אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ס"ק 17472-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות עובדי המדינה ואח' נ' -נציבות שירות המדינה

ס"ק 17472-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות עובדי המדינה ואח' נ' -נציבות שירות המדינה

תאריך פרסום : 04/02/2016 | גרסת הדפסה
ס"ק
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
17472-04-14
28/01/2016
בפני השופט:
1. משה טוינה
2. נציגת ציבור (עובדים) – פסה מרקוביץ
3. נציג ציבור (מעסיקים) – אשר רפפורט


- נגד -
המבקשים:
1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות עובדי המדינה
2. ועד עובדי מנהלת תיאום וקישור במחסום ארז

עו"ד אילן גורביץ
עו"ד סתוית גל-סוקי
המשיבה:
מדינת ישראל -נציבות שירות המדינה
עו"ד שלומי ירדן
פסק דין
 

 

 

1.פסק דין זה עניינו בבקשת צד לסכסוך קיבוצי שהגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי המדינה (להלן: "המבקשת"); וועד עובדי מנהלת תיאום וקישור במחסום ארז (להלן: "המבקש") (להלן: "המבקשים"), נגד מעסיקתם מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה (להלן: "המשיבה"). עניינה של הבקשה טענת המבקשים לזכות כלכלית מכוח ההסכמים הקיבוציים המסדירים את תנאי העסקתם של עובדי המשיבה במנהלת התיאום והקישור עזה במחסום ארז (להלן: "המנהלת") - האחרון שבהם הסכם קיבוצי מיולי 2012 - לפיה עובדים המתייצבים לעבודתם במנהלת עד השעה 08:00 זכאים לשכר כאילו התייצבו לעבודתם בשעה 07:30 (להלן: "הזכות לשכר חצי שעה").

הצדדים:

2.מנהלת התיאום והקישור בעזה יושבת בסמוך למחסום ארז כפופה למתאם פעולות הממשלה בשטחים ופועלת מול גורמים פלסטינאים ברצועת עזה. במנהלת מועסקים עובדי המשיבה המשויכים למשרדי ממשלה שונים: משרד הפנים, משרד התחבורה, משרד האוצר וכו'.

3.המבקשת היא ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה, לרבות עובדי המשיבה המועסקים במנהלת. המבקש, וועד עובדי המנהלת, הוא נציגם של עובדי המנהלת.

הסכסוך:

4.הסכסוך מושא פסק דין זה התעורר בסיומו של מהלך מתמשך שיזמה המשיבה להסדרת הפעלת שעון נוכחות בידי עובדיה המועסקים בשירות המנהל האזרחי ביהודה ושומרון וברצועת עזה; מהלך שהגיע לסיומו עם חתימת ההסכם הקיבוצי מיולי 2012 ויישומו בפועל. במסגרת זו נחתמו מספר הסכמים קיבוציים בין המשיבה למבקשת שמטרתם להביא להפעלת שעון נוכחות במקום העבודה הראשון שבהם ביולי 2000,שעליהם נעמוד בהמשך; כמו כן פורסמו הוראות נוהל ליישום אותן הסכמות שגם אותן נפרט במהלך הדיון בפסק דין זה.

בשלב זה של פסק הדין די לומר, כי ערב חתימת ההסכם הקיבוצי מיולי 2012 הכירה המשיבה מכוח ההסכמות והנהלים במישור הקיבוצי, בזכותם של עובדיה המועסקים בשירות המנהל האזרחי ביהודה ושומרות וברצועת עזה לשכר עבור "זמן נסיעה" ו"לזכות לשכר חצי שעה" שהוא עניינו של פסק דין זה.

לאחר חתימת ההסכם ביולי 2012 הוציאה נציבות שירות המדינה באוקטובר 2012 הנחיה שביטויה בפועל הוא ביטול "הזכות לשכר חצי שעה". בהתאם להנחיה זו הפסיקה המשיבה לשלם לחלק ניכר מהעובדים המועסקים במנהלת, שכר מכוח "הזכות לשכר חצי שעה".

משנכשלו ניסיונות המבקשים להביא לביטול ההנחיה ולחילופין לפתור את המחלוקת ביניהם בסוגיה זו במסגרת "הליכי יישוב חילוקי דעות" שבפרק 6 לתקשי"ר – הוגשה בקשת צד לסכסוך קיבוצי שלפנינו.

