פסק דין
הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, כאמור בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. על פי הסכמת הצדדים מיום 13.9.09, הוגבלה סמכות בית המשפט לפסוק לתובע פיצוי בין רף תחתון בסך 1,000,000 ש"ח לרף עליון בסך 1,800,000 ש"ח, כאשר סכומים אלו כוללים בחובם את תגמולי המל"ל שקיבל התובע. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
התובע ילד שנת 1965. ביום 2.7.01 דקר הנתבע את התובע בסכין מתקפלת וכתוצאה מכך נפגע התובע בידו הימנית ובחזהו משמאל. כנגד הנתבע הוגש כתב אישום והוא הורשע ונגזר דינו. הנתבע מודה באחריותו לאירוע התאונה ואינו טוען לאשם תורם. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת גובה הנזק בלבד.
עובר לתאונה ועד מועד זה התובע הינו הבעלים של מעדנייה ברחוב הראשי בנצרת.
התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה והוכרה לתובע תקופת אי כושר למשך 182 ימים עבורם שולמו לתובע דמי פגיעה. החל מיום 1.9.03 נקבעה לתובע במל"ל נכות רפואית משוקללת בשיעור 46% לצמיתות.
לאור הפערים בין שיעורי הנכות בחוות הדעת שהגישו הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו את פרופ' סודרי שקבע, כי לתובע נותרה נכות משוקללת לצמיתות בשיעור 43.3% אשר כוללת בין היתר 10% נכות בגין צלקות מכערות ולא רגישות. לטענת התובע, נכותו התפקודית הינה בשיעור גבוה הרבה יותר.
בעקבות התקיפה, אושפז התובע במשך 6 ימים.
לטענת התובע, יש לפצותו בגין הפסד שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, עלות העסקת עובדים נוספים בעסק שלו וכאב וסבל. על פי סיכומי התובע, הוא זכאי לפיצוי כולל בסך 3,844,460. לפיכך, מבקש התובע להעמיד את הפיצוי על הרף העליון עליו הסכימו הצדדים בסך 1,800,000 ש"ח כאשר מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל על פי חוות דעת האקטוארית שהוגשה בסך 1,186,384 ש"ח. לחלופין, במידה ובית המשפט ימצא, כי תביעת התובע נבלעת בתגמולי המל"ל, טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי בשיעור 25% מסכום הפיצויים על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי.
לטענת הנתבע, המל"ל בחר שלא להפעיל את תקנה 15 זאת מאחר והתובע יכול היה לחזור לעבודתו באותו תפקיד, כפי שאכן קרה בפועל. התובע לא צירף מסמכים המראים, כי לפני התאונה עסקו של התובע היה במגמת עלייה ועל כן לא הוכחה ירידה בהכנסות. בשנה לאחר התאונה הכנסתו של התובע גדלה. התובע העסיק עובדים נוספים מתוך מטרה להגדיל את עסקו ואין לפסוק לו פיצוי בגין העסקת עובדים שכירים והמדובר בכפל פיצוי. לטענת הנתבע, נכותו התפקודית של התובע פחותה מנכותו הרפואית. על פי סיכומי הנתבע, הפיצוי הכולל לו זכאי התובע הינו 1,354,580 ש"ח, כאשר מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל.
לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים והמסמכים שהומצאו לעיוני ובהתחשב בכל נתוני התיק, אני פוסקת על דרך הפשרה כדלקמן:
א. נזקיו של התובע בעקבות אירוע התקיפה נשוא תיק זה הינם בשיעור 1,610,400 ש"ח. מהסכום האמור יש להפחית תגמולי מל"ל בסך 1,186,384 ש"ח. לפיכך, מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 424,016 ש"ח.
ב. בנוסף, מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% מהסכום הנקוב לעיל בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר אגרה ששולמה משוערכת להיום ועלות חוות דעת מומחים.
ג. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ד. בנסיבות העניין ונוכח הזמן השיפוטי שנחסך, ניתן פטור מיתרת אגרה.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, כ"ט כסלו תש"ע, 16 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.