עו"ד דוידוביץ נ' וויג ואח'

פסק דין

כללי

1. התביעה נסבה על יחסי שכירות.

התובע, עו"ד יהונתן דוידוביץ, השכיר לנתבע 1, עו"ד אברהם ווייג, חדר במשרדו, לתקופה בת 12 חודשים, החל מיום 1.2.07.

הנתבע 2, מר אליהו קצירי, היה מנהל משרדו של עו"ד ווייג וחתם כערב להתחייבויותיו של עו"ד ווייג על פי חוזה השכירות.

הנתבע 3, עו"ד איתי גרינפלד, עבד במשרדו של עו"ד ווייג. התובע טוען כי אף הוא ערב לחוזה השכירות, ואילו הנתבעים מכחישים זאת.

2.חוזה השכירות, מיום 29.1.07, נערך על ידי התובע. שכר הדירה שסוכם היה 450 דולר לחודש, ונקבע בחוזה כי על השוכר לשלם 900 דולר מראש, מידי חודשיים.

עוד נקבע כי השוכר ישלם 40% מההוצאות והמיסים שחלים על המושכר: חשמל, מים, גז, אחזקה, ארנונה, אגרות, מס עסקים וכד' (להלן: ההוצאות השוטפות).

3.כחודשיים לאחר תחילת תקופת השכירות עלו יחסי השכירות על שרטון, בשל פיגור של עו"ד ווייג בתשלומי שכר הדירה וההוצאות השוטפות.

ביום 15.4.07 הודיע התובע בכתב לעו"ד ווייג - בהעתקים לשני הנתבעים האחרים - על ביטול חוזה השכירות ודרש לפנות את המושכר לאלתר. יש מחלוקת בין הצדדים בדבר התקשורת שהתקיימה ביניהם באותו שלב, ובדבר נסיבות הפינוי. אין מחלוקת כי ביום 20.4.07 או סמוך לכך החליף התובע את המנעולים במושכר, באופן שמנע כניסת הנתבעים אליו (התובע הצהיר והעיד כי הוא החליף את המנעולים פעם נוספת, ביום 6.4.07, אך שב ואיפשר לנתבעים להשתמש במושכר, לאחר שביום 8.4.07 הם שילמו 1,620 ₪ על חשבון החוב. תשלום זה תועד בחשבונית, המוצג ת/ 3).

4.התובע תבע יתרת חוב של שכר הדירה ושל ההוצאות השוטפות וכן פיצויים, בהתאם לסעיפי הפיצויים המוסכמים שבחוזה השכירות, בגין איחור בפינוי המושכר ובגין איחור בתשלומי שכר הדירה; ובסך הכל - 27,985 ₪.

5.בישיבה המקדמית הוסכם כי יתקיים דיון הוכחות לגבי המחלוקת בעניין ערבותו של עו"ד גרינפלד לחוזה השכירות, ובעניין זה יינתן פסק דין מנומק. עוד הוסכם כי המחלוקת לגבי סכומי הכסף מושא התביעה תוכרע על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, על סמך החומר שבתיק; וככל שייפסק כי עו"ד גרינפלד ערב לחוזה השכירות, תחול הכרעה זו גם עליו.

האם עו"ד גרינפלד ערב לחוזה השכירות

6.התובע טוען כי בשל קשייו של עו"ד ווייג, שהוא מציין בתצהירו, הוא התנה את השכירות בכך ששני הנתבעים האחרים יחתמו כערבים על חוזה השכירות. התובע טוען כי השניים הסכימו לכך מראש, אך לאחר מכן ביצעו כלפיו "עוקץ מתוכנן" (כך, בסעיף 15 ב' לתצהירו), בכך שעו"ד גרינפלד לא חתם כערב על החוזה, כפי שהתחייב כלפי התובע.

אין מחלוקת כי שמותיהם של שני הערבים, מר קצירי ועו"ד גרינפלד, הודפסו בחוזה השכירות, שהתובע ערך. עוד אין מחלוקת כי לאחר שעו"ד ווייג עצמו חתם על החוזה, חתם עליו גם מר קצירי כערב, ולאחר מכן לקח את החוזה ממשרדו של התובע ופנה אל עו"ד גרינפלד על מנת שגם הוא יחתום כערב לחוזה. אין מחלוקת כי עו"ד גרינפלד לא חתם כערב, וכי החוזה הוחזר אל משרדו של התובע ללא חתימתו.

התובע טוען כי בשל טעות הוא לא הבחין בהעדר חתימתו של עו"ד גרינפלד על כתב הערבות שבשולי החוזה. התובע, שהוא נכה, העיד כי הוא מתקשה גם בראייה, ועל כן, כאשר החוזה הוחזר למשרדו, הוא ביקש מאשתו לבדוק אם מצויות חתימות בסופו. אשתו השיבה על כך בחיוב (שהרי עו"ד ווייג ומר קצירי חתמו על החוזה ועל כתב הערבות שבו), והתובע לא בדק אם מצויות שלוש החתימות שנדרשו (של שלושת הנתבעים). התובע העיד כי רק לאחר שהגיש את התביעה וקיבל את תצהירו של עו"ד גרינפלד, הסתבר לו שעו"ד גרינפלד לא חתם על כתב הערבות שבחוזה השכירות.

יש חשיבות מכרעת לעניין ערבותו של עו"ד גרינפלד, לנוכח הדברים שאמר התובע בישיבה המקדמית: "הנתבעים 1 ו- 2 חוסים בפשט"ר, והיחיד שניתן יהיה להיפרע ממנו אולי הוא הנתבע 3" (בעמ' 2 לפר' של ישיבה זו).

אין מחלוקת כי מר קצירי אמנם ערב לחוזה השכירות וחתם כערב על כתב "ערבות והתחייבות לשיפוי", בעמוד האחרון של החוזה.

מתחת לכותרת: "ערבות והתחייבות לשיפוי" מודפס גם שמו של עו"ד גרינפלד, ואילו מספר תעודת הזהות שלו, וכתובתו, נרשמו שם בכתב יד (בשונה ממספר תעודת הזהות והכתובת של מר קצירי, שמודפסים באותו מקום).

עו"ד גרינפלד טוען כי הכיר את התובע לראשונה רק זמן מה לאחר שעו"ד ווייג נכנס למושכר, ועל כן אין זה נכון שהתובע שוחח עמו טרם תחילת השכירות וקיבל את הסכמתו, מראש, לחתום כערב לחוזה השכירות. עו"ד גרינפלד טוען כי אין זה נכון שהוא קיבל את נוסח החוזה לשם תיקונים והערות או כי השתתף בדרך כלשהי בעריכתו.