עד"י 1808/14 מעאז שחדה יונס צבארנה נ' התביעה הצבאית

ההגנה על הכרעת הדין וערעור התביעה על גזר דינו של ביהמ"ש הצבאי ביהודה

(בפני כב' השופט סא"ל מנחם ליברמן)

בתיק מס' 2149/14 מיום 01/06/14

(ערעור ההגנה נדחה

ערעור התביעה התקבל) 

כללי

מונחים בפניי ערעורי התביעה והסנגוריה. הסנגוריה מערערת על הכרעת הדין ואילו התביעה מערערת על קולת העונש שנפסקו בערכאה הראשונה. לשם הנוחות, בשני הערעורים התביעה הצבאית תכונה "המערערת" ואילו המשיב בתיק 1808/14 יכונה "המשיב".

הרקע

ביום 11.02.14 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בגין זריקת דבר לעבר אדם או רכוש, על כך שביום 7.02.14 באזור בית אמר או במקום הסמוך לכך, יידה המשיב אבנים, יחד עם אחרים, לעבר חיילי כוחות צה"ל בכוונה לפגוע באדם או ברכוש. כמו כן, נטען בכתב האישום כי המשיב יידה לעבר כוחות צה"ל רימוני גז והלם.

מטעם התביעה העידו שלושה חיילים שנכחו באירוע; ברק נחמיאס, תומר מרצ'יני ו-רנט איסקוב ואילו מטעם ההגנה העיד הנאשם. בביהמ"ש קמא גם הוגשו אמרותיהם של שלושת עדי התביעה בהסכמת הצדדים.  אביו של המשיב העיד כעד הגנה לעניין העונש.

פסק הדין בערכאה הראשונה

בהכרעת דינו, תיאר כב' השופט ליברמן את ההליכים בביהמ"ש קמא, את התשתית הראייתית ואת טיעוני הצדדים. ביהמ"ש קמא סקר את עדויות החיילים באופן כללי, בחן את הנקודות המעוררות קושי בעדויות אלה, אך בסופו של דבר נתן בהן אמון. בין היתר ציין, כי העובדה שבמהלך המרדף אחר מיידי האבנים אבד קשר עין עם החשוד במעשה, אמנם גורעת מעט ממשקלו של זיהוי המשיב בידי העדים החיילים, אך במקרה זה החשש לטעות בזיהוי מצטמצם מאד, מאחר שהמשיב נעצר דקות אחדות לאחר יידוי האבנים, כשהוא מסתתר בתוך שיח. כב' השופט ליברמן התייחס לטענות שהועלו על ידי הסנגורית וקבע, כי לא מצא בטענות אלה סיבה לפגום באמינות הכללית של שלושת עדי התביעה.

באשר לעדותו של המשיב, קבע ביהמ"ש קמא כי "נשמע אמין על דוכן העדים" ואף החקירה הנגדית לא הצליחה לכרסם בגרסתו. ביהמ"ש קמא התייחס לעובדה כי עדותו של המשיב הינה עדות יחידה. לדידו, כאשר מדובר באירוע שארך כחצי שעה, שהמשיב טוען שכלל לא היה בקרבתו, סביר להניח כי היו אנשים שאותם פגש בפרק זמן זה, ואשר יכולים היו להעיד על כך ולחזק את גרסתו של המשיב. הימנעותה של ההגנה מלהביא עד שכזה פוגעת באמינות גרסתו של המשיב.       

ביהמ"ש קמא הרשיע את המשיב בעבירה של יידוי אבנים, אך קבע כי אין ראיות לכך שהמשיב היה גורם דומיננטי ומתסיס. דברי העדים בעניין זה נסמכו על דבריו של מפקדם, אשר לא העיד במשפט, ועל כן אי אפשר לתת לדברים משקל.

לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, וקנס כספי של 1,000 ₪. השיקולים לגזר הדין יפורטו בהמשך.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                            

טיעוני הצדדים בערעור

טיעוני ההגנה

ההגנה מערערת על הכרעת הדין.

לדידה, שגה ביהמ"ש קמא כשהרשיע את המשיב בעבירה של יידוי אבנים אל עבר כוחות צה"ל. בדיון שהתקיים בפניי, הסבירה הסנגורית כי גם היא לא זימנה את המ"פ להעיד, כיון שחשבה שאם התביעה לא זימנה אותו הרי שאין בכך צורך.