עבאסי נ' חב` המשביר לצרכן בע"מ

פסק דין

עניינה של התביעה באירוע שהתרחש בשעות הערב של יום 15.12.09. מכתבי הטענות ומהעדויות שנשמעו היום עולה כי במצלמות האבטחה של המשביר לצרכן בקניון נראו שתי נשים ליד דוכני הקוסמטיקה. הנשים החליפו מספר מילים ובאותה עת אחת מהן נטלה מוצרי איפור והכניסה לכליה. מסעיף 11 לכתב ההגנה עולה כי לאחר מכן יצאה הגנבת מהסניף ונעלמה. האישה עימה שוחחה אותה גנבת היא התובעת. נציג הקניון הבהיר בדיון היום שהתובעת לא נחשדה, בכל שלב שהוא, במעורבות בגניבה.

מעדויות כל העדים מטעם התובעת עולה כי בשעה שהתובעת, ארוסה וגיסותיה לעתיד, ישבו בסניף ארומה שבקניון הגיעה למקום הקב"טית של המשביר לצרכן ודרשה מהם להתלוות אליה עם החפצים שברשותם. כל זאת עשתה הקב"טית כשהיא מלווה באנשי ביטחון נוספים. הקב"טית עצמה לא התייצבה לדיון, ומנהל הסניף העיד כי היא התבקשה לשאול את התובעת אם היא מכירה את האישה עימה החליפה דברים. מאחר ולשיטת הנתבעת לא נחשדה התובעת במעורבות במעשה בכל שלב שהוא, הרי שדרך הפעולה של הקב"טית הייתה מנוגדת לכל היגיון ובלתי סבירה באופן קיצוני למדי. פניה ללקוחה בלב ליבו של קניון הומה אדם, כאשר נציגת הנתבעת מלווה באנשי ביטחון של הקניון, נוטעת בלב כל הצופים את ההנחה כי יש דברים בגו וכי האנשים אליהם נעשית הפניה חשודים בביצוע עבירה כלשהי. דרך פעולה זו מנוגדת בצורה קוטבית למדי לדרך הדיסקרטית בה מונחים נציגי הנתבעת לפעול כפי שהעיד מנהל הנתבעת.

בין הצדדים קיימת מחלוקת בנוגע לשאלה אם הוטחו בתובעת האשמות ישירות בנוגע למעורבותה בגניבה. למעשה, נראה שבענין זה ניתן היה לקבל את התיאור הטוב ביותר מהעדה אמינה שהעידה כי המילים המפורשות לא נאמרו, ולכל הפחות לא נאמרו בשלב בו היא הייתה נוכחת. עם זאת, בעצם העובדה שהדברים לא נאמרו לתובעת ישירות אין בכדי להפחית מהחוויה הקשה שעוברת על אדם המובל ברחבי הקניון כשהוא מלווה בנציגי הביטחון של הקניון, וכל זאת כאשר כל הצופה מניח שאדם זה חשוד בביצוע עבירה.

מאחר ומהעדויות עולה שבפני התובעת הוצגו הצילומים והיא נשאלה אודות הקשר בינה ובין האישה שצולמה מדברת עימה, לא נראה כי בעצם ביצוע מעשים אלה נפל פגם נוסף. בעיקרו של דבר נראה כי ההתנהגות העוולתית שניתן לייחס לנתבעת עניינה אך ורק בדרך התנהלותה של הקב"טית שגרמה לעוגמת נפש רבה לתובעת. מאחר ואין מחלוקת שהקב"טית הייתה עובדת של הנתבעת באותה עת, הרי שלנתבעת אחריות שילוחית למעשיה מכוח הוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין וזאת אף אם מעשיה של הקב"טית עמדו בניגוד להוראות שניתנו לה על ידי מנהל הסניף.

בהצגת הדברים על ידי העדים לא עלתה כל ראייה לטענה שנשזרה בכתבי הטענות לפיה נעשו הדברים על רקע גזעני. המעשים כפי שנעשו חמורים דיים כשלעצמם, אולם נראה שהם נובעים בעיקרו של דבר משיקול דעת מוטעה של הקב"טית.

מאחר ולתובעת נגרמה עוגמת נפש רבה כתוצאה מהאירוע יש מקום לפצותה בגין עוגמת נפש זו. פסיקת הפיצוי בגין נזק שאינו נזק של ממון, קרי פיצוי בגין עוגמת נפש, הוא עניין שנתון לשיקול דעת בית המשפט ומושפע מנסיבות הענין וממשך הזמן. במקרה דנא יש להתחשב מחד בעובדה שמדובר באירוע קצר, אולם מאידך יש לתת משקל רב למיקום בו בוצעה העוולה ולהיחשפות של קהל העוברים והשבים לפרשה האומללה. בנסיבות אלה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסכום של 2,500 ₪, ואליו יצטרפו הוצאות משפט (כולל אגרת בית המשפט) בסכום של 500 ₪. הסכום ישולם בתוך 21 יום מהיום שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

על פי הוראות התקנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תש"ע, 06/07/2010 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: נעמי שמואל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: