המוסד לביטוח לאומי נ' י.ב.י.

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.תביעתו של המשיב להכרה בליקוי השמיעה בו לקה כפגיעה בעבודה התקבלה על ידי בית הדין האזורי. בפסק דין חלקי קבע בית הדין האזורי, על יסוד חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי, כי כושר שמיעתו של המשיב ירד בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניו, כנדרש בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר שוחט ומר קארה; ב"ל 39002-08-11). על קביעה זו של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו, בו טוען המוסד לביטוח לאומי כי לא התקיים בנסיבות העניין התנאי בדבר ירידה בשמיעה בשיעור כנדרש על פי הוראות הדין.

התשתית העובדתית הרלוונטית וההליך לפני בית הדין האזורי

2.המשיב, יליד 1939, עבד כמסגר. במסגרת עבודתו נחשף המשיב לרעש מזיק. תביעתו של המשיב להכרה בליקוי השמיעה בו לקה ולתשלום דמי פגיעה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, באשר הוא אינו עומד בתנאי הסף הקבועים בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

3.בין התיעוד הרפואי שבתיקו של המשיב נמצאה בדיקת שמיעה בלתי קריאה ממכון גל מחודש יוני 2010, וכן בדיקה אודיולוגית מיום 27.3.12 מהמרכז הישראלי לשמיעה 'האוזן'. בסיכום אבחון זה צוין כי ערך ה-PTA (ממוצע של ספי השמיעה בשלושת התדרים 500 הרץ, 1,000 הרץ ו-2,000 הרץ) הוא 18 דציבל מימין, 20 דציבל משמאל.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין

4.בית הדין האזורי מינה את ד"ר עדי בירון כמומחה יועץ רפואי (להלן גם: המומחה הראשון) למתן חוות דעת בעניינו של המשיב. בחוות דעתו עמד ד"ר בירון על כך שישנו קושי להתרשם מתוצאות בדיקת השמיעה שנערכה למשיב בשנת 2010 מאחר שעותק הבדיקה אינו קריא. עם זאת ציין המומחה כי עקומת השמיעה של בדיקה זו "נראית דומה לזו שבבדיקה מ 2012", שעליה הסתמך. לאחר מכן עמד המומחה על תוצאות בדיקת השמיעה שנערכה למשיב ביום 27.3.12, כדלקמן:

"...

בדיקת שמיעה התנהגותית מ-27.3.12: