עבדאללה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה בתאריך 17/11/11 למשך 60 ימים, בגין חשד לגרימת תאונת דרכים.

על פי החשד, בתאריך 08/11/11 סמוך לשעה 11:00 נהג המבקש ברכב פרטי מסוג מאזדה (להלן: "המאזדה") בכביש 85. המבקש נהג בחוסר זהירות וברשלנות, מבלי לתת דעתו למתרחש בדרך שלפניו ובקילומטר 34.2 של הכביש לא שמר מרחק מכלי הרכב שלפניו, התנגש עם חזית רכבו בצדו האחורי – שמאלי של רכב מסוג דייהו (להלן: "הדייהו") שנסע באיטיות לפניו ודחף אותו לעבר רכב מסוג טויוטה (להלן: "הטויוטה") שעמד לפניו עד כי התרחשה תאונת שרשרת.

כתוצאה מן התאונה, נפגעו 9 בני אדם, ביניהם שלוש קטינות בנות 10, 8 ושנה, ולחלקם נגרמו חבלות של ממש, כעולה מן התיעוד הרפואי בתיק החקירה וכפי שיפורט להלן:

נהג הטויוטה, מר איתן קורף, ואשתו גב' לינה קורף, נפגעו בעקבות התאונה, אך לא נגרמו להם חבלות של ממש.

עקב התאונה, נהג רכב הדייהו, מר חביש האיל, אושפז ליומיים בשל כאבי צוואר, כתף וגב תחתון וצווארו קובע. למר חביש רקע רפואי רב היקף בצווארו ובגבו, כמפורט בסיכום האשפוז ומן החומר הרפואי בתיק עולה כי אושפז עקב בחינת ההחמרה במצבו.

אשתו, גב' הנא חביש, ובנותיהם: חביש רימא בת 10 שנים וחביש מירנא בת שנה, נפגעו בעקבות התאונה, אך לא נגרמו להן חבלות של ממש.

בתם בת ה-8 שנים, חביש ריטה, נפגעה בגין התאונה ונגרמו לה שפשופים קלים בפנים, נפיחות בשפה העליונה עם פצע קטן בחלק הפנימי.

למבקש, שנהג ברכב המאזדה, נגרמו חבלות של ממש הכוללות שפשוף ופצעים והונח על צוארו צווארון למשך יומיים. כתב היד של הרופא שערך את מכתב השחרור אינו קריא דיו כדי להבין את מיקום השפשוף והפצעים כאמור ומהו הטיפול המלא שבוצע בגינם.

נוסע במאזדה, מר עבדאללה חוסאם, נפגע בשל התאונה, אולם לא נגרמו לו חבלות של ממש.

בנוסף, כתוצאה מן התאונה, ניזוקו שלושת כלי הרכב המעורבים.

ב"כ המבקש טען כי לא קיימות ראיות לכאורה לאחריות המבקש להתרחשות התאונה ותוצאותיה וכי נהג רכב הדייהו התנגש ברכב הטויוטה שלפניו וגרם לתאונה ולתוצאותיה ואילו המבקש התנגש בדייהו לאחר מכן ופרט לפגיעה קלה בחלקו האחורי של הדייהו אין לו חלק באירוע התאונה על תוצאותיו. עוד טען ב"כ המבקש כי לא נערך דו"ח בוחן, כי הבוחן הודיע למבקש שאינו אשם בתאונה אלא נהג הדייהו, כי קוים שימוע 9 ימים לאחר התאונה, בניגוד לפקודת התעבורה וכי עד אז הרישיון נותר בחזקת המבקש, דבר שמעיד כי אינו מסוכן. ב"כ המבקש הוסיף כי המבקש אינו מסוכן לאור עברו וחלקו בתאונה וביקש להתחשב בעובדה שהמבקש נהג משאית שכיר, המתפרנס מנהיגה והנו אב ל – 5 קטינים.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, הגישה את תיק החקירה והפנתה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אחריות המבקש לקרות התאונה. לדבריה, המבקש מסוכן לאור חומרת מעשיו, שבגינם נגרמה תאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב עם נפגעים וחבלות של ממש ועל רקע עברו המכביד. ב"כ המשיבה העלתה אפשרות כי הרישיון לא נלקח מיידית בשל חג לעדה המוסלמית.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של המבקש לגרימת תאונת הדרכים הנדונה ותוצאותיה:

א)אין חולק כי רכב המאזדה בו נהג המבקש התנגש ברכב הדייהו שהיה לפניו.

המחלוקת נעוצה בשאלת האחריות להתנגשות זו, בשאלת האחריות להתנגשות בין רכב הדייהו לרכב הטויוטה שלפניו וביחס לאחריות לפגיעות שנגרמו למעורבים.

ב)סייר תנועה הגיע ראשון לאתר התאונה בשעה 11:37. לפי דו"ח הפעולה התאונה התרחשה בכביש 85, צומת עין כמונים. הסייר ציין כי המבקש ונהג הטויוטה הזיזו את רכביהם מן הכביש לשול טרם הגעת השוטרים והבוחן למקום.

ג)מטעם בוחן התנועה הוגשו לבית המשפט צילום סקיצה ודו"ח נזקים בלבד. לא הוגשו תמונות מזירת התאונה, דו"ח בוחן או תרשים, ואף בסקיצה לא תועד מקום רכב הדייהו שנותר בכביש ולא הוזז לאחר התאונה ולא תועדו ממצאים וסימנים מזירת התאונה שיסייעו בהבנת אופן התרחשותה ושלבי התרחשותה.

מן הסקיצה נמצאנו למדים על מקום התאונה, שהנו צומת עין כמונים.

מדו"ח הנזקים ניתן ללמוד כי שדה הראיה פתוח לפנים למרחק של 50 מטרים והנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים, כמתועד בדו"ח, מצביעים על סדר נסיעת כלי הרכב בעת התאונה: ראשון נסע רכב הטויוטה, אחריו הדייהו ואחריו רכב המבקש (המאזדה).