עבידאת נ' עבידאת ואח'

פסק דין

1.תביעה כספית הוגשה בגין תאונת דרכים שנטען שהתרחשה ביום 22/4/09, בין רכבו של התובע לרכב בו נהג הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") שבבעלותו של אחיו כמאל עבידאת המבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת").

2. התובע, טוען כי התאונה ארעה בעת שרכבו היה מצוי בחניה בסמוך לביתו כתוצאה מנסיעה לאחור של הנתבע, שפגע בחזית רכבו (כמתואר בחוות הדעת של השמאי מטעמו מיום 21/04/09).

3.הנתבע, הודה באחריותו לתאונה וטען כי מסר הודעה לנתבעת על התאונה באמצעות סוכן הביטוח.

4.הנתבעת טענה לפטור מאחריות לפי הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - "החוק") עקב סתירות בגרסתו של הנתבע ובני משפחתו, המעידות על מסירת פרטים כוזבים בכוונת מרמה על מנת להיטיב עם התובע , קרוב משפחתו של הנתבע. בנוסף ניטען כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען, מחמת קירבה משפחתית ומגוריהם של בעלי הדין באותו בית (על פי סעיף 5 לפרק 3 לפוליסה). הנתבעת, תמכה את טענותיה בדו"ח חקירה מטעמה.

5.התובע, דחה את טענות הנתבעת כנגדו וטען כי למרות קירבת משפחה ביניהם , לא הוכחה כל קנוניה ביניהם ומגוריהם, אינם ביחד כי אם האחד בסמוך לשני וגדר, מפרידה ביניהם. התובע טען, כי לא התגלו סתירות בעדויות שהיו מהימנות להבדיל מדו"ח החקירה שאינו מהימן, שהושמטו ממנו פרטים לעומת הקלטת של החקירה והוספו חלקים בהשוואה לתמליל החקירה. בנוסף נטען, כי החוקר לא היה מהימן בעדותו.

6. סעיף 25 לחוק איננו כולל הגדרה של "כוונת מרמה". יסודותיה, נקבעו בפסיקה וכוללים: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לכזב בעובדות שנמסרו על ידו וכוונה להוציא כספים שלא כדין, על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ. אחמד נסרה, דינים עליון, פ"ד, 259; דעת הרוב בע"א 2790/00 פריזה דיקלה וגולן נ. אררט חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) ניתן ביום 02/02/03 ובספרו של י' אליאס, דיני ביטוח , כרך א' עמ' 478 ).

7. הנתבעת, תמכה את טענותיה, בין השאר, בדו"ח חקירה של התאונה בו נחקרו הנתבע, אחיו שהוא המבוטח (להלן-"המבוטח"), אמם של השניים (שהיא כאמור גם אימו של אשתו של התובע) ואחיו של התובע.

מהדו"ח עולה כי לגרסת המבוטח, נימסר לו שהנתבע נהג ברכבו ובנסיעתו לאחור, הוא פגע ברכב שבבעלות אחותו וגיסו, שחנה ליד ביתו. כך גם השיב הנתבע לחוקר באומרו כי הוא נסע לאחור ופגע ברכב של אחותו (עמ' 15 לתמליל החקירה, להלן-"התמליל"). מנגד, אמו של המבוטח, אום מוראד , אמרה לחוקר על פי הדו"ח כי הרכב בבעלות של בתה ובעלה וכי בתה, אמרה לה שרכב אחר פגע ברכבם וברח (עמ' 25 לתמליל).

8. שמעתי את עדותו של הנתבע, על כך שסיבב את רכבו בנסיעה בעת שנסע מול רכבו של התובע שחנה במקום, עובר לתאונה. לדבריו, לאחר השלמת הסיבוב כדי להגיע למצג אחורי הוא נסע ברוורס ופגע אגב זאת, עם החזית האחורית של רכבו, בחזית קדמית ברכבו של התובע (עמ' 1 שורות 10-12). לא סביר שנסיעתו של הנתבע בגמר הסיבוב, בנסיעה לאחור, תגרום לפגיעה חמורה כפי שארעה לרכבו של התובע ומבלי, שיהיה מקום להפתעה על הימצאותו של רכב מאחור בעוד הנתבע יכול היה להבחין ברכב החונה בטרם ביצוע הסיבוב. בנוסף, עולה תהייה על היעדר נזק ברכבו של הנתבע לכל רוחב הפגוש האחורי וגם אם היה נזק, שלא הוכח בתמונות או בראייה תומכת אחרת מטעמו, הרי שהנזק פעוט ואינו מתיישב עם הנזק החמור ברכבו של התובע.

9. הנתבע והמבוטח אמרו כי נזקי רכבם הם בפנס השמאלי האחורי והנתבע, הוסיף ואמר לחוקר כי הוא תיקן בעצמו את הנזק בפנס ואילו את דלת הוא לא תיקן (עמ' 17 לתמליל). הנתבע גם אמר בעדותו כי נגרם לו נזק בטמבון למטה, בפלסטיקים ב"פינגר" והנזקים, לא תוקנו (עמ' 4 שורות 19-23). לדבריו: "הווינקר והפנס פלסטיקים של הטמבון, יש לי טמבון כבד, חזק" (עמ' 5 שורות 1). מנגד, עיון בטופס ההודעה של הנתבע לנתבעת על התאונה מלמד כי לא נגרמו לרכבו כל נזקים (כאמור בסעיף ג' להודעה) ואילו לרכבו של התובע, נגרם נזק "מקדימה הטמבון ומכסה מנוע" (כאמור בסעיף ו' להודעה). מהסתירות והתהיות הנוגע לנזקי רכבו של המבוטח עולה כי לא בכדי, לא הוצגו ממצאים על הנזק ברכבו של הנתבע והיה צפוי גם, שתוגש קבלה להוכחת תיקון הנזק, לכל הפחות בנוגע לפנס הטעון לכאורה החלפה ברכישת פנס אחר.

יוער, כי בעת שנשאל הנתבע, מי לקח את הרכב לתיקון במוסך בואדי ג'וז ( מוסך "משאשא" בו תוקן רכבו של התובע, עפ"י הקבלה) מיהר התובע, שנכח באולם, להשיב כי הוא עשה כן. הנתבע, הצביע מיד לאחר דברי התובע לעברו ואמר שהתובע, לקח את הרכב למוסך (עמ' 2 שורות 8-12). בניגוד לכך, בעמ' 3 לפרוטוקול השיב הנתבע בעניין תיקון רכבו של התובע, כי התובע לקח את הרכב לתיקון למוסך והוא גם זה שרכש את החלפים. למרות זאת, לא היה בידי הנתבע להשיב, מדוע זה נרשמה הקבלה על שמו ולא ע"ש התובע ( עמ' 2 שורות 2 ועמ' 3 שורות 17).

גרסתו זו של הנתבע, אינה מתיישבת עם תמליל החקירה, לפיו הוא הסיע את רכבו של התובע ל"מוסך משאשא" אליו הגיע השמאי ובדק את הרכב ושילם 21,000 ₪ עבור התיקון "הכל בתוכו נשבר", כדבריו: "אני שילמתי את הכל" (עמ' 18 לתמליל). ב"כ התובע טוען כי התמליל אינו נכון הואיל ובנידון השיב התובע לפי זיהוי הקולות בקלטת, ולא הנתבע. במחלוקת בשאלת זיהוי הקולות, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת בנוגע לתמלול, המתיישבת עם הוצאת הקבלה בגין תיקון רכבו של התובע, ע"ש הנתבע. אינני מקבלת את תירוציהם של הנתבע והתובע בנידון שכן, אין סיבה לרישום הקבלה ע"י מוסך ע"ש הנתבע, מבלי שהוכח שהמוסך היה מעורב בפרטי האירוע וקירבת המשפחה, אלא אם כן הנתבע הגיע למוסך בעצמו, כפי שעלה מהתמלול (ת/3 מיום 26.4.09 ).

10. לדברי הנתבע, הוא הודיע מיידית לתובע על התאונה, בזמן שהתובע היה בבית (עמ' 2 שורות 13-16). למרות זאת, קשה ליישב עם שעת התאונה, את מהירות הזמנת השמאי מטעם התובע והעברת הרכב למוסך (עפ"י מועדי מתן חוות הדעת והעברת הרכב לפי מסמכי התובע). בנוסף לכך, עולה תהייה על מועד הוצאת החשבונית לרכישת החלפים, יום לאחר מועד תיקון רכבו של התובע.

11.בעדותה של אמו של התובע, הכחישה האם ידיעה כלשהי על התאונה או על אירועים קודמים לה וחזרה וטענה כי מפאת מצבה הבריאותי היא סובלת משכחה, כפי שגם צויין בתמליל לאחר מתן תשובותיה לחוקר, כדבריה: " אל תיקח את המילים שלי" מפאת גילה ושכחה ממנה סובלת כדבריה.

מנגד, החוקר זיהה את האם שנכחה באולם ואישר את התמליל בעדותו. האם, אמרה לחוקר על פי התמליל כי מישהו פגע ברכב של בתה (אשתו של התובע) וברח. לפי עדותו של התובע, הרכב הנידון הוא רכב יחיד שבבעלותם.

12.הנתבע, לא הציג מסמכים רפואיים על מנת להוכיח את הפגיעה בזיכרון אצל האם ועולה תהייה על הכחשתה כל ידיעה אודות הרכב ועל התרחש תאונה לרכב שכן, קשה להניח שניתן היה להסתיר את דבר התאונה מפניה, לאור חומרת הפגיעה ברכב ובהתחשב במגורי בני המשפחה בסמיכות, היכן שחונה הרכב.

13.בנסיבות אלו, אני קובעת כי התובע והנתבע לא הרימו את הנטל להוכיח את נסיבות התאונה לפי גרסתם, בהתאם לאופן נסיעתו של הנתבע לאחור לאחר ביצוע סיבוב , לפי חומרת הפגיעה ברכבו של התובע לעומת נזקיו הפעוטים או האפסיים(לפי טופס ההודעה) ברכבו של הנתבע. עדותו של הנתבע, לא עשתה עלי רושם מהימן ועלו בה סתירות, כמובא לעיל בגוף פסק הדין. בנוסף, התובע לא הוכיח ברמה הנדרשת כי הוא טיפל בתיקון נזקי רכבו ונשא בהוצאה בגינם ולא היה בידו, ליישב את שאלת רישום הקבלה ע"ש הנתבע. כך גם, לא השתכנעתי מהעדויות כי נזקי התובע נגרמו מפגיעת רכבו של הנתבע בו בנסיבות שתוארו ע"י התובע. לכל אלו מתווספת שתיקת התובע בכתב התביעה בנוגע למקום קרות התאונה ליד ביתו ולקרבת המשפחה בין בעלי הרכבים המעורבים. כמו כן, הודאת התובע על כך שלא היה לו ביטוח מקיף לכיסוי נזקיו, יש בה כדי לישב את הצורך בכיסוי נזקיו בהגשת התביעה, כנגד קרובו.

14.בנסיבות אלו, משלא הוכח האירוע הביטוחי נשוא התביעה, הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את הפטור מאחריות לתשלום נזקי התובע לפי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.

לפיכך, דין התביעה כנגדה להידחות.