עבוד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.2.14 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 10% נכות צמיתה מתאריך 1.8.08 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1טעתה הוועדה עת קבעה מועד תחולה לשנת 2008 כשהיה עליה לקבוע מועד תחולה לכל המוקדם לשנת 2012.

2.2הוועדה לא התייחסה למכתב ההשגה של ב"כ המערער מתאריך 12.2.2014.

3.טענות המשיב:

3.1השאלה היחידה העומדת לדיון בערעור זה היא פשוטה: האם כאשר מוכרת מחלת מקצוע בסמכות הוועדה לקבוע תאריך תחולה של הנכות למועד הקודם להכרה במחלת המקצוע.

התשובה לשאלה הזו היא פשוטה וקבועה בתקנה 20 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 הקובעת כי לוועדה סמכות לקבוע תחולת נכות מתאריך מוקדם להגשת התביעה.

3.2אין בשום מקום בחוק אבחנה בין מחלת מקצוע שהוכרה לפי סעיף 84 לבין פגיעה אחרת בעבודה שהוכרה לפי סעיף 79 ולא בכדי חברי לא מפנה לפסיקה או להוראות חוק בענין.

מרגע שהוכרה מחלת המקצוע ובהתאם לתקנה 20 יש לוועדה סמכות לקבוע תחולה במועד מוקדם יותר.

טענת ב"כ המערער היא כי יש לבחון האם במועד תחילת הנכות היה זכאי המערער להיות מוכר בגין מחלת המקצוע.

טענה זו לא נתמכת לא בפסיקה ולא בהוראות חוק ולא בכדי שכן כאמור תקנה 20 אינה מגבילה את הוועדה בקביעת מועד התחולה.

אין חולק עוד כי בחודש 8/08 קיים תיעוד רפואי בתיקו של המערער לפיו הוא סובל מטנטון קבוע. אין כל משמעות לתנאים הקבועים בסעיף 84 לקביעת הנכות. תלונת הטנטון כאמור היא תלונה סובייקטיבית והוועדה מוסמכת לקבוע נכות בגינה לרבות מועד תחולה על סמך, בין היתר, תיקו הרפואי של המערער.

3.3הנמקת הוועדה בענין מועד התחולה מפורטת ביותר. הוועדה מפרטת את כל התיעוד הרפואי בעניינו של המערער, חברי גם לא חולק על כל התאריכים, בהגינותו גם לא חולק על כך כי כבר קיים תיעוד על טנטון קבוע בשנת 2008.

למעלה מן הצורך יצוין, כי התוצאה של הטיעון של חברי אמורה להיות קביעה שאין קשר סיבתי בין הטנטון לבין הפגיעה שהוכרה כי אם טוען חברי כי אז לא היה ליקוי שמיעה באופן שמצדיק הכרה אך המערער עצמו טען אז בשנת 2008 כי יש לו טנטון קבוע, התוצאה היחידה האפשרית היא שהטנטון הקבוע לא קשור קשר סיבתי לפגיעה שתנאי הסף שלה הוכרו ב- 2013.

3.4הוועדה לא צריכה להתייחס לדברים הקבועים בחוק ושאינם רלוונטים. ליקוי השמיעה לא נדון, אין חולק שהוא לא קשור להכרה בטנטון זה שני תנאי הכרה שונים בחוק ואין חולק כי לוועדה סמכות לקבוע מועד תחולה מוקדם יותר.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.