(עדי) שגיא ואח' נ' קליסקי ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 4.3.11 ברח' אחוזה ברעננה. מחלוקת בין הצדדים האם לנתבעים אחריות לעצם קרות התאונה לאור טענתם שרכב צד ג' פגע ברכבם מאחור, הדף אותם לעבר רכבה של התובעת וברח מהמקום.

2.על פי הנטען בכתב התביעה רכבה של התובעת המתין לרמזור ירוק כאשר רכב הנתבע פגע ברכבה מאחור.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה, כל המעורבים בתאונה נפלו קורבן לעבריין תנועה שפגע ברכב הנתבע מאחור, הדף את רכבו של הנתבע לעבר רכב התובעת וברח ממקום התאונה.

4.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את גרסתה של התובעת לעצם קרות התאונה ולדחות את טענתם של הנתבעים לכך שרכב צד ג' פגע ברכבם מאחור, הדף אותו לעבר רכב התובעת וברח מזירת התאונה וזאת מהטעמים הבאים:

א.התובעת ובעלה העידו שרכב הנתבע פגע ברכבם מאחור. שניהם לא ראו כל רכב שלישי אשר היה מעורב בתאונה ועדותם זו לא נסתרה.

ב.במהלך המשפט כל אחד מהנטלים עשוי להיות מועבר מצד אחד לרעהו. נטל השכנוע רובץ לפתחו של בעל דין אשר טוען טענה המהווה חלק מעילתו, בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי. ככל שהנתבע טוען שרכב צד ג' פגע ברכבו מאחור והדף אותו כלפי רכב התובעת, אזי בעניין זה, נטל השכנוע מוטל לפתחו והנתבע לא עמד בנטל זה. ובמה דברים אמורים, עדותו של הנתבע לכך שהיה רכב שלישי אשר היה מעורב בתאונה אינה מתיישבת עם גרסתה של התובעת ובעלה שלא ראו כל רכב שלישי בזירת התאונה. הלכה היא שמקרה בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שקולה, יפעל הספק לחובת הצד שנטל השכנוע והנטל המשני של הבאת הראיות מוטל לפתחו.

ג.יתירה מכך, דו"ח השמאי מטעם הנתבעים לפיו רכבו של הנתבע ניזוק מאחור בתאונה נשוא התובענה מיום 9.6.11, דהיינו, תקופה של כשלושה חודשים לאחר קרות התאונה. לטענת הנתבע העיכוב בבדיקת השמאי של הרכב הינו בעקבות הזנחה שלו (ראה עמ' 3 ש' 3 לפרוטוקול). לא זו אף זו, אף הודעתו של הנתבע לחברת הביטוח, שצורפה לכתב ההגנה, נחתמה ע"י הנתבע אך ביום 26.5.11 ולא במועד סמוך לתאונה. העובדה שהן הדיווח לחברת הביטוח בדבר נסיבות התאונה וקיומו של רכב צד ג' והן הפנייה לשמאי לצורך בדיקת רכבו של הנתבע נעשו זמן רב לאחר התאונה, מעלה תהיות בכל הנוגע לאמינות גרסתו של הנתבע בדבר מוערבותו של רכב צד ג' בתאונה.

ד.אי לכך ובהתאם לזאת, איני מקבל את גרסתו של הנתבע לכך שרכב צד ג' פגע ברכבו, הדף אותו לעבר רכבה של התובעת וברח מהמקום והנני רואה בנתבע כאחראי לנזקיה של התובעת, כאשר פגע ברכבה מאחור.

ה.בכל הנוגע לעדותה של התובעת לכך שראתה את רכבו של הנתבע עומד מאחוריה, הנני מקבל את הסברה לאמור לקראת סוף הדיון ולכך שהתכוונה שהרכב עמד מאחוריה לאחר שפגע בה. עדותה של התובעת בעניין זה נחזתה בעיניי כאמינה, מתיישבת עם שאר עדותה לכך שלא ראתה כל רכב צד ג' שפגע ברכב הנתבע, הדף אותו לעבר רכבה וברח מהמקום וכן מתיישבת עם עדות בעלה שנשאל בעניין זה והשיב שאשתו ראתה את הרכב של הנתבע עומד מאחוריהם לאחר שפגע בהם.

ו.לעצם הטענה שהנתבעת 2 נתנה כיסוי ביטוחי לנתבע 1 ופיצתה אותו עבור הנזק ברכבו בגין התאונה נשוא התובענה, אין כל השלכה לעניין ההליך דנא.

5.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 8,037 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

6.איני מקבל את תביעתה של התובעת בכל הנוגע לפיצוי בגין הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש ושימוש במוניות, באשר רכיבי נזק אלו לא הוכחו על ידי התובעת.

7.כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך של 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

8.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו סיון תשע"ג, 24 מאי 2013, בהעדר הצדדים.