע, מנכ"ל העייריה, ראש העירייה ויועצו, שנרקמו סמוך לפני המינוי (בפיסקה 10). בהחלטה לעניין האחריות קבעתי, בהקשר זה, כי לא הוכחו שיקולים זרים במינויו של התובע. עם זאת, עם זאת, עיקר הפרסום, ומרכז הכובד שלו, סב על כך שהתובע מונה לתפקיד למשרה בפועל, זמן קצר לאחר שלא נבחר לתפקיד על ידי ועדת מכרזים. אמיתותה של טענה זו הוכחה. כך גם קיומם של פגמים בהתנהלות האמורה. זאת ועוד, כפי שנקבע בהחלטה לעניין האחריות, כתב התביעה אינו סב על טענה לשיקולים זרים. גם בהשלמת טיעון מטעם התובע, לא עמד על עניין זה. ממילא, אין בו כדי לסייע לתובע בקבלת התביעה..
למען שלמות התמונה אציין, כי במכתב טען הנתבע כי המינוי נבע מהנחיית לשכת ראש העירייה במועדים הרלוונטיים למנכ"ל העירייה, ולקשרים שבין התובע, מנכ"ל העייריה, ראש העירייה ויועצו, שנרקמו סמוך לפני המינוי (בפיסקה 10). בהחלטה לעניין האחריות קבעתי, בהקשר זה, כי לא הוכחו שיקולים זרים במינויו של התובע. עם זאת, עם זאת, עיקר הפרסום, ומרכז הכובד שלו, סב על כך שהתובע מונה לתפקיד למשרה בפועל, זמן קצר לאחר שלא נבחר לתפקיד על ידי ועדת מכרזים. אמיתותה של טענה זו הוכחה. כך גם קיומם של פגמים בהתנהלות האמורה. זאת ועוד, כפי שנקבע בהחלטה לעניין האחריות, כתב התביעה אינו סב על טענה לשיקולים זרים. גם בהשלמת טיעון מטעם התובע, לא עמד על עניין זה. ממילא, אין בו כדי לסייע לתובע בקבלת התביעה.
9. הפרסום השני. במכתב שצורף כנספח י' לכתב התביעה, מיום 7.8.08, המופנה לציבורי עובדי העירייה, שב הנתבע ותיאר את השתלשלות העניינים במינוי התובע. הוא עמד על כך שוועדת מכרזים לא בחרה בתובע ביום 6.12.00. הוא עמד על כך שחרף זאת, מונה התובע בפועל לתפקיד מספר שבועות אחרי כן. הנתבע העלה תהיה איזה נוהל מאפשר זאת. הנתבע הוסיף כי לאחר שנה נערך לתובע מכרז נוסף, והוא קיבל את התפקיד. הנתבע ציין כי נטל חלק בהליך האמור, וכי בחלוף תקופה קצרה הוסבה שימת ליבו לכך שבהקשר זה נעשה במכרז הליך לא חוקי בניגוד לנהלי העירייה. נטען גם כי בוצע בהקשר זה מחטף, כי מדובר במינוי קלוקל וכי אינו על פי הנוהל הקיים בעירייה.
10. אין במסמך זה טענה כי התובע לא מונה במכרז כלל. הטענה שבמסמך האמור היא כי מינויו של התובע לתפקיד, בתחילה בפועל ובהמשך לכך על ידי ועדת מכרזים, הוא שלא כדין נוכח החלטת וועדת המכרזים משנת 2000, שלא לבחור בתובע לתפקיד. בעיקרו של דבר, קבעתי בהחלטה מיום 17.11.10 כי אמיתות הטענה הוכחה, הגם שלא בשל היות ההליך בסתירה לנהלי העירייה, אלא בשל פגמים עליהם עמדתי, אשר במרכזם החשש מעקיפת דיני המכרזים.
11. המסקנה הכוללת היא, כי אמיתות הטענות העיקריות שבפרסומים, ואשר עליהן סבה התביעה, הוכחה. אי התאמות מסויימות, כגון הטענה לאי קיום נהלי העירייה, או לכך שהמינוי לתקופת ניסיון היה שבועות לאחר החלטת ועדת המכרזים שלא לבחור בתובע לתפקיד (בפועל, חלפו מספר חודשים), אינן חורגות מפרט לוואי, אשר לא כרוכה בו פגיעה ממשית מעבר לזו הכרוכה בעובדות אשר נקבעה אמיתותן.
12. בפרסומים היה עניין לציבור. הפרסומים סבים על פגמים נטענים במינויו של אדם לתפקיד בכיר באחת העיריות הגדולות במדינה. זו אף זו, המדובר בתפקיד אשר אחת מן הפונקציות העיקריות של האוחז בו היא הבטחת שלטון החוק. בפרסום על פגמים במינוי של מי שממונה לתפקיד כזה, יש עניין מובהק לציבור. הדברים אמורים בשים לב גם לנמעני הפרסום, מבקר המדינה (בפרסום הראשון), עובדי העירייה (בפרסום השני).
13. התוצאה היא, כי עומדת לנתבע הגנת האמת בפרסום, ודין התביעה להידחות.
14. אשר להוצאות משפט. ההליך הגיע לסיומו בדרך מקוצרת, יחסית. לצד דחיית התביעה, נדחו טענות של הנתבע, אשר ספק אם היה מקום להעלותן בנסיבות העניין (ראו למשל בפיסקה 20 להחלטה מיום 7.11.10). אף כי עומדת לנתבע הגנה בדין, יש להזכיר כי הנתבע עצמו תמך במינוי התובע לתפקיד, כאשר נבחר על ידי ועדת מכרזים בהמשך לתקופת הניסיון. לצד זאת, התובע עמד על ניהולו של הליך, בהיותו מודע לקשיים במינויו לתקופת ניסיון לאחר שלא נבחר על ידי ועדת מכרזים, ולכך שתיק המכרז הרלוונטי אינו בנמצא. בסופם של דברים, ולא בלי היסוס, החלטתי להימנע מעשיית צו להוצאות. אני קובע, אפוא, כי כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום, א' אדר ב תשע"א, 07 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.