עבו נ' אבו

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

אליבא דמבקש בתצהירו, בשל מצב רפואי המונע ממנו לעבוד לפרנסתו, נקלע לקשיים כלכליים. בשנים האחרונות איבד את מקור הכנסתו (שכ"ד חודשי שקיבל בתמורה להשכרת מחסן שבבעלותו), לאחר שנדרש להוצאות משמעותיות לצורך הקמת מערכת כיבוי אש וקבלת רישיונות להשכרת הנכס. לנוכח הצורך להשקיע במחסן ולהתאימו להשכרה, פנה בחודש ספטמבר 2011 המבקש אל המשיב וביקש ממנו הלוואה אותה יפרע עם קבלת שכה"ד. באותה עת נדרשו למבקש 20,000 ₪, בעבורם התחייב המבקש להשיב 25,000 ₪. עוד סוכם בין הצדדים, כי ככל שהמבקש ידרש להלוואה נוספת, הלוואה כאמור תנתן באותם התנאים.

כנטען בהתנגדות, להבטחת פרעון ההלוואה דרש וקיבל המשיב לידיו שיק ע"ס 100,000 ₪, זאת למרות שבפועל העניק למבקש הלוואה בסך 20,000 ₪ בלבד, מבלי שהמבקש נטל הלוואות נוספות.

בכל הנוגע למועד הגשת ההתנגדות נטען, כי על אף שהמבקש מתגורר עם רעייתו, השניים מסוכסכים ואינם משוחחים. לטענת המבקש, למרות שהאזהרה הומצאה לרעייתו, הרי שבשל הסכסוך בין השניים, האזהרה לא הועברה לידיו. ביום 15/11/12, עת קיבל טופס הוראה לביצוע הליך של עיקול מטלטלין, נודע למבקש לראשונה אודות הליכי ההוצאה לפועל בהם נקט כנגדו המשיב. לגישת המבקש, בשל קרבת המשפחה בין הצדדים, היה על המשיב לדעת שבהמצאת האזהרה לידי רעייתו אין משום המצאה לידיו.

דיון והכרעה:

הארכת המועד להגשת ההתנגדות:

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות, כמו גם על זכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות נפסק, כי:

"המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר התדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהינו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר התנגדות הינה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור)(ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 13/04/09).

בנוסף, יש מקום ליתן עדיפות לדיון המהותי על פני הפרוצדורה:

" בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט" (רע"א 1958/00ב אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על ואח', פ"ד נה(5) 43, 47).

הדרישה בפסיקה ל"טעם מיוחד" הוגמשה מקום בו מדובר בהליך בפני הערכאה הדיונית, להבדיל משלב הגשת ערעור. סבורני, כי בנסיבות העניין ומאחר שטענת המבקש לסכסוך עם רעייתו, סכסוך שמנע קבלת מסמכי ההליך, לא הופרכה, אל לה לפרוצדורה לבוא על חשבון הדין המהותי ואין מקום לדחות את הבקשה להארכת המועד.

טעמי ההתנגדות:

כידוע, התנגדות נועדה לאפשר לחייב להפוך ממבקש לנתבע ולהיכנס בשערי בית המשפט. כל שעליו להוכיח בשלב מקדמי זה הוא, כי בפיו הגנה לכאורה. הלכה פסוקה היא, כי די שהמבקש יראה כי קיימת בבקשתו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתינתן בידו רשות להתגונן.

בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, סיכמה כב' השופטת ארבל את מטרתו של ההליך בקובעה:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי) (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)" (פורסם בנבו ביום 01/05/06).

למרות האמור וכפי שנפסק בע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(1), 66 ,עמ' 70-71:

"על אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית משפט זה לאמור: "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'"."

ומן הכלל אל הפרט. בחקירת המבקש התגלו סתירות מרובות וחסרים מהותיים, לרבות בסוגיות שהן בבסיס טענותיו: