עבד סלם נ' רוט ואח'

פסק דין

לפניי ערעור שהגיש המערער על החלטתו של כב' הרשם יובל גזית (כתוארו אז) מיום 2.2.10, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לביטול פסק דין שניתן כנגדו במעמד צד אחד.

בהתאם להחלטתי מיום 3.3.10, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענותיהם בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת הרשם בדין יסודה ולפיכך דינו של הערעור להידחות.

הלכה היא כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, ייבחן בימ"ש שני עיקרים: סיבת מחדלו של המבקש; סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה. יוזכר כי מבין שתי השאלות לשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית, ואילו השאלה השנייה היא השאלה העיקרית.

כפי שציין הרשם הנכבד בהחלטתו, הרי שבהתאם לאישור המסירה לו צורף תצהיר מטעם השליח המוסר, כתב התביעה והזמנה לדין נמסרו לידי המערער אשר סרב לחתום על אישור המסירה. ככל שלמבקש טענות בעניין קביעת הרשם בעניין הביטול מחובת הצדק, אין למערער אלא להלין על עצמו על כך שלא עמד על חקירתו של השליח. טענתו של המערער כעת כי ציין במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין כי ברצונו לחקור את השליח אינה אלא טענה מעושה הנטענת בדיעבד. על המערער היה להגיש בקשה מתאימה לזימון השליח להיחקר על תצהירו. זאת ועוד, לא מצאתי כי במסגרת פרוטוקול הדיון בבקשה פנה המערער לרשם הנכבד בעניין אי התייצבות השליח לדיון.

לפיכך, הנני קובע כי בדין קבע הרשם הנכבד בהחלטתו כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

באשר לביטול מחמת שיקול הדעת, הרי שאין לי אלא להצטרף לנימוקי הרשם בהחלטתו. כפי שעולה מכתבי הטענות שלפניי זיכויי ההגנה של המערער אינם מקימים לו הגנה אפשרית בפני התביעה, וזאת מכמה:

המערער טוען כי רכש את זכויות הדיירות המוגנת מגב' וישניצקי ביום 1.5.06, בהתאם להסכם מכר אשר צורף לתצהירו, בעוד גב' וישניצקי טענה בתצהירה כי הזכויות נמכרו עוד בשנת 2004.

המערער וכן הגב' וישניצקי בתצהירה, אישרו כי לא פעלו בהתאם להוראות הקבועות בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, המסדירות את אופן החלפת הדיירים בנכס המושכר .

המערער אישר בחקירתו כי לא שילם לבעלי הנכס כל סכום בגין החזקתו בנכס, חרף כך שבבדיקה פשוטה בלשכת רישום המקרקעין היה יכול לגלות את זהותם של הבעלים, אשר נרשם כבעל הזכויות עוד בשנת 2000. (הוא המנוח שהמשיבים הם יורשיו).

יתרה מכך, ב"כ המשיבים פנה לב"כ המערער ואביו דאז, עוד בשנת 2007. לפיכך, נמנע המערער מתשלום דמי השכירות אף ממועד זה.

בניגוד להסכם שהציג המערער ולטענותיו לפיהן רכש את זכויותיה של גב' וישניצקי כדיירת מוגנת בנכס, כפי שעולה מהנספחים שצורפו לעיקרי הטיעון של המשיבים, המערער הפקיד בעיריית תל-אביב זיכרון דברים מיום 16.1.07, לפיו הינו שוכר את הנכס מאת גב' וישניצקי בשכירות רגילה, תמורת הסך של 150$ לחודש, לתקופה של 3 שנים , כאשר ניתנה לו האופציה להאריך השכירות ל – 5 שנים נוספות.(צורף כנספח ו' לעיקרי הטיעון של המשיבים). על בסיס זיכרון הדברים העביר המערער את שם המחזיק בנכס וכן את רישומו הארנונה של הנכס בעירייה על שמו. (ראה נספחים ה' ו-ז' לעיקרי הטיעון של המשיבים).

זאת ועוד, הרשם הנכבד קבע בהחלטתו כי אין ליתן אמון בעדותו של המערער. כידוע אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ולפיכך אין לי אלא לאמץ את קביעת הרשם הנכבד.

לפיכך, בהתאם לאמור לעיל, צדק הרשם הנכבד בקובעו כי אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחמת שיקול הדעת.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

המערער יישא בהוצאות המשיבים בערעור בסך 3,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.