הבקשה:

5.לנוכח הנחיית נציבות שירות המדינה שביטויה בפועל הוא ביטול "הזכות לשכר חצי שעה" ביקשו המבקשים בסעיף 5 לבקשתם את הסעדים הבאים:

"א.פסק דין המצהיר כי "הזכות לזמן נסיעה" (אשר תוגדרנה בהמשך) – הינן זכויות המצטברות שאינן נבלעות זו בזו וכי על המדינה לשלמן לעובדים הזכאים להן ככאלו;

ב.פסק דין המורה למשיבה לשלם לעובדים את הזכות לחצי שעה בנוסף לזכות לזמן נסיעה רטרואקטיבית מחודש ספטמבר בו חדלה המדינה לשלם לעובדים את הזכות לחצי שעה;

ג.לקבוע כי המדינה נהגה שלא כדין ולא כנדרש ממנה כמעסיק ציבורי בהפסיקה חד צדדית וכעושה לעצמה דין עצמי, את תשלום תוספת חצי השעה;

ד.לקבוע כי מהות שתי התוספות הללו הינו שכר עבודה וכי אי תשלומן מהווה הלנה שכר על פי הוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958;

ה.להורות למדינה לפצות את העובדים הנפגעים בפיצוי חד פעמי לפי סעיף 37ד' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957;

ו.ליתן כל סעד אחר אשר יראה בעיניו צודק וראוי".

טענות הצדדים:

6.בקצירת האומר טוענים המבקשים כי מכוח ההסכמות במישור הקיבוצי עומדות לעובדים המועסקים במנהלת שתי זכויות נפרדות ומצטברות: זכות לשכר על זמן הנסיעה בתחום שנקבע בהסכמים שבין הצדדים (90 דקות ליום) ו"לזכות שכר חצי שעה" שמשמעותה היא כאמור לעיל, זכותו של עובד אשר מתייצב לעבודתו עד השעה 08:00, לשכר כמי שהחל את עבודתו בשעה 07:30. בהקשר זה הפנו המבקשים לעובדה כי מקצת מהעובדים המועסקים במנהלת, נהנים מ"הזכות לשכר חצי שעה", נכון למועד הגשת הבקשה. עובדה התומכת בעמדתם ולפיה הזכות לשכר על זמן הנסיעה והזכות לשכר חצי שעה, הן זכויות נפרדות ומצטברות.

7.בכתב התשובה טענה המשיבה כי הבקשה מוקדמת ויש להביא את המחלוקת שבין הצדדים ליישוב בפני ועדת המעקב אשר פועלת במסגרת סעיף 29 להסכם הקיבוצי מיולי 2012. לגוף הבקשה טענה המשיבה כי בעקבות ההסכם הקיבוצי מיולי 2012, "הזכות לשכר חצי שעה" נבלעה בזכות לשכר על זמן הנסיעה, באופן שהחל מיולי 2012 זכאים העובדים לשכר שעד 90 דקות ליום שלא בעד עבודה בפועל. לגישתה של המשיבה עמדה זו מתחייבת מפרשנות תכליתית של ההסכם הקיבוצי מיולי 2012 ועל רקע הקשר התעשייתי בהתחשב במקור "הזכות לשכר חצי שעה", כפי שהדבר בא לביטוי בכתובים.

דיון והכרעה:

8.את פרק הדיון וההכרעה, נפתח בהתייחסות קצרה לטענת המבקשים ולפיה יש לראות בעובדה שחלק מהעובדים המועסקים במנהלת נהנים מ"הזכות לשכר חצי שעה" כתומכת בעמדתם המשפטית ולפיה "הזכות לשכר על זמן הנסיעה" ו"הזכות לשכר חצי שעה", הן שתי זכויות נפרדות ומצטברות. ובנוסף לטענת המשיבה לפיה הבקשה מוקדמת משיש להעביר את המחלוקת לעניין הפרשנות ביישום ההסכם הקיבוצי מיולי 2012, לוועדת המעקב.

9.לא מצאנו בסיס לטענות אלה; ולהלן נימוקינו:

אשר לטענת המבקשים - לטעמנו לא ניתן לקבל את עמדת המבקשים לפיה העובדה שמקצת מהעובדים המועסקים במנהלת נהנים מ"הזכות לשכר חצי שעה", תומכת בגישתם לפיה מדובר בשתי זכויות נפרדות ומצטברות – משני טעמים הקשורים זה בזה.

הטעם הראשון, במסגרת הבקשה הסכימו הצדדים כי סוגיית "הזכות לשכר חצי שעה" היא מחלוקת משפטית שיש להכריע על בסיס ההסכמים שבין הצדדים והנהלים בכתב ובהתאם לא נשמעו עדים מטעם הצדדים. על רקע זה מהתנהלות המשיבה בפועל לאחר יולי 2012, לא ניתן לבסס את ההכרעה בענייננו, שהרי גם אם נהגה המשיבה בפועל, לאחר יולי 2012, בניגוד לעמדה המוצאת ביטוי בהנחיית נציבות שירות המדינה מחודש אוקטובר 2012, אין בכך כדי לתמוך במסקנה כי התנהלות זו מעוגנת בהסכם הקיבוצי מיולי 2012.

הטעם השני והקשור בראשון הוא עמדת המשיבה שבאה לביטוי בסיכומיה לפיה ככל שנהנו מקצת העובדים המועסקים במנהלת מ"הזכות לשכר חצי שעה" הדבר נעשה בניגוד להנחיותיה ולעמדתה המוצהרת ובנסיבות אלה היא תפעל נגד אותם עובדים להשבת הסכומים ששולמו. מכאן שאין לראות בתשלום שכר לעובד במסגרת "הזכות לשכר חצי שעה" במקרה פרטי, ביטוי להכרה מצד המשיבה בזכות.

אשר לטענת המשיבה, לפיה יש לדחות את הדיון בבקשה מהנימוק כי הבקשה מוקדמת משלא העלו המבקשים את השגותיהם על ביטול "הזכות לשכר חצי שעה" לדיון בפני ועדת המעקב– כמצוין לעיל, גם כאן דין הטענה להידחות.

להבנתנו אין המשיבה רשאית מחד להתעלם מהשגות המבקשים מביטול "הזכות לשכר חצי שעה", לרבות מבקשתם לקיום דיון בנושא בפני ועדת המעקב; ומאידך למנוע את הדיון בבקשת הצד לסכסוך קיבוצי מהנימוק כי מדובר בבקשה מוקדמת שחייבת להתברר תחילה במסגרת ועדת המעקב. אשר על כן, ומשנמנעה המשיבה מלפעול לפתרון הסכסוך בוועדת המעקב, אין לקבל את הטענה לפיה יש לדחות את הדיון בבקשה בהיותה בקשה מוקדמת. זאת ועוד, בהחלטת בית הדין מיום 30.10.2014 הורה בית הדין על קיום דיון בפני ועדת המעקב במחלוקת שבין הצדדים, כדלקמן:

"לאור משך הזמן שחלף מאז שהוגשה הבקשה בסכסוך הקיבוצי ועל מנת למנוע את העיכוב בבירור זכויות העובדים, אין מקום לעכב את ההליכים בבקשת הצד בסכסוך קיבוצי, לאור עמדת המשיבה לפיה יש לקיים דיון בוועדת המעקב בסוגיות המתעוררות בהליך זה.

די לומר כי ניתן למצות את הדיון במסגרת ועדת המעקב, מבלי לעכב את בירור טענות הצדדים בבקשת הצד.

לאור האמור לעיל, ועדת המעקב תתכנס תוך 21 יום מהיום". עמ' 3 לפרוטוקול מיום 30.10.2014, שורות 8-15.

נוסיף כי מאז אותו דיון לא התקבלה כל הודעה מטעם הצדדים ולפיה הדיון בבקשת הצד התייתרה; ומכאן שנכון לרגע זה לא עומדת למשיבה הטענה כי הבקשה שבפנינו היא בקשה מוקדמת, משלא מוצתה המחלוקת בין הצדדים בוועדת המעקב.

10.אין מחלוקת כי משנת 2002 ועד להנחיה שהוציאה נציבות שירות המדינה באוקטובר 2012 נהנו העובדים מושא הבקשה מ"הזכות לשכר חצי שעה" ולתשלום נוסף המתייחס ל"זכות לשכר על זמן הנסיעה". על רקע זה נפנה להצגת ההסכמות והנהלים אשר מכוחם נהנו העובדים מ"הזכות לשכר על זמן הנסיעה" ומה"זכות לשכר חצי שעה" והם כדלקמן:

א.בפברואר 1972 עם העברתה של מפקדת יהודה ושומרון מירושלים לבית אל, נקבעה זכותם של אותם עובדים אשר הועסקו במפקדת יהודה ושומרון ומאוחר יותר במנהל האזרחי בבית אל, לשכר תמורת זמן הנסיעה (ראה: מכתב נציבות שירות המדינה מ-27.2.72 שכותרתו "זכויות עובדים באזור יהודה ושומרון", נספח ה' לסיכומי המשיבה). הסדר דומה הוחל על עובדי המשיבה מושא בקשה זו (העובדים שהועסקו באזור חבל עזה ומאוחר יותר במנהלת שממוקמת בסמוך למחסום ארז).

ב.בחודש יולי 2000 נחתם הסכם קיבוצי בין המשיבה והמבקשת שעניינו הפעלת שעון נוכחות ממוחשב במשרדי המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרות ובחבל עזה, בתיאום עם נציגי העובדים בהתחשב "מהצרכים הביטחוניים והטכניים" (ראה: סעיפים 4 ו-5 להסכם הקיבוצי מיולי 2000 נספח 1 לבקשת הצד).

ג.בנובמבר 2001 בסיכום ישיבה בין נציגות העובדים ונציגי המשיבה, הגיעו הצדדים להסכמה הבאה:

"1.חתימה על שעון נוכחות ממוחשב, לכל העובדים בלי יוצא מן הכלל, פעם אחת ביום, החל מיום 15.11.2001.

מן הראוי להדגיש כי בסיום דיון מיום 2.7.2001 אצל נציב שירות המדינה בהשתתפותם של מתאם הפעולות בשטחים וראש המינהל האזרחי באיו"ש ומפקד מת"ק ארז, הודגש כי לאחר שיפור במצב הביטחוני יחוייבו העובדים לחתום פעמיים ביום, כמתחייב מהוראות התקשי"ר.

2.מעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים, החל מיום 15.11.20010.

3.לאחר המעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים, כאמור בסעיף 2 לעיל, יהיו שעות העבודה של עובדי מת"ק ארז יהיו 42.5 שעות שבועיות משעה 07:00 עד 15:30 אחה"צ (כולל זמני הסעה מאורגנת)" נספח ו' לסיכומי המשיבה.

ד.ביום 25.6.2002 הוציא סגן אלוף יחיא כמאל הוראת נוהל שבה חזרה על זכותם של עובדי המנהלת לשכר על זמן נסיעה ובה ביטוי ראשון ל"זכות לשכר חצי שעה" לעובדים המועסקים במנהלת. לעניין זה נכתב שם:

"ע"פ הסכם מעבר ל-5 ימי עבודה עם נציבות שירות המדינה לעובדי שטחים במנהלת תיאום וקישור בעזה סוכם כי:

א.יום העבודה יחל בשעה 7:30 ויסתיים בשעה 16:00 אחה"צ, משמע מסגרת ל-42.5 שעות עבודה שבועיות.

ב.בשל המצב הביטחוני השורר באזור עובד שיחל עבודתו עד לשעה 8:00 (לא כולל) ייחשב כמי שהחל עבודתו ב-7:30.

שעות נסיעה בגין זמן הנסיעה לעבודתם יהיו זכאיים העובדים לתוספת של 44 שעות נסיעה בחודש שייחשבו כשעות נוספות. קיזוז שעות הנסיעה מ-50 ל-44 נובע מהמעבר לשבוע עבדוה מקוצר כך שכל יום שמגיע העובד לעבודתו זכאי לשעת נסיעה לכל כיוון" מכתבו של סגן אלוף כמאל, נספח 2 לבקשת הצד.

ה.ב-13.8.2002 פרסם אל"מ דני שושן, ראש מנהלת תיאום וקישור, הוראת "נוהל מעבר לשבוע עבודה מקוצר והפעלת שעון נוכחות". הנוהל הוצא "עקב קיצור שבוע העבודה במנהלת הממשל, התיאום והקישור באזור חבל עזה והמעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים, ולשם חזרת כלל עובדי המדינה במת"ק לעבודה סדירה, הוחלט על דעת נציבות שירות המדינה, בכפוף לכך שהעובדים ימלאו אחר התנאים הקבועים בסעיף 2 להלן וישובו לעבודה סידרה לאלתר, על עדכון תנאי העסקת העובדים כמפורט להלן". בקצרה יאמר כי הנוהל קובע שבוע עבודה של חמישה ימי עבודה בימים א' עד ה' ובו יום העבודה יחל בשעה 07:30 ויסתיים בשעה 16:00 אחר הצהריים. הנוהל מעגן את זכותם של העובדים לשכר על שעות הנסיעה (סעיף 3 לנוהל). הנוהל מחייב החתמה על שעון נוכחות ומסדיר את "הזכות לשכר חצי שעה" כדלקמן:

"חרף האמור בסעיף 2(ב) (תחילת יום העבודה בשעה 07:30, הוספה שלי-ט.מ) לעיל לעת הזו בשל המצב הביטחוני השורה באזור ובאופן זמני וחריג, נדרש בידוק ביטחוני בשער הכניסה לבסיס לפיכך, עובד שיחל עבודתו עד השעה 08:00 (לא כולל) ייחשב כמי שהחל את עבודתו בשעה 07:30".

בנוהל האמור "הזכות לשכר על שעות הנסיעה" מוסדרת בסעיף נפרד, בסעיף 3 לאותו נוהל.

במכתב מאוגוסט 2012 אישרה נציגות שירות המדינה את נוהל המעבר לשבוע עבודה מקוצר ולהפעלת שעון נוכחות שהוציא אל"מ דני שושן המובא לעיל.

ו.בינואר 2007 הוציאה נציבות שירות המדינה "נוהל הפעלת שעון נוכחות לעובדי שטחים". סעיף 2 לנוהל האמור מתייחס להפעלת שעון נוכחות על כלל העובדים במת"ק ארז וקובע כדלקמן:

"(1) יום עבודה יחל בשעה 07:30 בבוקר ויסתיים בשעה 16:00 אחה"צ (42.5 שעות שבועיות).

(2)כלל העובדים האזרחיים, הן אלו שמגיעים באופן עצמאי ע"ב רכב צמוד/אישי והן אלו המגיעים בהסעה של המת"ק, יתייצבו לעבודה בשעה 08:00, ויסיימו את יום העבודה בשעה 16:00.

(3)חרף האמור עובד אשר יתייצב לעבודה עד השעה 08:00 ייחשב הדבר כהגעה ב-07:30.

(4)עם הגעת העובדים למת"ק בשעה 08:00 יחתמו על שעון נוכחות וחתימה נוספת תתבצע בסיום יום עבודתם בשעה 16:00.

(5)חתימה על השעון לפני השעה 08:00 יחשב כשעות נוספות בתנאי שקיימת מכסת שעות נוספות לעובד (מעבר לשעות הנסיעה)... (הדגשה שלי-ט.מ.)" נספח 5 לבקשת הצד.

ז.באפריל 2008 נחתמו שני הסכמים קיבוציים;

האחד, מסדיר את הזכות של העובדים במנהלת לזמן נסיעה. נקצר ונאמר כי ההסכם מגביל את הזכות לשכר על זמן הנסיעה לעובדים המועסקים במנהלת נכון למועד חתימת ההסכם(ראה: סעיף 7 להסכם הקיבוצי מאפריל 2008, נספח 6 לבקשת הצד ולפיו עובד המנהלת שאיננו נופל באחת הקטגוריות הזכאיות לשכר על זמן הנסיעה - אינו זכאי לתשלום זמן נסיעה "זמן נסיעה לעובד כאמור... למת"ק החדש בחזרה לפי העניין, לא ייחשבו כזמן עבודה").

השני, הסכם קיבוצי המסדיר את הפעלת שעון הנוכחות ולענייננו הסעיף הקובע הוא סעיף 1 לפיו:

"מוסכם בזאת כי במקום סעיף 5 בהסכם הקיבוצי בין מדינת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה מיום 9.7.00 (ההסכם מיולי 2000 המוזכר לעיל, הוספה שלי-ט.מ.) יבוא:

'ההסדרים להפעלת שעון נוכחות יהיו הסדרים כמו בשירות המדינה (לרבות החתמת שעון נוכחות פעמיים ביום) תוך התיאום שנעשה עם העובדים כפי שהוא בא לידי ביטוי בנוהל מיום 3.4.08..." נספח 7 לבקשת הצד.

