עבדי נ' אברהם ואח'

פסק דין

1.עניינו בתאונת דרכים מיום 27.6.2010, כשהתובע טוען כי החנה את רכבו בכביש, ואז נהג מר מוטי אברהם, הנהג מטעם נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") ברכבו ופגע ברכב התובע בעוצמה רבה מאחור.

2.הנתבע מודה בנסיבות התאונה, אך נתבעת מס' 2 מכחישה כיסוי ביטוחי לאירוע, מהטעם לתיאום גרסאות בין התובע לנתבע, סתירות בגרסאות, ומהטעם כי רכב התובע היה באובדן להלכה עובר לאירוע הנדון, לטענתה.

3.היום התקיים דיון בתיק, בו נשמעו עדויות התובע, הנתבע, המוכר שמכר לתובע את הרכב תקופה קצרה לפני האירוע, והחוקר מטעם הנתבעת, אשר הגיש דו"ח חקירה שהוכן על ידו.

4.לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי במסמכים, לרבות תמונות הנזק של שני הרכבים, שוכנעתי כי המדובר באירוע אמיתי, וכי לא היה בסיס לדחיית התביעה של התובע על ידי נתבעת מס' 2.

5.נתחיל בכך, שנתבעת מס' 2 אישרה את תביעתו של המבוטח שלה בגין אותו נזק. רכבו של המבוטח, נתבע מס' 1, הוכרז כאובדן כללי בעקבות אותו אירוע, ואף נגרר מהמקום, ונתבעת מס' 2 שילמה למבוטחה, את מלוא הנזק, בסך 77,260 ₪, ולתיק הוגש אף אישור על גרירת הרכב המבוטח ממקום האירוע, בתכוף לאחר התרחשותו.

6.הסתירות הנטענות על ידי הנתבעת באשר למיקום האירוע, בין גרסת התובע לבין גרסת הנהג הנתבע, אינן סתירות ממשיות, מאחר והנהג הנתבע לא עשה שיחזור לאירוע יחד עם החוקר מטעם הנתבעת, אלא שהחוקר קיבל גרסה טלפונית מאותו נהג על אותו אירוע, ניגש בעצמו ולבדו לאותו מקום, ועל פי השערתו של החוקר בלבד, ציין הוא את מקום התרחשות האירוע, לפי גרסת הנתבע הנהג, וכך הגיע למסקנה כי קיימת סתירה בין גרסת התובע לבין גרסת הנהג בעניין זה.

ברור שאין להתייחס ברצינות לטענה זו, וכל עוד לא נעשה שיחזור על ידי שני המעורבים בתאונה, לא ניתן כלל להגיע למסקנה על התאמה או סתירה בגרסאות של שניהם.

7.הסתירה הנוספת בעניין שעת קרות התאונה, היא סתירה שולית ואינה יורדת לשורש העניין, ואין בה כשלעצמה לסתור את כל יתר העדויות והממצאים בשטח.

8.לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעת, כי הרכב היה באובדן להלכה לפני האירוע. הוכח בפניי בעדותו של התובע ובעדותו של מר ניר פדידה (שמכר לתובע את הרכב תקופה קצרה לפני האירוע), כי התובע רכש את הרכב תקופה קצרה לאחר האירוע בסכום של 44,000 ₪, ומתוכם שילם במזומן 34,000 ₪, והתובע השתמש ברכב ונסע עליו עד לקרות התאונה. אומנם לא היה ביטוח רכוש לרכב, אך היה לו ביטוח חובה בתוקף לפי העדויות.

9.נציג הנתבעת המציא דו"ח החוקר על עברו התאונתי של הרכב, אך לא הוצג בפניי כל דו"ח שמאי או חשבונית תיקון להוכחת הטענות בדבר תאונה קודמת ברכב, או בדבר אובדן להלכה של רכב, או ירידת ערך קודמת, לפיכך יש להתייחס בזהירות מרבית לטענה כאמור שלא הוכחה במסמכים כלשהם.

10.בנסיבות העניין, זכאי התובע לקבל פיצוי על נזקיו המוכחים. על פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, ערך הרכב נכון ליום האירוע היה 50,960 ₪, יחד עם זאת התובע מודה כי הוא שילם עליו סך של 44,000 ₪, והיות ו"השוק" של הרכב לא היה מזהיר.

11.השמאי מטעם התובע העריך כי הנזקים שנגרמו לרכב הינם בסכום של 25,677 ₪, והתובע טוען כי הוא מכר את הרכב ללא תיקון בסכום של 17,000 ₪ (היינו הפסדיו עלו כדי 27,000 ₪), אך אין מקום לאשר את הנזק של 27,000 ₪, היות ולא הוגש לתיק זכ"ד על מכירת הרכב בסכום של 17,000 ₪.

12.לפיכך אני קובעת כי נזקיו הישירים של התובע, הינם בסך 25,677 ₪, נוסף לשכ"ט שמאי בסכום של 2,340 ₪, סה"כ 28017 ₪.

13.לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 28,017 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.6.2010 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה כי לא היה בסיס לדחיית התביעה של התובע על ידי הנתבעת, מקום שאישרה את תביעתו של המבוטח בגין אותה תאונה, וכן לאור העובדה כי הממצאים שבדו"ח החקירה, כלל לא מבססים יסוד מוצק לדחיית התביעה.

המזכירות תשלח עותק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"א, 20 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: