עו"ד גוטליב נ' מודיעין ואח'

פסק דין

1. על פי כתב התביעה ביום 20.9.08 נסע התובע ממודיעין לכוון בית מאיר כשלפתע חש מכה ברכב ונפילה של הגלגל. התברר כי יש תקר בגלגל. התובע נאלץ לעצור בצד הדרך ולהחליף את הגלגל. למחרת התברר לתובע כי יש צורך להחליף את הגלגל כולו בעלות של 250 ₪. בבקור במקום התברר כי יש בור שעומקו עולה על 20 ס"מ. פנייה לנתבעת 1 שתפצה את התובע על הנזקים נענתה כי האחריות מוטלת על הנתבעת 2. התובע תובע את עלות התיקון בסך 258 ₪, הוצאות עבור צילומים ומכתבים בסך 300 ₪, זמן בטלה – 1000 ₪ ועוגמת נפש – 1000 ₪.

על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 1 לא פורט המקום המדוייק של הארוע המאפשר ברור של שאלת האחריות. מרבית הכבישים במתחם כמו גם הכביש נשוא התביעה במידה ואליו התכוון התובע מוחזקים על ידי משב"ש וטרם נמסרו לעיריית מודיעין. רק ממועד המסירה האחריות על הנתבעת. על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 1 גם התכנון וגם הביצוע של הכביש הם באחריות הנתבעת 2. עוד נטען כי על התובע מוטלת אחריות שלא הבחין בבור ולחילופין יש לייחס לו אשם תורם בשל כך.

על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 2 דין התביעה כנגדה להידחות מחמת חוסר יריבות. התובע אינו מציין את המיקום המדוייק של התאונה ומן התיאור עולה כי האירוע התרחש בקטע כביש שאינו באחריות הנתבעת 2. החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ היא האחראית ככלל על דרכים ארציות וככל שהארוע אירע בדרך ארצית, היא עשויה להיות הגורם האחראי על הכביש. על פי כתב ההגנה לנתבעת 1 חובת זהירות כלפי המשתמשים בדרכים בתחומה. גם לטענת הנתבעת 2 התובע התרשל.

2. בדיון העידו התובע, מר מוטי זמיר - מפקח תשתיות בעיריית מודיעין ומר פיליפ פליט – מנהל תחום פרוייקט מודיעין במשרד הבנוי והשיכון, אשר אחראי על תיאום, בקרה, לווי פרויקטים והתקשרות עם עיריית מודיעין וגורמי ממשלה שונים.

בדיון הוסכם על ידי הנתבעות כי הארוע התרחש בשטח השיפוט של עיריית מודיעין.

3. שוכנעתי במידה מספקת מגרסת התובע לרבות התמונות שצורפו על ידו בדבר הבור שבכביש אשר גרם לתקר.

על פי עדותו של מוטי זמיר בשבוע בו התרחש האירוע אין תיעוד לפנייה מצד הצבור בנוגע למקום. לעדותו עבודות התשתית במודיעין של כבישים ומדרכות מבוצעות בהשגחה של משרד השיכון עד אשר קטע הכביש נמסר לעיריית מודיעין. לעדותו קטע הכביש הרלוונטי טרם נמסר ונמצא כעת בעבודות שיקום.

לעדותו של מר פיליפ פליט ההוצאות בנוגע לסלילת הכביש נשוא התביעה חולקו בין משרד התחבורה ומשרד הבנוי והשכון. אמנם לעדותו חברת נתיבי איילון, חברת בת של משרד התחבורה, היא זו שביצעה את העבודות ומאז שנת 2005 היא מנסה למסור את הכביש לעיריית מודיעין אשר מסרבת לקבלו. עם זאת, הטענה בדבר אחריות נתיבי איילון לכביש הועלתה לראשונה במהלך העדות, לא נתמכה בכל מסמך מעבר לעדות והנתבעת 2 לא הגישה כל הודעת צד ג' כנגד נתיבי איילון. בנוסף, מר פליט ציין בעדותו כי בחלק אחר של אותו כביש אף היום עובד משרד הבנוי והשיכון. יתר על כן. בחקירתו ציין כי אינו יודע מידיעה אישית על ניסיון מסירה ואין בידיו מסמך לגבי סירוב של עיריית מודיעין לקבל את הכביש. אף לשאלה האם יכול להיות שעיריית מודיעין לא יכולה לקבל את הכביש כי יש בו עדיין מפגעים השיב כי אין לו תשובה.

למעשה מעדויות העדים מטעם הנתבעות עולה כי הגם שקטע הכביש נמצא בשטח השיפוט של עיריית מודיעין, הכביש טרם נמסר לעיריית מודיעין. קרי, הוא בהחזקת המדינה האחראית לתחזוקתו. עוד עולה מהעדויות כי המדינה היא האחראית לסלילתו של הכביש. עם זאת, פתיחת הכביש שהינו בתחום שטח השיפוט של עירית מודיעין לתנועה, נעשה על ידי הנתבעת 1. ככל שאין לשיטת הנתבעת 1 מקום לקבל את הכביש להחזקתה כתוצאה מפגמים, אין היא יכולה לפתוח את הכביש לתנועה תוך הסרת אחריותה כלפי הנוסעים בו.

בנסיבות אלו סבורה אני כי הנתבעות נושאות באחריות שווה לנזק שהתרחש ויש לחלקו ביניהן.

4. התובע צירף לכתב התביעה קבלה על סך 250 ש"ל בדבר עלות החלפת הצמיג כשעל פי כתב התביעה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית עומד סכום זה על סך 258 ₪. התובע לא הביא סימוכין להוצאות נוספות. רואה אני לנכון בנסיבות העניין לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 200 ₪.

אני מחייבת אפוא כל אחת מהנתבעות לשלם לתובע מחצית מהסכומים האמורים, קרי סך של 229 ₪, בתוספת הוצאות משפט, כל אחת - בסך 100₪.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"א, 3 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.