ח.נוהל הפעלת שעון נוכחות מחודש אפריל 2008 שפרסמה שירות נציבות המדינה, מתייחס לעובדי המנהלת וחוזר ומעגן את "הזכות לשכר חצי שעה". בהקשר זה נקבע בסעיף 2(ג) לנוהל: "...עובד אשר יתייצב לעבודה עד השעה 08:00 ייחשב הדבר כאילו התייצב לעבודה ב-07:30".

ט.במאי 2008 הוציאה נציבות שירות המדינה מכתב מסכם הקובע כי:

"ההסדרים להפעלת שעון נוכחות במנהל האזרחי באיו"ש ובמת"ק החדש וכן ביחידת הביצוע של אגף המכס והמע"מ באיו"ש וביחידת האפוטרופוס באיו"ש יהיו הסדרים כמו בשירות המדינה (לרבות החתמת שעון נוכחות פעמיים ביום) תוך התיאום שנעשה עם העובדים כפי שהוא בא לידי ביטוי בנוהל מיום 3.4.08, המצ"ב בנספח 4".

י.בחודש מאי 2012 ובחודש יולי 2012 הוציא סגן ראש המנהל האזרחי והממונה על השכר, בהתאמה, מכתבים המורים על תשלום שכר על בסיס דיווחים בשעון נוכחות. בהתאם לאמור באותם מכתבים, אישורים לשעות נוספות מעבר לשעות הנסיעה בטלים ומבוטלים. שעות נוספות יאושרו על פי הצורך ועל בסיס התחייבות העובד להחתים שעון נוכחות פעמיים ביום, בכניסה וביציאה.

יא.ההסכם הקיבוצי מיולי 2012 חוזר ומסדיר את הזכות לשכר על שעות נסיעה לגבי העובדים המועסקים במנהלת ששמותיהם מופיעים ברשימה השמית שהיא חלק מההסכם. סעיף 26 להסכם מיולי 2012 קובע כלהלן: "החל מיום חתימת הסכם זה יופעל ההסכם הקיבוצי מיום 1.4.2008 שעניינו שעון נוכחות המצורף להסכם זה כנספח ו'.

יב.להשלמת התמונה העובדתית נוסיף כי באוקטובר 2012 יצאה הנחיה של נציבות שירות המדינה המבטלת את "הזכות לשכר חצי שעה". בעקבות אותה הנחיה התכנסו הצדדים ב-4 לנובמבר 2012 ובה העלתה נציגות העובדים את הסתייגויותיה מאותה הנחיה. ב-14 לנובמבר 2012 העלתה נציגות העובדים דרישה לכינוס ועדת מעקב בשל הפגיעה "בזכות לשכר חצי שעה"; ובדצמבר 2012 פנתה נציגות העובדים פעמיים לקיום דיון בפגיעה לשיטתם בזכותם של העובדים "בזכות לשכר חצי שעה".

11.על פניו בהסכמים הקיבוציים ובנהלים שהוציאה המשיבה המסדירים את "הזכות לשכר על זמן הנסיעה" ואת "הזכות לשכר חצי שעה" הזכויות האמורות –הן זכויות נפרדות ומצטברות; והדבר בא לביטוי בסעיפי ההסדרה השונים של הזכות לשכר על זמן נסיעה ואת "הזכות לשכר חצי שעה". דוגמה מובהקת להבנה לפיה הזכות לשכר על זמן נסיעה ו"הזכות לשכר חצי שעה" הן זכויות נפרדות ומצטברות יש בעובדה שבאפריל 2008 נחתמו שני הסכמים קיבוציים נפרדים שכל אחד מהם נועד להסדרת זכות אחת; ההסכם האחד של "הזכות לשכר עבור זמן נסיעה" וההסכם השני "הזכות לשכר חצי שעה". לא זו בלבד שמדובר בזכויות שונות, אלא שאין חפיפה בין קבוצת הזכאים לכל אחד מהזכויות. כך מכוח הסכם אפריל 2008 הזכות לשכר עבור זמן הנסיעה מוגבלת לקבוצה מוגדרת של עובדים – קבוצת העובדים בתקן נכון למועד חתימת ההסכם; בעוד שמכוח ההסכם מאפריל 2008 שענייננו "זכות לשכר לחצי שעה", הזכות עומדת לכל העובדים המועסקים במנהלת במסגרת הסדר על החתמת שעון נוכחות.

12.לטעמנו לא יכולה להיות מחלוקת כי גם לשיטתה של המשיבה, עד לחתימתו על ההסכם מיולי 2012, הזכות לשכר על זמן הנסיעה ו"הזכות לשכר חצי שעה" היו שתי זכויות נפרדות ומצטברות ; משכך נהגה המשיבה בפועל כל השנים עד להנחיית הנציבות מחודש אוקטובר 2012.

13.מסקנה זו לפיה מדובר בזכויות נפרדות ומצטברות, היא מסקנה מתחייבת לאור הנסיבות והרקע להיווצרות כל אחת מזכויות אלו כפי שהדבר עולה מהמסמכים שבפנינו ומטענות המשיבה עצמה. הזכות האחת, "הזכות לשכר על זמן הנסיעה" נולדה בעקבות המעבר של מפקדת יו"ש מירושלים לבית אל; והאחרת, "הזכות לשכר חצי שעה" באה בעקבות הרצון להנהיג שעון נוכחות על העובדים מושא הבקשה; ועל רקע הקשיים הביטחוניים והטכניים בהליך יישום חובת הפעלת שעון נוכחות . לעניין זה אין לנו אלא להפנות להוראת הנוהל של אל"מ דני שושן מאוגוסט 2002, המסביר כי על רקע המציאות של בידוק ביטחוני בשער הכניסה, עובד שיגיע עד השעה 08:00 ייחשב כאילו הגיע לעבודתו בשעה 07:30. מאיליו ברור שאין כל קשר בין פיצוי עובדים על הזמן שאורכת הנסיעה למקום העבודה לבין פיצוי העובדים על הקשיים בהם נתקל המעסיק שעה שהוא מבקש ליישם הנהגתו של שעון נוכחות במקום העבודה. מכאן שההקשר התעשייתי מחייב את דחיית הפרשנות שנותנת המשיבה להוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים לפיהן הזכויות האמורות הינן זכויות חופפות, להבדיל מזכויות מצטברות.

14.מתוך ההבנה ש"הזכות לשכר על זמן הנסיעה" ו"הזכות לשכר חצי שעה" היו שתי זכויות נפרדות ומצטברות, עד להסכם יולי 2012. עמדת המשיבה לפיה "הזכות לשכר חצי שעה" נבלעת ב"זכות לשכר על זמן נסיעה" בעקבות ההסכם מיולי 2012 מחייב עיגון ובסיס בהסכם 2012. ולעניין זה אין בהסכם מיולי 2012 דבר המבטל את ההבחנה שהייתה נהוגה עד לאותה עת בין "הזכות לשכר על זמן הנסיעה" ל"זכות לשכר חצי שעה". בהקשר זה נזכיר כי ההסכם מיולי 2012 מסדיר את "הזכות לשכר על זמן הנסיעה" לקבוצת עובדים המופיעים בתוספת להסכם ואת הפעלתו של ההסכם הקיבוצי מיום 1.4.2008 המסדיר את הפעלתו של שעון נוכחות ואת הזכות לשכר מחצית שעה, כפי שהדבר בא לביטוי בנוהל שהוא חלק מההסכם שצוטט לעיל. מכאן שאין כל אחיזה בהסכם מיולי 2012, לטענת המשיבה בסיכומיה ולפיה: "סעיף 26 להסכם כותרתו שעון נוכחות והוא עוסק אך ורק בהחתמת שעון נוכחות פעמיים ביום – ומפנה להסכם 2008 (החתמת שעון) ולנוהל, רק לעניין חיוב החתמה פעמיים ביום, כפי שנקבע שם ולא יושם עד אז" סעיף 35 לסיכומי המשיבה.

15.מקובלת עלינו טענת המשיבה לפיה "הזכות לשכר חצי שעה" נולדה על רקע מציאות שהייתה נכונה לאמצע שנת 2002. מציאות שבה המנהלת הייתה ממוקמת בתוך חבל עזה והבידוק הביטחוני בשער הכניסה לבסיס שבו הייתה המנהלת ממוקמת, הביא לעיכוב בהחתמתו של שעון הנוכחות. עם זאת, העובדה שהמקור ל"זכות שכר חצי שעה" הוא על רקע מציאות זמנית הרי שאותה זכות עוגנה מאוחר יותר בהוראת הנציבות מ-2007 ובהסכם הקיבוצי מ-2008– בתקופה שבה אותה מציאות לא הייתה קיימת עוד ומשרדי המנהלת עברו למיקומם הנוכחי, בסמוך למחסום ארז - כזכות כלכלית גרידא לפיה העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי והוראות הנוהל, זכאים ל"זכות לשכר מחצית השעה" במסגרת יישום נוהל החתמת שעון נוכחות, כחלק מהתן וקח שבין הצדדים להסכם הקיבוצי להסדרת החתמת שעון נוכחות. בהתאם לא ניתן לקבל את טענת המשיבה לפיה אומד דעתם של הצדדים מחייב את ההכרה בזכות לשכר חצי שעה, כזכות מוגבלת בזמן ולתנאים המיוחדים ששררו במקום העבודה במחצית שנת 2002.

16. טוענת המשיבה כי אין היגיון כלכלי בפרשנות שמבקשים המבקשים לתת להוראות ההסכמים הקיבוציים עליהם עמדנו לעיל, ולפיהן "הזכות לשכר זמן נסיעה" ו"הזכות לשכר מחצית שעה" הן זכויות מצטברות, "שקבלת פרשנות זו יוצרת מצב שבו עובד יכול לעבוד בפועל 6.5 או 7 שעות ביום ומקבל שכר לפי 8.5 שעות ביום" סעיף 52 לסיכומי המשיבה.

אין בידינו לקבל טענה זו של המשיבה, שהרי המשיבה בהסכמים עליהם חתמה ובנהלים שהוציאה בעקבות אותם הסכמים, היא שהובילה לאותה מציאות שבה עובד העובד בפועל 6.5 או 7 שעות ביום, ומקבל שכר המבוסס על 8.5 שעות עבודה ביום. לטעמנו אין לשנות את מארג הזכויות אליהם הגיעו הצדדים במשא ומתן ביניהם בדיעבד, על בסיס פרשנות שמבקש צד לתת לאותם הסכמים, בטענה כי ההיגיון הכלכלי מחייב קבלת פרשנות זו.

סוף דבר

17.לאור האמור לעיל, ניתן בזה פסק דין הצהרתי כמבוקש, ולפיו "הזכות לשכר מחצית השעה ו"הזכות לשכר זמן נסיעה"– הינן זכויות מצטברות שאינן נבלעות זו בזו ועל המשיבה לשלמן לעובדים הזכאים להן ככאלו.

בהתאם ניתן בזה פסק דין לפיו על המשיבה לשלם לעובדים את הפרשי השכר מכוח ההצהרה האמורה לעיל, במשכורת העובדים אשר תשולם להם 60 יום לאחר המצאת פסק הדין למשיבה. הפרשי השכר ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד התשלום על פי דין ועד לביצוע התשלום בפועל.

18.במקרה שלפנינו לא הוגשה תביעה לתשלום שכר מולן או לפיצויי הלנת שכר, בהתאם לסעיף 28 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, ולפיכך אין מקום להיעתר למתן הסעד המבוקש ולפיו ייקבע כי אי תשלום התוספת מהווה הלנת שכר על פי הוראות חוק הגנת השכר תשי"ח-1958.

19.מקום שהמשיבה נהגה על פי הפרשנות שנתנה להסכם הקיבוצי מיולי 2012, גם אם פרשנות זו לא התקבלה בסופו של יום על ידי בית הדין לא מצאנו כי נכון להיעתר לבקשת המבקשים לפיה על בית הדין לקבוע כי המדינה נהגה שלא כדין ולא כנדרש ממנה כמעסיק ציבורי בהפסיקה חד צדדית את תשלום תוספת מחצית השעה ולהורות למשיבה לפצות את עובדיה הנפגעים בפיצוי חד פעמי מכוח חוק יישוב סכסוכי עבודה.

20.סוף דבר, הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 17 לעיל. כנהוג בהליך קיבוצי, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בתוך 21 מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

 

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ו, 28 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

תמונה 5

 

תמונה 4

 

תמונה 2

נציגת עובדים-

הגב' פסה מרקוביץ

 

משה טוינה, שופט

 

נציג מעסיקים – מר אשר רפפורט


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