עדנה אדה דודין ואח' נ' אנדריאה אנדי פסי ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעילתה עוולת הרשלנות לגבי אש – הדלקת נר בדירה מושכרת, ברח' רש"י 6 הוד השרון (להלן: הדירה) שגרמה להתלקחות הדירה ולנזק רב.

התובעים הם בעלי הדירה, שהשכירו אותה לנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) בהתאם להסכם שכירות מיום 1.6.03 (להלן: ההסכם). הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הינו הגרוש של הנתבעת ומי שערב לחיוביה הכספיים כלפי התובעים בהתאם להסכם. אירוע פרוץ השריפה התרחש ביום 22.4.06, לאחר תום תקופת ההסכם המקורי, אשר הוארך בהסכמת הצדדים לשנה נוספת, לפי האופציה שהוקנתה לנתבעת, ובסוף תקופת האופציה - הוארך לשנה נוספת, באותם תנאים, בהתאם לנספח להסכם מיום 30.5.05 (להלן: תקופת ההארכה).

המחלוקות שבין הצדדים הן כלהלן:

האם התרשלותה של הנתבעת היא שגרמה לפרוץ השריפה בדירה ולנזק הרב שנגרם, או שמא היה זה מקרה ביש שלא ניתן היה לחזותו מראש, ואין במעשיה או מחדליה של הנתבעת משום רשלנות כלשהי.

האם חלה ערבותו של הנתבע לחיובי הנתבעת כלפי התובעים גם בתקופת ההארכה, או שמא פקעה ערבותו בתום התקופה המקורית של ההסכם.

האם עוולו התובעים כלפי הנתבעת בכך שלא ביטחו את הדירה כנגד סיכוני אש, בניגוד להתחייבותם היסודית כלפיה בהסכם, והאם נגרם לנתבעת נזק בשל הפרה זו.

האם הוכיחו התובעים את היקף הנזק שנגרם לדירה כתוצאה מהשריפה.

להלן אדון במחלוקות כסדרן.

א. שאלת הרשלנות

סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

"חובת הראיה ברשלנות לגבי אש

בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." (ההדגשות לעיל ולהלן – שלי, נ.מ.ש.).

בהתאם לתצהיר הנתבעת, אין מחלוקת שהנזק נגרם ע"י אש שהבעירה הנתבעת. הנתבעת מאשרת כי הדליקה נרות בחדר השינה (למטרת יצירת אוירה) והעמידה אחד מהם על שידה, בסמוך לחלון פתוח (מרחק של מטר מהחלון), כשעל החלון תלוי וילון. לגרסת הנתבעת, משב רוח חזק ופתאומי בחריץ הצר של החלון הפתוח גרם לכך שהאש אחזה בוילון והוא התלקח, ולמרות מאמציה המידיים של התובעת – שעל פי הנטען היתה בפתח החדר – בסיוע בן זוגה ששהה עמה בדירה, לכבות את האש באמצעות שפיכת מים, התפשטה האש ללא שליטה. התובעת ובן זוגה נאלצו לברוח מהדירה, תוך שהזהירו את דיירי הדירות האחרות בבניין בדבר פרוץ השריפה, והוזעקו מכבי האש. השניים נפגעו משאיפת עשן ופונו לקבלת טיפול רפואי בבי"ח. בעת שהגיעו מכבי האש לדירה, מצאו כי "חדר השינה נשרף כמעט כליל ונגרם נזקי שריפה ופיח לכל הבית".

הנתבעת הכחישה את הטענה, כי בעת שפרצה הדליקה היא שהתה עם בן זוגה בחדר האמבטיה (או במקום אחר בדירה), כך שהנר הדולק בחדר השינה הושאר ללא כל השגחה ליד החלון הפתוח, והאש כבר הספיקה להתפשט בטרם הבחינו במתרחש ע"י הריח השרוף שהחל להתפשט בחלל הדירה. הנתבעת הכחישה כי שוחחה עם נציג התובעים עובר להגעת האמבולנס וטענה כי לא פגשה בו באותו מועד ומכל מקום היתה בהלם ולא שוחחה עם איש אלא רק לאחר שחזרה מביה"ח.

פרט לעדות הנתבעת, לא הובא כל עד אחר שיש לו ידיעה מכלי ראשון על נסיבות פרוץ השריפה. בן זוגה דאז של הנתבעת לא הוזמן למתן עדות, מבלי שניתן הסבר סביר לכך.

מטעם התובעים העיד מר גיורא רוזנבאום (להלן: גיורא) קרוב משפחה ובעל החברה היזמית שבנתה את הבניין, אשר טיפל עבורם בהשכרת נכסיהם. לפי עדותו, הוא מתגורר בסמוך, הוזעק למקום ע"י אחד מהדיירים אחרי פרוץ השריפה, הגיע בעת שמכבי האש היו בדירה, פגש את הנתבעת (בטרם הגיע האמבולנס) ושמע מפיה כי בעת פרוץ השריפה שהתה במקלחת עם בן זוגה. מטעם התובעים הוגש גם דו"ח מכבי האש, בו מצוטטים דברים "לפי עדות הדיירים" (סעיף 5), מהם עולה לכאורה כי הנתבעת לא שהתה בחדר השינה בעת שהאש החלה להתפשט אלא הריחה ריח שרוף ורק אז נכנסה לחדר השינה והבחינה באש האוחזת בוילון. אלא, שלא ברור אם הדברים הללו נרשמו מפי הנתבעת עצמה, או שמא מפי דיירים אחרים ששמעו את השתלשלות המקרה מפיה או מפי בן זוגה. לא ניתן לייחס לדברים משקל ראייתי ממשי, כאשר מכבי האש שהשתתפו בכיבוי וערכו את הדו"ח, או מי מהשכנים שהיה עד לאירוע, לא הובאו לעדות.

עדותו של גיורא ביחס לחילופי הדברים עם הנתבעת לגבי נסיבות פרוץ השריפה, מיד עם הגעתו למקום ובטרם בוא האמבולנס, היתה מהימנה עלי יותר מעדות הנתבעת בנקודה זו. עם זאת, אין מדובר בעד נייטרלי וספק אם זכרונו משקף במדוייק את דברי הנתבעת.

מכל מקום, עדות הנתבעת הינה עדות יחידה של בעלת דין שיש לה עניין בתוצאות המשפט, ואין בה כדי להרים את נטל הראיה לשלילת ההתרשלות שגרמה להתפשטות האש, נטל המוטל על כתפיה בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין.

גרסת הנתבעת, לפיה החלון היה פתוח רק "פתח צר", הנר הדולק היה מרוחק במטר מהוילון, משב הרוח היה "חזק ופתאומי", היא עמדה "בפתח חדר השינה", ופעלה באופן מיידי לשפיכת מים על הוילון המתלקח, אך ללא הועיל – נראית לי כתיאור מלאכותי ומגמתי של הסיטואציה, תיאור שנועד להציג את האירוע כ"מקרי ובלתי נמנע". חדר שינה על רהיטיו איננו בבחינת ערימת זרדים רוויים בנוזל בעירה, הנדלקים כהרף עין, ואף אין טענה כי החדר היה מחופה כולו בוילונות או בטפטים מחומר המתלקח בקלות. הדעת נותנת, איפוא, כי נדרש פרק זמן מינימלי של מספר דקות בהן אחזה האש בוילון והוא בער ללא השגחה והתערבות, עד שהאש התפשטה אל רהיטי החדר ותכולתו.