עבדי נ' גבאי ואח'

פסק דין

1.התביעה היא בגין רטיבות בדירת התובעת, כאשר הנתבעים מתגוררים בדירה שמעליה.

הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט. לאחר מכן ניתנה החלטה, המורה לנתבעים לבצע את התיקונים של הליקויים שבאחריותם על-פי חוות הדעת.

התובעת ביקשה לבטל את ההחלטה, בטענה כי ברצונה להגיב על חוות הדעת.

הנתבעים ביקשו להשאיר את ההחלטה על כנה.

לאחר קבלת הבהרות מן המומחה, ותגובות הצדדים על הבהרות אלה, הצעתי לצדדים כי פסק הדין יינתן על-פי החומר שבתיק, לאחר סיכומים.

הצדדים הגישו סיכומיהם, והתיק הובא למתן פסק דין.

נקודת המוצא לפסק הדין היא חוות הדעת על ההבהרות שבה, והמחלוקות בין הצדדים, הנובעות ממנה.

2.על-פי ממצאי המומחה, נקבע בחווות-הדעת ובהבהרות כלהלן:

א.מוקד רטיבות אחד הוא באיטום לקוי של מרפסת הנתבעים.

המומחה מטיל על הנתבעים לבצע את התיקון, והנתבעים אינם מתנגדים לכך (הודעה מיום 9.3.09 ומיום 12.11.09).

ב.מוקד רטיבות שני הוא בצינור הנקז היורד מן המרפסת של הנתבעים וצמוד לקיר הבית המשותף.

על-פי חוות הדעת, הצינור ישן וסדוק ואף אינו מתאים בגודלו.

המומחה מטעם בית המשפט קובע כי אין להטיל על הנתבעים את עלות החלפת הצינור.

המומחה מביע את עמדתו כי צינור זה הוא למעשה באחריות וועד הבית.

התובעת טוענת כי יש להטיל על הנתבעים גם את האחריות לליקויים בצינור זה.

אני מקבלת את עמדת המומחה.

מדובר בצינור ניקוז ברכוש המשותף, אשר הוא באחריות וועד הבית. לפיכך, אין להטיל על הנתבעים את האחריות לנזקים עקב הליקויים בצינור.

ג.מוקד נוסף של רטיבות הוא בכניסה של צינור הניקוז אל קיר הבית ואל נקודת הנקז של מרפסת הנתבעים.

המומחה מציין בחוות הדעת שבנקודת החיבור הוצאה אבן חיצונית ממקומה ונעשה איטום לא תקין.