עבאס נ' עיריית אום אל פחם

פסק דין

1.בפני תביעה להשבת סך של 2,135 ₪ ולפיצויים בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

2.לטענת התובע, חרף העובדה כי הוא לא היה חייב לנתבעת, האחרונה הטילה עיקול על חשבונו בבנק, והאחרון העביר לה סך של 2,135 ₪ כשלא היה חייב לה שקל אחד.

3.בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי התובע צרך מים עד 31.12.08 ולא שילם עבור צריכה זו דבר שהביא את הנתבעת להטיל עיקול שמומש בחשבונו של התובע.

4.התקיים דיון בפני התובע טוען כי כשקיבל הודעות על עיקולים הוא פנה למחלקת המים של הנתבעת ושילם את החוב.

הנתבעת הציגה מסמך המעיד על יתרת חוב של התובע, נכון ליום 3.12.08 ( נ' – 1 ) ואשר, בו רואים יתרת חוב בסך 1,236.40 ₪.

הנתבעת לא הכחישה שהתובע סילק את חובו עד 31.10.07 ( נ' – 2 )

5.כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מהגרסה שכנגד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו לתיק ובדברי שני הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ומסר גרסה לעניין תשלום החוב כאשר הנתבעת אינה מכחישה את תשלום החוב עד 31.10.07, אלא שמאותו יום עד ליום 31.12.08 התובע צרך מים ולא שילם עבור הצריכה ובגין חוב זה הנתבעת הטילה את העיקול.

מסמכי העיריה נ-1 ו-נ-3 מהווים רשומה מוסדית הגוברת על טענה בעל פה של התובע כי אינו חייב.

ע"פ רישומי העירייה לפי מוצגים אלה קיימת יתרת חוב לתובע עד יום 31.12.08.

טענת התובע כאילו הוא לא צריך מים, אין מקומה כאן והיה עליו לבקש במשרדי הנתבעת ביטול או תיקון החשבון ולא לנהוג בדרך של הגשת תביעה.

6.סוף דבר, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאת הנתבעת סך של 400 ₪, ואשר ישולם על ידו בתוך 30 יום ממועד קבלתו העתק פסק-דין זה, שאם לא רק הסכום יישא הפרש הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.