עברי נ' וולמן ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשתו של המבקש, מר צבי עברי (להלן: "עברי") למתן צו להורות למשיבים להעביר לו את הכספים שנצברו ב"פוליסה לביטוח חיים" אשר המשיבה 1, חברת עברי וולמן בע"מ (להלן – "החברה") רכשה עבורו ביום 29.7.1974 מאת "מגדל" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפוליסה"). בנוסף מבקש עברי להורות למשיבים לחתום על כל מסמך הנדרש לצורך העברת הבעלות בפוליסה על שמו ולצורך שחרור הכספים שנצברו בה לידיו, ולחילופין - למנות את בא כוחו כמנהל מיוחד לצורך העברת הפוליסה על שמו ולשם חתימה על כל מסמך הנדרש לצורך כך. כמו כן, מתבקש צו מניעה זמני אשר ימנע מהמשיבים לפדות את הפוליסה והכספים הצבורים בה. לטענת המבקש סמכותו של בית משפט זה מוקנית לו מכוחו של סעיף 191 בחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). יצויין כי חברת הביטוח מגדל לא צורפה כצד לבקשה זו (להלן – "הבקשה").

א. רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים

המבקש, המשיב 2, מר יורם וולמן (להלן: "יורם"), והמשיב 3, מר אברהם וולמן (להלן: "וולמן"), הינם בעלי המניות, בחלקים שווים ביניהם, של החברה. יורם הינו בנו של וולמן, ואילו וולמן הוא גיסו של עברי (סעיפים 1-3 בכתב התביעה).

בקשה זו הוגשה במסגרת תביעתו של עברי כנגד המשיבים. בתביעה נטען ע"י עברי כי המשיבים קיפחו את עברי כבעל מניות מיעוט בחברה. בית המשפט אף התבקש ע"י עברי לאשר את התביעה כתביעה נגזרת מטעם החברה בהתאם לסעיפים 194-206 בחוק החברות, וזאת - עקב הפגיעה החמורה, כנטען ע"י עברי, באינטרסים ובזכויות של החברה כתוצאה מפעולותיהם של וולמן ויורם.

כנטען בסעיף 9 בכתב התביעה, החברה הוקמה בשנת 1973 על ידי עברי, וולמן ואחיו של עברי, מר ישעיהו עברי ז"ל. בהתאם לדו"ח רשם החברות מיום 4.10.2009 אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה מניות החברה מוחזקות על ידי עברי, וולמן ויורם, בחלקים שווים ביניהם.

בין עברי, וולמן, ישעיהו עברי ז"ל והחברה התגלעו מחלוקות רבות, בין היתר, בקשר לאופן ניהול החברה ולמעמדו של עברי בחברה. מחלוקות אלה על גווניהן והסתעפויותיהן הרבות, נידונו, ועדיין נידונות, בהליכים המתקיימים בערכאות שונות.

מקריאת הנספחים שצורפו לבקשה, עולה כי הבקשה עוסקת בפוליסה לביטוח חיים מיום 29.7.1974 אשר נרכשה בחברת "מגדל – חברה לביטוח בע"מ", המורכבת מ"פוליסה לביטוח חיים צמודה לאינדקס" ומ"ביטוח משלים צמוד לאינדקס". כאמור בסעיף 5 בבקשה "במהלך עשרות שנים הופקדו כספים לטובת הפוליסה על ידי המשיבה 1 ועל ידי המבקש, בהתאם לחוק, לטובת תגמולים ופיצויים". לטענתו של עברי, כמפורט בסעיף 6 בבקשה, לוולמן ולישעיהו עברי נרכשו פוליסות דומות אשר נפדו על ידם. לטענתו, הוא המוטב היחידי ע"פ הפוליסה, ואין לאיש זולתו זכות לפדות את הכספים שנצברו בה. בסעיף 7 של הבקשה נטען ע"י עברי כי המשיבים נמנעים, ללא כל הצדקה, לשחרר לידיו את הכספים שנצברו בפוליסה, וכי התנגדותם של המשיבים להעברת הסכומים שנצברו בפוליסה לידיו הינה, כמפורט בסעיף 14 של הבקשה, "מוחסרת תום לב ונועדה כדי להפעיל לחץ על המבקש לוותר על זכויותיו בחברה, בשל ידיעתם אודות מצבו הבריאותי הרעוע של המבקש והעובדה כי הוא זקוק לכספים". עוד טוען עברי, בסעיף 20 בבקשה, כי התנגדות המשיבים לשחרורם לידיו של הכספים שנצברו עפ"י הפוליסה מהווה "קיפוח זכויותיו של המבקש". לאור האמור, מבקש עברי כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 191 בחוק החברות המקנה לבית המשפט סמכות, לפי בקשתו של בעל מניות בחברה, לתת הוראות מתאימות לשם הסרתו של קיפוח או מניעתו. בנוסף, בסעיף 22(ד) של הבקשה, מבקש עברי כי בית המשפט יתן צו מניעה זמני אשר ימנע מהמשיבים לפדות את הפוליסה והכספים הצבורים בה עד לבירור התובענה, שכן, לטענת עברי, המשיבים פנו לחברת הביטוח מגדל לקבלת הסכומים שנצברו עפ"י הפוליסה, ובכוונתם לגזול ממנו את כספי הפוליסה השייכים לו.

המשיבים טוענים כי בקשה זו עניינה מחלוקת בין עובד ומעביד, אשר עילתה נובעת מיחסי העבודה אשר שררו ביניהם. לפיכך הסמכות לדון בה מוקנית לבית הדין האזורי לעבודה, מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 24(א)(1) בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") (ראו סעיף 1 בתגובתם של המשיבים לבקשה). לטענת המשיבים, עברי עצמו טוען, בסעיף 5 של בקשתו, כי מדובר בכספי תגמולים ופיצויים שהופקדו בשל עבודתו אצל המשיבה (סעיפים 7-8 בתגובה). עוד טוענים המשיבים, בסעיפים 11-17 בתגובתם, כי נושא התשלומים המגיעים לעברי מהחברה כבר נדון על ידי בית הדין לעבודה בתל אביב-יפו בתיק ע"ב 11339/06, וכי "בקשה דומה הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה ונדחתה בפסק דין חלוט" (ההדגשה במקור – ב.א.). לגרסתם של המשיבים יש לדחות את הבקשה גם מכח טענותיהם בדבר קיומם של מעשה בית דין והשתק פלוגתא.

בסעיפים 25-26 בתגובת המשיבים נטען כי שחרור הכספים מהפוליסה לא נדרש ע"י עברי במסגרת הנטען בכתב התביעה, וכי הבקשה מהווה הרחבת חזית אסורה. בנוסף נטען בסעיף 27 בתגובת המשיבים כי הבקשה להורות על העברת כספי הפוליסה לבעלותו של עברי הינה מוקדמת שכן, ככל שהבקשה מבוססת על קיפוח של בעל מניות מיעוט בחברה הרי שקיפוח כאמור, המהווה את לב ליבה של התובענה בהליך העיקרי, טרם הוכח, ולכן אין ליתן לתובע בשלב זה שום סעד בגינו.

יצויין כי המשיבים טוענים טענות נוספות החורגות מהדיון בבקשה זו, כמו למשל טענתם בדבר מימוש שלא כדין של כספי פיצויי הפיטורין על ידי עברי, טענות בנושא ערבויותיו של עברי לחובות החברה, וכן טענות בדבר מכירת נכס מקרקעין על ידי עברי בניגוד למוסכם בין הצדדים.

בתשובתו לתגובת המשיבים טוען עברי, בסעיפים 3 ו-4 בתשובתו, כי המשיבים מושתקים מלטעון לקיומם של יחסי עבודה הואיל ובמסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים בבית הדין האזורי לעבודה הם טענו שלא קיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, וכי הסכסוך שפרץ בין הצדדים הינו סכסוך בין שותפים. מסיבה זו, טוען עברי, כי בית המשפט המוסמך לדון בבקשה הוא בית המשפט המחוזי שכן הוא המוסמך לדון בקיפוח זכויותיו כבעל מניות מיעוט בחברה. כן טוען עברי, בסעיפים 5 ו-6 של תשובתו, כי מטענות המשיבים בדבר ערבותו לחובות החברה עולה במפורש כי אף הם רואים בסכומים המצויים בפוליסה כחלק מהמחלוקת בדבר היותו בעל מניות מיעוט בחברה. עוד נטען, בסעיף 7 בתשובתו של עברי, כי הפוליסה אינה קשורה לפיצויי הפיטורין אשר אותם הוא כבר קיבל בעבר, וכי אף אם יש בפוליסה מרכיב של פיצויי פיטורין - הרי שהחברה ויתרה על זכותה לקבלת סכומים אלה, ומכל מקום - הוא זכאי, לכל הפחות, לקבל את הרכיבים הכספיים של הפוליסה שאינם קשורים לפיצויי הפיטורין המתיחסים לעבודתו בחברה. לעניין טענת המשיבים למעשה בית דין והשתק פלוגתא טוען עברי, בסעיף 8 בתשובתו, כי נושא הפוליסה לא נידון כלל בע"ב 11339/06 שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו, וברי כי לא נוצר שום מעשה בית דין לגבי עניין כלשהו המפורט בבקשתו. לחילופין, מבקש עברי, בסעיף 4 בתשובתו, כי יותר לו לתקן את כתב התביעה באופן שיותר לו לתבוע במסגרת התביעה את הכספים שנצברו לזכותו עפ"י הפוליסה. בנוסף, חוזר עברי על עיקר טענותיו אשר כבר נטענו על ידו במסגרת הבקשה.

ב. דיון והכרעה

הסמכות לדון בבקשה

סעיף 40 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובע את סמכויות השיפוט של בית המשפט המחוזי. סעיף קטן (1) של סעיף זה קובע כי בית המשפט המחוזי מוסמך לדון, בין היתר, בכל עניין אזרחי שאינו בסמכותו של בית משפט שלום. על אף האמור בהוראת חוק זו, סעיף קטן (2) מסייג הוראה כללית זו וקובע כי סמכותו של בית המשפט המחוזי נשללת כאשר לבית דין אחר יש סמכות ייחודית לדון בעניין, וזו לשונו:

(2) כל ענין שאיננו בסמכותו הייחודית של בית דין אחר; בענין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין אחר יהיה בית המשפט המחוזי מוסמך לדון כל עוד אין אותו בית דין דן בו ואם העניין אינו נתון בסמכותו של בית משפט שלום" [ההדגשה אינה במקור – ב.א].

סעיף 24(א) לחוק לבית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") קובע את סמכות השיפוט של בתי הדין האזוריים לעבודה. בפסקה (1) של סעיף זה נקבע, בין היתר, באופן מפורש כי לבית הדין לעבודה ניתנה סמכות שיפוט ייחודית לדון בתובענות בין עובד וחליפיו ובין מעביד וחליפיו אשר עילתן ביחסי עובד מעביד למעט תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין כדלהלן:

"(א)  לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1)  בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

..." [ההדגשה אינה במקור – ב.א].

בהחלטה בת"א (מרכז) 2751-09-08‏‏ אייג'ל ישראל בע"מ נ' סנדלר (פורסם במאגרים משפטיים, 17.1.2010) נקבע על ידי בית משפט זה כי סמכות השיפוט השיורית של בית המשפט המחוזי לדון נשללת כאשר התובענה הינה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה מכוח האמור בסעיף 24 בחוק בית הדין לעבודה: