אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ס. ואח' נ' ח'רבאווי ואח'

ס. ואח' נ' ח'רבאווי ואח'

תאריך פרסום : 08/05/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
22015-06-13
30/04/2017
בפני השופטת:
שולמית ברסלב

- נגד -
התובע :
ת. ס.
עו"ד י. ריינפלד ואח'
נתבע:
מאהר ח'רבאווי; צד שלישי: 1. שמעון אזולאי 2. מנורה מבטחים חב' לביטוח בע"מ
עו"ד זיד מועדי
עו"ד וסים אבו חאטום ואח'
פסק דין


1. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (יליד 20.6.59), בתאונה שהתרחשה ביום 25.7.12, בשעה 10:00 לערך, במהלך ביצוע עבודות שלד באתר בניה (להלן: "התאונה"). 

2.אין מחלוקת, באשר לעצם התרחשות התאונה אלא בדבר נסיבותיה המדויקות, וכפועל יוצא, האחריות להתרחשותה. עוד חלוקים הצדדים בסוגיות הנזק והביטוח. נדון להלן בכל סוגיה וסוגיה.

נסיבות התאונה 

גרסת התובע

3.בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 9.10.12 תיאר התובע את התאונה כדלקמן: "בזמן התקנת מעקה לפיגום של שלד בניין נפלתי מקומה שניה" (תיאור זהה כלול בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה - ראו: חלק ת/9)).

4.בכתב התביעה (סעיף 3) נטען: "עמד על פיגום ונפל מגובה של כ- 3 מטרים. הנפגע עסק כל העת בהתקנת מעקה לפיגום של שלד הבניין". כך גם ביום 23.4.14 הצהיר התובע, כי:

"באותו היום התבקשתי ע"י הקבלן ...להתחיל בבניית המסגרת של הגג העשוי בטון.. כדי להתחיל בבניית המסגרת הייתי צריך לבנות פיגום.. במהלך בניית הפיגום ובהיעדר מעקה איבדתי שיווי משקל ונפלתי מגובה רב של כ 3 מטרים.".

 

5.מנגד, ביום 31.1.16 הצהיר התובע (ת/4), כדלקמן:

"במהלך בניית פיגום לצורך הכנת מסגרת לגג הוילה, עמדתי בגובה של כ-3 מטרים על בלוק שהונח על המדרגות ודפקתי מסמרים. לידי עמד באותו זמן אחד הפועלים מר חמדוני פיראס. לפתע איבדתי שיווי משקל ובהיעדר אמצעי הגנה נפלתי לארץ".

 

6.מעבר לסתירות שנפלו בתיאור התאונה על ידי התובע, במהלך עדותו התחוור, כי התובע כלל לא זוכר כיצד נפגע. לדבריו (ראו: עמוד 29 לפרוטוקול שורות 10-18):

"ת. עשיתי פיגום כדי לעשות מסגרת לגג, נפלתי. מה קרה לי? לא זוכר, עד עכשיו אני לא יודע איך נפלתי....

ש. אתה זוכר איך נפלת?

ת. אני נפלתי אבל לא זוכר איך נפלתי. 

ש. אז מה הטענה שלך נגד המעביד שלך, אתה אומר שאתה לא יודע מה קרה לך.

ת. (שותק עו"ד ריינפלד מתערב) אני אמרתי שעבדתי לעשות פיגום וטפסנות. אני לא זוכר איך נפלתי". [ההדגשות אינן במקור – ב.ש.].

 

בהמשך עדותו, התובע נזכר כי עמד על בלוק ונפל, אך באותה נשימה חזר וטען להעדר זיכרון (ראו: עמוד 30 לפרוטוקול שורות 3-12):

"ת. אני לא עבדתי על כלום, אני נפלתי. אני לא זוכר איך נפלתי. אני לא יודע מה הסיפור ומה היה. אולי באה מתחת לרגל שלי אבן וסחבה אותי? לא יודע...

ת.אני אומר שאני לא זוכר. אני לא יודע מה הסיפור הזה. רגע... אני זכרתי. כדי לעלות על הפיגום עליתי על בלוק ונפלתי.

ש.תסביר, איך לפני כמה דקות, אמרת שאתה לא זוכר איך קרתה התאונה ועכשיו אתה נזכר?

ת.אחרי התאונה אני לא זוכר כלום, אני שכחתי מה שאמרתי מקודם...".

 

7.זאת ועוד. במהלך עדותו, התובע הודה ,כי תיאורו את התאונה הינו לפי דברי פיראס או בנו, אשר סייעו לו בהכנת התצהיר (ראו: עמוד 32 לפרוטוקול שורות 12-24; עמוד 22 שורות 2-4). ברם, באותה נשימה טען שוב כי אינו זוכר דבר, לרבות את דברי בנו (ראו: עמוד 32 שורה 29 - עמוד 33 שורה 3):

"ש. האם עמדת על בלוק, סולם, פיגום לפני שנפלת?

ת.מה שאתה אומר... אני שאלתי את הבן שלי איך נפלתי, אז זה מה שהוא סיפר. אני לא זוכר מה הוא אמר. 

ש.מה שסיפרת לעוה"ד זה מה שהבן שלך אמר, אתה מסכים איתי? זה מה שהבן שלך הסביר לך מה שקרה כי אתה לא זוכר?

ת.לא זוכר כלום. מה שיש לי זהו...." [ההדגשות אינן במקור – ב.ש.].

 

8.פגיעתו של התובע היא פגיעת ראש, אך לא ברור אם הייתה כרוכה באובדן הכרה. לפי דו"חות מגן דוד אדום (להלן "מד"א" - ת/1; חלק מ- ת/4), התובע נמצא בהכרה מעורפלת ואי שקט. בבית החולים נכתב: "לא ברור סיפור הכרה אך לא הקיא". בבדיקת התובע על ידי המומחה, אמר התובע כי הוא לא איבד את ההכרה והוא זוכר את האירוע באורח חלקי. כך גם הצהיר התובע, אך לפני כבר טען להעדר זיכרון כללי.

במהלך עדותו לפני ניכר היה כי התובע עושה כל שלאיל ידו כדי להסיר מעליו אחריות לתאונה וזכרונו, או ליתר דיוק העדר זכרונו, לא היה עקבי, בלשון המעטה. כך למשל בכל הקשור לפיארס, בן כפרו וקרוב משפחתו (ראו: עדות הבן בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 4-5; ועדות פיראס בעמוד 14 שורות 1-2). התובע טען כי הוא לא יודע אם פיראס שכנו והוא לא מכיר אותו. טענה שיתכן ועולה בקנה אחד עם העדר זכרון, ברם, מנגד התובע טען בתוקף כי הנתבע/אביו ג. מכיר את משפחתו של פיראס והביא אותו לעבודה. יתירה מכך, התובע הודה, לבסוף, כי ביום התאונה הוא הביא את פיראס ברכבו לעבודה והלה שימש כעוזרו. ברם, באותה נשימה הוסיף התובע והכחיש כי בחר בפיראס לשמש כעוזרו וטען בתוקף כי היה פועל פשוט ולא מנהל (ראו: עמוד 26 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 28 שורה 3).

עם זאת, בשים לב לאופי הפגימה, ולעובדה כי גם לפני ועדת המל"ל (פרוטוקול מיום 22.2.13 – חלק מ-ת/4) טען התובע כי אינו זוכר כיצד נפל, אקבל את גרסתו האחרונה כי הוא לא זוכר מאומה. מכאן, אין בתצהירו כדי לסייע בבירור הנסיבות המדויקות של התאונה.

גרסת פיראס

9.מר חמדוני פיארס (לעיל ולהלן: "פיראס"), אשר ביום התאונה עבד כעוזרו של התובע, והיה עד להתרחשותה בעומדו ליד התובע, תיאר את התאונה כדלקמן (ת/2):

"4. ביום 25.7.12, היום בו קרתה התאונה לתייסיר, עסקנו בבניית הגג של הוילה. 5. בשעות הבוקר אני ות. עסקנו בבניית פיגום ועמדנו בגובה של כ 3 מטרים. 6. ת. עמד על בלוק שהונח על המדרגות ודפק מסמרים כדי לבנות את הפיגום. 7.אני עמדתי בסמוך לתייסיר. 8. לפתע ת. איבד שיווי משקל ונפל מגובה לתוך פנים הבית.".

10.ברם, בחקירתו הנגדית טען פיראס, כי הוא לא קורא עברית ורק יודע קצת עברית (לפי גרסה אחת); או לא מבין עברית כלל (לפי גרסה שניה); או מבין רק את המהות של מה שכתוב בתצהיר אך לא הכל (לפי גרסה שלישית); או מבין הכל (לפי גרסה רביעית - ראו: עמוד 11 שורות 26-28; עמוד 13 שורות 2-12). אם לא די בכך, במהלך עדותו התחוור, כי הבנתו את השפה העברית היא בררנית. כך למשל פיראס השיב, לעיתים, בטרם תורגמה לו השאלה; ולעיתים אף השיב בעברית (ראו למשל: עמודים 14-17 לפרוטוקול).

11.זאת ועוד. במהלך חקירתו, הודה פיראס כי עובר לתאונה, התובע לא עמד בגובה של כ-3 מטר אלא על ריצפת הקומה השנייה של הבית, במרחק של כמטר מחדר המדרגות. התובע הציב אבן בלוק אנכית לרצפה, בגובה של 40 ס"מ, עמד עליה עם שתי רגליו, כאשר בידו האחת החזיק פטיש ובידו השנייה החזיק מסמר. לפתע, הבלוק התהפך, התובע איבד את שיווי המשקל, ונפל דרך חדר המדרגות לרצפה, בעומק של 3 מטרים (כך למשל: עמוד 14 לפרוטוקול שורה 8 עד עמוד 15 שורה 7):

"ת. בזמן עבודתו של תייסיר הוא עמד על בלוק והכין פיגום, ונפל  גובה של 3 מטר לחדר מדרגות.

ש.אבן בלוק היא בגובה 40 ס"מ? נכון?

ת.כן.

ש.תייסיר שם את אבן הבלוק בעמידה?

ת.נכון. ...

ש.אז הוא עלה על הבלוק, היה לו פטיש ומסמר, נכון?

ת.כן. הוא עלה עם שתי הרגליים על הבלוק.

ש.הרוחב הוא 20 ס"מ של הבלוק, איך יכול לשים רגליים?

ת.20 ס"מ מרובע, הוא הצליח לשים. הוא עמד על הבלוק עם שתי רגליים ואז הבלוק התחלק.

ש.הוא רצה לדפוק עם הפטיש על המסמר? נכון?

ת.כן.

ש.הבלוק היה על הרצפה?

ת.כן. ....

ש.בעצם הוא עמד על בלוק של 40 ס"מ, לא עבדתם על גובה?

ת.נכון שהוא עמד על 40 ס"מ אבל כמטר רחוק משם היה חדר מדרגות.". 

 

ובהמשך (ראו: עמוד 16 שורה 32 עד עמוד 17 לפרוטוקול שורה 5):

"ש. הבלוק התנדנד או התהפך?

ת. הבלוק התהפך.

ש. ברגע שהבלוק התהפך התובע איבד שיווי משקל ונפל?

ת.כשהתהפך הבלוק הוא ישר נפל למטה על הראש.

ש.מרצפת הקרקע של הבית, המפלס הנמוך, עד לתקרה, כמה מטר היו?

ת.(עונה ללא תרגום) 3 מטרים.". [ההדגשות אינן במקור – ב.ש].

 

(וראו גם: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 8-32 ; עמוד 16 לפרוטוקול שורות 1-6).

גרסת בנו של התובע

12.בנו של התובע (לעיל ולהלן: "הבן") הצהיר, כי התובע "עמד על בלוק ודפק מסמרים כדי לבנות את הפיגום", אך בד בבד, הודה כי בעת התאונה הוא בכלל עבד במקום אחר בבית, שמע את פיראס צועק, הסתובב אחורה, ו- "ראיתי אותו כשהיה באויר". מכאן, הבן כלל לא ראה את התרחשות התאונה (ראו: ת/3; עמוד 19 לפרוטוקול שורות 1-3). הדבר לא מנע מהבן להמשיך ולטעון לפני כי הוא יודע היטב את נסיבות התאונה (ראו למשל: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 12-16); עמוד 21 לפרוטוקול שורות 2-12).

13.זאת ועוד. מהלך האירועים שמסר הבן, סותר את עדות פיארס. כך למשל, פיראס העיד, כי התובע הציב את הבלוק על הרצפה, במרחק של כמטר מחדר המדרגות. מנגד, הבן טען בתוקף שהתובע הציב את הבלוק על המדרגה האחרונה של חדר המדרגות. משעומת עם עדות פיארס, אף הגדיל הבן עשות וטען שראה את אביו מציב את הבלוק (ראו: עמוד 20 לפרוטוקול שורות 5-9- ההדגשות אינן במקור – ב.ש.): 

"ת. הבלוק היה על המדרגה האחרונה על הגג השני. נכנס לבית יש מדרגות, אתה מגיע לגג השני ויש מדרגה. אני ראיתי איפה אבא עמד. לא ראיתי איך נפל אבל לפני כן ראיתי במה הוא עובד.

ש. הוא עשה את הפעולה הזו כמה פעמים? זו פעולה של כמה שניות.

ת. אני ראיתי את הסדר שלו בעבודה, מה רוצה לעשות. אני ראיתי שהוא שם בלוק, הלכתי לעבודה שלי ואז הוא נפל ושמעתי את פיראס צועק לו.". 

 

אין בידי לקבל גרסה זו, שלא נזכרת בתצהירו ואף לא בעדותו במשטרה מיום התאונה (ראו: הודעה מיום 25.7.12 שעה 11:00 – חלק מ- ת/5). מה גם שטענה זו לא מתיישבת עם עדות הבן כי בעת התאונה כבר היה שקוע בעבודתו במקום אחר באתר הבניה (סעיף 8 ל-ת/3); וסותרת את עדות העד היחיד שראה את התאונה. אין זאת אלא שגרסה זו באה להדוף כל טענה לאשם מצד אביו (וראו גם: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 19-24; עמוד 23 שורות 5-13). תשובות הבן אך פגמו באמינותו, לרבות התבטאויות שאינן במקומן (ראו למשל: עמוד 20 לפרוטוקול שורות 1-2). מכל מקום, משהוכח כי הבן לא היה ליד אביו בעת הנפילה ולא ראה את נסיבות התאונה, הרי שאין בעדותו כדי לסייע באשר לנסיבות המדויקות של התאונה.

 

גרסת המעביד

14.אביו של המעביד, מר ג. (לעיל ולהלן: "מר ג'. ") הודה כי הוא והמעביד לא היו באתר הבניה ביום התאונה, אלא שמעו על התאונה לאחר התרחשותה. יוער כי הנתבע (לעיל ולהלן: "המעביד") לא מסר תצהיר ואף לא התייצב לישיבה. בפרט נסיבות אלה, אין מקום להתייחס להודעתו במשטרה, הכוללת סתירות לא מעטות לעומת העדויות שלפני. מכל מקום, גם במשטרה הודה המעביד כי הוא לא היה בבית המגורים בו בוצעו העבודות בעת התאונה (לעיל ולהלן "אתר הבניה" או "הבית"). על כן, המדובר בעדות מפי השמועה, שאין בה כדי לסייע (ראו: י. קדמי, "על הראיות", תש"ס- 2009, חלק שני, עמ' 567).

15.גם מזמין העבודה ונציג הבעלים, צד ג' מספר 1 (לעיל ולהלן: "אזולאי" או "מזמין העבודה") הודה כי הוא לא היה באתר הבניה בעת התאונה (וראו גם הודעתו במשטרה מיום 25.7.12 שעה 15:14, חלק מת/5).

16.מכאן, העדות היחידה בדבר נסיבות התאונה היא של פיארס. אמנם, בעדותו ניכר רצונו העז לסייע לתובע, והדבר בא לידי ביטוי גם בכל הכרוך לגרסאותיו באשר לרמת ידיעת השפה העברית, או ליתר דיוק אי ידיעתה, אשר שבו ועלו במהלך עדותו, מקום בו ביקש לשקול את תשובותיו, אך עיקר עדותו באשר לנסיבות התאונה הייתה עקבית, חרף חקירה נגדית, ארוכה יש לאמר.

יתירה מכך, עדותו מקבלת חיזוק מה בתיאור התאונה בטופס מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250) מיום 29.7.12, בו מתוארת התאונה כדלקמן (חלק מת/9): "נפל מהמדרגות תוך כדי הכנת ביגום עמד על בלק והתחלק" [הטעויות במקור - ב.ש.]. לתיאור זה, בסמוך לאחר האירוע, יש ליתן משקל יתר (והשוו: ע"א 8388/95, הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 688; ע"א (חיפה) 2618/04, שלזינגר נ' זידאן (2005); י. קדמי "על הראיות" חלק רביעי, תש"ע-2009, עמוד 1853). מה גם שתיאור זה חתום על ידי המעביד, ללא סייג.

ויוער - לא נעלם מעיני כי בדו"ח רופא/פרמדיק מד"א (ת/1) נכתב כי: "לדברי הנוכחים במקום, במהלך העבודה נפל אחורה מסולם בגובה של כ- 3 מטר ונחבל בראשו." ראשית, לא נהיר מי מהנוכחים אמר את הדברים, כאשר מצינו שרק פיראס היה עד להתרחשות התאונה. שנית, מדובר במסמך רפואי, כאשר לצורך הטיפול הרפואי חשובה מהות הפגימה, קרי: פגיעת הראש עקב נפילה לאחור מגובה. לצורך כך אין חשיבות אם התובע נפל לאחור מראשו ונחבל בראשו לאחר שעמד על סולם או על מדרגה או על בלוק.

17.לפיכך אני קובעת כי התובע הניח בלוק בודד על רצפת הקומה השנייה ובניצב לה, במרחק של כמטר מחדר המדרגות, עמד על הבלוק, שגובהו כ- 40 ס"מ, עם שתי רגליו, כשהוא אוחז בידיו פטיש ומסמר, לצורך הכנת התקרה. הבלוק התהפך, התובע איבד שיווי משקל, ונפל דרך חדר המדרגות למטה, בעומק של כ- 3 מטרים. בהצטיידנו בעובדות אלה, נפנה לבחון האם יש בהן כדי להקים חבות מצד המעביד.

אחריות המעביד

18.אין תמה בדבר אחריות מעביד כלפי עובדו. בכלל זה מוטלת על המעביד חובה להכשיר את עובדיו ולהדריכם, לדאוג לשיטת עבודה בטוחה, לספק להם ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להגן עליהם מפני סיכונים אפשריים במקום העבודה ובתהליך העבודה, וליצור עבורם סביבת עבודה בטוחה, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודה ולפקח על אופן ביצוע ונקיטה באמצעי הזהירות הדרושים (ראו למשל: ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל (10.5.16); ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14.6.11); ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות (2.12.09)).

19.ברם, "זהו תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיומה של האחריות", ועל התובע להוכיח כי בעובדות המיוחדות של מקרה זה קיימת חובת זהירות קונקרטית של המעביד כלפיו, אשר הופרה, וקיים קשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק. במסגרת בחינה זו תקבע הזהירות הקונקרטית "על-פי מבחן הצפיות, בגדרו יש לקבוע האם האדם הסביר יכול היה לצפות, בנסיבות המקרה הספציפיות, את התרחשות הנזק שארע, ואם התשובה על כך הינה חיובית, האם יש לקבוע כעניין שבמדיניות היה עליו לצפות את התרחשות הנזק" (ראו: ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (27.12.10); וראו גם: ע"א 145/80 ועקנין נ' מ"מ בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א (מחוזי חיפה) 1293/03 נרמן נ' סקאי קלב בע"מ (2004)).

 

20.חובת הזהירות ביחסים שבין המעביד ובין העובד מוגברת היא (ראו למשל: ע"א 7895/08, קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' יאסין (31.8.11)). עם זאת, יש לזכור שניים:

האחד, "חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח";

והשני, אף מקום בו עסקינן במעביד, עמו מדקדקין, הלה "רשאי להביא בחשבון את ידיעת העובדים על דבר קיומם של סיכונים מסוימים הכרוכים בעבודה. ואין הוא "חב בחובת זהירות אלא במידה שהדבר דרוש באורח סביר כלפי פועל נבון וסביר, כדרך פועלים רגילים וממוצעים... ופועל רגיל וממוצע יודע להיזהר, וחייב להיזהר אף ללא אזהרה מיוחדת מצד המעביד". (ראו: ע"א 371/90, סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3), 345 (1993); ע"א 80/89 טובול נ' אלטן בע"מ (31.12.89); וראו גם: ע"א 4493/05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ, פ"ד סב(2)1 (2007); ע"א 250/64, לוגסי נ' שק"ם, פ"ד י"ט 30 (1965); 8133/03, יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66; ע"א (ת"א) 1089/01 אירובוט טכנולוגיות בע"מ נ' סימון (2003); ע"א (חיפה) 3041/04 בן הרוש נ' מ"י (15.3.06)).

 

21.במקרה זה אין מחלוקת גם באשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית והשאלה היא רק האם הופרה. מה גם שדומה כי בכגון דא מוטב לילך על פי הגישה לפיה יבחן תחילה יסוד ההתרשלות (ראו: ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.1.09); ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.7.13)).

שיטת עבודה

22.התובע לא נקט בשיטת עבודה מתאימה. עמידה על אבן בלוק בודדת, עם שתי רגליו, לאחר הנחתה בניצב לרצפה, אינה בגדר שיטת עבודה בטוחה וראויה. כך גם, העובדה שהתובע אחז בידיו פטיש ומסמר, מנע ממנו לאזן את עצמו עת, כצפוי, אבן הבלוק התהפכה נוכח משקלו. היה על המעביד ליתן לתובע הנחיות ברורות בדבר הקמת משטח עבודה יציב, בגובה וברוחב ראויים (ולא 40ס"מx 20ס"מ), בטרם יעלה עליו על מנת לבצע את עבודתו.

תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה") מורות, בין היתר, כי: "8. (א)כל משטח עבודה או מדרכת מעבר יותקנו כיאות למטרה לה הם מיועדים ובאופן המונע התמוטטותם, או שבירתם המלאה או החלקית או נפילת אדם או חפץ מהם. (ב) הסמוכות למשטח העבודה ולמדרכת מעבר יהיו עשויים חומר מתאים ללא פגם, ולענין זה לא ישמשו לבנים, בלוקים, חביות או צינורות שוכבים.". ודוקו: קבלת גרסת הבן, כי התובע הציב את אבן הבלוק על המדרגה האחרונה של חדר המדרגות, אך מעצימה את הליקויים שנפלו בשיטת העבודה.

23.ג. העיד כי הוא הרוח החיה בעסק של בנו, שהיה אז בן 25 שנה: "אני מנהל את העסק, אני הכל, אני מנהל השטח, אני המנכל, אני סוגר דברים" ו- "אני הכל בחברה, מבחינה מקצועית, ביצוע, מבחינת ניהול כל השטח, זה אני" (ראו: עמוד 37 שורות 9-15; עמוד 38 שורה 16-17; עמוד 41 שורות 1-2). ג. הודה עוד כי ביום התאונה הוא ובנו היו בחופשה בים המלח (ולא באתר סמוך אחר), ולשיטתו, הוא סמך על התובע (ראו: עמוד 42 לפרוטוקול שורות 16-19; ועדות אזולאי בעמוד 51 שורות 6-8).

מכאן, ביום התאונה המעביד לא נתן לתובע הנחיות באשר לאופן ביצוע העבודה. כך גם עדות אזולאי כי בכל פעם שהגיע לאתר הבניה, הוא ראה שג'מאל, מנחה את העובדים, לרבות, על דרך מתן הוראות בטיחות, לא תסייע (ראו: עמוד 53 לפרוטוקול שורות 15-19). מעבר לעובדה, כי המדובר בעדות בעל דין מעוניין, אין מחלוקת כי בבוקר יום התאונה לא ניתנו הנחיות.

24.לא נעלם מעיני כי המעביד טען במשטרה, בין היתר, כי: "ביקשתי ממנו שיבנה פיגום מלמטה על גובה מטר ויעמוד עליו. הוא התחיל לבנות למעלה, רצה לגמור את זה מהר" ו-"אם היה מקפיד לעשות מה שאני אמרתי לו והיה בונה את הפיגום ועומד עליו, ואחר כך בונה את המעקה מלמטה, לא היה קורה לו כלום" (ראו: הודעתו מיום 25.7.12 שורות 43-53 - הוצג כחלק מת/5). ברם, המעביד, כאמור, לא מסר תצהיר ולא התייצב למתן עדות. יתירה מכך, עדותו, על שני חלקיה, נסתרה כאמור גם בעדות אביו . ג. אף הכחיש צורך בבניית פיגום (ראו: סעיף 8 ל-נ/1). אכן כך. בהתאם לסעיף 16 לתקנות הבטיחות בעבודה רק "אם אי אפשר לבצע עבודה בבטחון תוך עמידה על הקרקע או על משטח עבודה יציב ובטוח, יתקין מבצע הבניה פיגומים מתאימים ובמספר הדרוש.". לא הוכח שזה היה המצב במקרה דא.

כך גם לא נעלמו מעיני דברי פיראס כי המעביד חילק הוראות ותפקידים ביום התאונה (ראו: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 19-25), אך אין בידי לקבל חלק זה של עדותו (ולעניין קבלת חלק מעדות מכוח הכלל 'פלגינן דיבוריא' ראו למשל: ע"פ 3239/14 אלאדין נ' מ"י (8.11.16); ע"פ 8444/15 אלקסלסי נ' מ"י (27.10.16)). דבריו אלה של פיראס נסתרו בראיות שלפני, לרבות הודאת ג. ועדות התובע ובנו. כזכור, היה זה יומו הראשון של פיראס בעבודה; וג. העיד כי הוא (ולא בנו בן ב- 25) ניהל את כל העבודה באתר. אין זאת אלא שמענה זה נועד להסיר כל אשם מהתובע.

25.שיטת עבודה לא ראויה, לא בטוחה ולא מתאימה זו לתנאי השטח, יצרה את הסיכונים אשר התממשו במקרה זה, עת התובע איבד את שיווי משקלו ונפל לחדר המדרגות הסמוך, בעומק של כ-3 מטר.

פיקוח

26.שומה היה על המעביד לא רק ליתן הנחיות לתובע בדבר בניית משטח עבודה יציב כנדרש לצורך ביצוע העבודה; אלא גם לוודא כי התובע פועל על פי הוראותיו, ולא עומד על בלוק ניצב בודד ומכין את התקרה. הוכח, כי המעביד או מי מטעמו כלל לא היו באתר הבניה ביום התאונה. מכאן, לא רק שלא ניתנו הנחיות ספציפיות בבוקר התאונה אלא שלא בוצע פיקוח על מילוי ההנחיות ומהלך העבודה. בחקירתו הנגדית הודה ג. כי הוא האחראי שמשטח העבודה יהיה יציב וכי פיקוח על בטיחות עובדיו מהווה תפקיד חשוב של המעביד. תפקיד אותו לא ביצע ביום התאונה (ראו: (ראו: עמוד 45 שורות 9-12; עמוד 48 שורות 1-13).

27.טענת ג'., כי התובע התנדב לפקח על העבודה באותו יום, נוכח חופשה שנטל מעבודתו, הועלתה, ולראשונה, בחקירתו הנגדית ולא נתמכה בכל ראיה נוספת. כך או כך, אין די בכך כדי לפטור את המעביד מאחריות. יש לזכור, כי תקנות הבטיחות בעבודה מחייבות נוכחות של מנהל בטיחות באתר העבודה בעת ביצוע העבודות. עם זאת, אדרש לניסיונו המקצועי של התובע במסגרת בחינת סוגיית אשם תורם.

הדרכה

28.ג. אמנם טען כי התובע קיבל את כל ההדרכות הדרושות, אך לא הביא ולו ראיה אחת, התומכת בטענה זו או אף פרטה. מנגד, התובע והעדים מטעמו הכחישו זאת.

זאת ועוד. בחקירתו הנגדית, ג. הודה כי באתר העבודות אין "פנקס בטיחות" מאחר וזה לא רק קומות אלא וילה ו- "מה יותר חשוב, לתת הוראות לפועל מה אמור לעשות או לרשום בשביל לכסות וזהו? לשים בצד לדבר להזהיר ולהגיד לו אייך לעבוד ומהם אמצעי הבטיחות". כך גם ג. טען כי היו נוהלי עבודה בעל פה, אך, כאמור ביום התאונה הוא ובנו לא נכחו באתר הבניה וכהודאת ג. - "ש. כשאתה לא נמצא בשטח הכל יכול לקרות. ת. נכון" (ראו: עמוד 44 שורה 13 עד עמוד 45 שורה 19).

29.ויודגש – הסתמכות על ניסיון עבודתו הקודם של התובע, אשר החל לעבוד אצל המעביד 9 חודשים קודם לכן (ביום 1.11.11 - ראו: נספח 12 לת/4; סעיף 5 לנ/1), אינה תחליף לקיום הדרכות שוטפות ועמידה על קיום כל כללי בטיחות באתר הבניה, במהלך ביצוע העבודה (ואדרש להלן גם לעניין מנהל בטיחות).

 ציוד וכלי עבודה

30.המעביד, אמנם טען, כי סופק לתובע ציוד מגן, לרבות קסדות מגן. ברם, לא הוצגה כל ראיה תומכת או אף תמונה. להיפך, פיראס והבן העידו כי לא חבשו קסדות מגן (ראו עדות פיראס: בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 29-30; ועדות הבן בעמוד 21 לפרוטוקול שורות 17-18 ושורות 25-26). מכל מקום, בעת התאונה התובע לא חבש קסדת מגן. יש לזכור כי אין די באספקת הציוד אלא יש לוודא כי העובד ישתמש בו. המעביד, כאמור, לא היה באתר הבניה על מנת לפקח גם על קיומה של הוראת בטיחות זו.

31.מנגד, בכל הקשור לנעליים – לא הוכח איזה נעלים נעל התובע בעת התאונה, והאם היו נעלי עבודה תקינות אם לאו. כך גם, לא הוכח שנעלים מסוימות היו מונעות את הנפילה או את הפגיעה בראשו של התובע.

עוד אין מקום לטענה באשר להעדר רתמת בטיחות, מאחר ולא הוכח כי זו נדרשה במהלך העבודה שביצע התובע עובר לתאונה. התובע לא עמד מחוץ לבניין ולא עבד בגובה, אלא עמד על אבן בלוק של 40 ס"מ. הוא הדין בכל הקשור להעדר הכשרה בדבר עבודה בגובה. מטעם זה גם אין מקום לטענה בדבר העדר גידור או מעקה בטיחות, מאחר ובעת התאונה התובע עמד על רצפת הקומה ובחר להניח בלוק כשהוא ניצב בגובה של 40 ס"מ ולעמוד עליו. בנסיבות אלה, גם לא הוכח שגידור מסוים, היה מונע את התאונה.

32.לפיכך, אני קובעת כי המעביד אחראי להתרחשות התאונה. המסקנה אליה הגעתי עולה בקנה אחד גם עם שיקולי מדיניות. נקיטה באמצעים פשוטים כגון מתן הוראות ספציפיות באשר לאופן ביצוע העבודה, הדרכות, נוכחות מנהל עבודה באתר, ואספקת קסדות מגן לעובדים - היו מונעים את התרחשות התאונה; ולמצער, מצמצמים את הנזק. מכאן, המעביד הוא גם מונע הנזק הזול ביותר. לאותה תוצאה נגיע גם מכוח הניתוח הכלכלי של דיני הנזיקין, "שיקולים כלכליים הם אפוא שיקולים לגיטימיים לצורך הקביעה אם להטיל אחריות אם לאו, ובהקשר זה ידועה נוסחת לרנד הנד, לפיה מקום בו תוחלת הנזק גבוהה מהאמצעים למניעת הנזק, התנהגותו של המזיק תיחשב כרשלנית." (ראו: ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.15); ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14.6.11); והשוו: ע"א 1531/04, סידי נ' מלכה (19.2.07); ע"א 3398/05, מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' מריומה (15.7.07); ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.06)).

אשם תורם

33. עם זאת, בנסיבות, יש למצוא לחובתו של התובע אשם תורם משמעותי, המועמד בשיעור של 35%.

במהלך עדותו, התובע עשה כל שלאל ידו על מנת להקטין את מעמדו וניסיונו ובחר להציג את עצמו כפועל פשוט. ברם, הוכח כי התובע טפסן בהכשרתו, עובד במקצועו מזה למעלה מ- 30 שנה ובעצם כל חייו הבוגרים: "אני עובד בבניין מאז שיצאתי מהבטן של אמא שלי " (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 23-24). כך גם ביום התאונה עבדו באתר שלושה: בנו, שבשלב זה כבר עבד כטפסן 10 שנים, ופיראס ששימש כעוזרו והיה זה יום עבודתו הראשון באתר. מכאן, בין אם תאמר כי התובע היה ראש צוות אשר נתן הנחיות לשניים האחרים ובין אם לאו, הרי שהתובע הוא בעל הכשרה, ניסיון רב ומומחיות ספציפית. חרף ניסיונו רב השנים בעבודת טפסנות, וכישוריו, בחר התובע בדרך עבודה לא ראויה זו, לא נקט בכל אמצעי זהירות שהיה בו כדי למנוע ,ולמצער להפחית, את הסכנה הגלומה בהכנת תבנית לתקרה בדרך זו. כך או כך, לא נדרש איש בניה מיומן כדי להבין שעמידה על בלוק במצב זה ובקרבה לחדר מדרגות היא שיטת עבודה מסוכנת ולא ראויה, אשר עלולה לגרום לנפילה.

34.אמנם דרך כלל הנטייה היא שלא להחמיר עם עובד המבקש לרצות את מעבידו, אך במקרה דא אשמו של התובע כגורם לתאונה הוא ברור ובולט לעין, ועל כן, יש ליחס לו אשם תורם משמעתי (ראו: ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל (10.5.16); ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עזבון גולובין (15.4.12); ע"א 663/88, שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225; והשוו: ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז (27.12.10); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66; ע"א 17/08 מנסור נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות (2.12.09)); ע"א (חיפה) 3414-01-09, מרכז תעשיות מדע בע"מ נ' ג'בור (6.1.10).

הודעת צד ג'

35.לטענת הנתבע, הוא זכאי לשיפוי מאזולאי ומנורה, באשר על פי החוזה, אזולאי הוא מזמין העבודה והקבלן הראשי. לשיטתו, אזולאי הפר את חובותיו כקבלן ראשי על פי החוק, התרשל והוא אחראי גם מכוח היותו הבעלים של הקרקע או המחזיק בה. נפנה לבחון את הטענות, כסדרן.

אחריות מזמין העבודה

36.המדובר בקרקע בבעלות ילדיו של אזולאי, עליה הוקם בית עבורם (שתי יחידות נפרדות), כאשר אזולאי הוא המנהל והמפקח על עבודות הבניה באתר הבניה (ראו: ג/1; והודעתו במשטרה מיום 25.7.12 - ת/5).

37.ביום 1.5.12 נחתם בין אזולאי ובין המעביד הסכם לביצוע עבודות שלד, בו מוגדר כי אזולאי כיזם, מזמין העבודה והקבלן הראשי (ראו: נספח א' ל- נ/1 - לעיל ולהלן: "החוזה").

38.פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל- 1970 (להלן: פקודת הבטיחות בעבודה"), ותקנות הבטיחות בעבודה שהותקנו מכוחה, נועדו להבטיח כי בכל רגע נתון יהיה גורם שיישא באחריות למילוי הוראות הבטיחות. על הטעם לכך, עמד כבוד הש. י. עמית ב-ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל (10.5.16):

"...הטעם לכך הוא כפול. ראשית, קביעתו של גורם ייעודי ומוגדר נועדה להביא לתיאום מירבי בין הגורמים השונים הפועלים באתר הבניה ולהבטיח את השמירה על הוראות הבטיחות באתר. שנית, ריכוז האחריות בתחום הבטיחות משמעו יצירת "כתובת" ברורה ממנה ניתן יהיה להיפרע מקום בו נגרם נזק כתוצאה מהפרתן של הוראות הבטיחות."

(וראו גם: ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז(3)582 (2003); ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' מל"ל (30.8.15); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.1.09)).

האחריות להבטיח את קיומן של הוראות הבטיחות ויישומן בשטח על ידי כל הנמצאים באתר מוטלת על "מבצע הבניה", כהגדרתו בתקנות (תקנה 1): "מבצע בניה" – קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו"; כאשר "מזמין" מוגדר: "בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה". מכאן, המזמין, קרי: בעל נכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו, הוא "מבצע העבודה", אלא אם כן המזמין הטיל את ביצוע הבניה על קבלן ראשי אחד. במקרה זה האחרון יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, והאחריות הנגזרת מתפקיד זה תועבר אל כתפיו. עוד נקבע כי מינוי קבלני משנה לא תיגרע מאחריותו של הקבלן הראשי, שיוסיף להיחשב מבצע הבניה (תקנה 6).

39.תקנות הבטיחות בעבודה מורות, בין היתר, כי: "מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו." (תקנה 2(א)); כי מנהל העבודה "חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו..." (תקנה 5(א)); ואם "לא מינה מבצע הבניה מנהל עבודה או הפסיק מנהל העבודה לשמש בתפקידו ולא מונה מנהל עבודה אחר לפי תקנה 2 או נפסל מנהל העבודה ולא מונה אחר במקומו לפי תקנה 4, רואים את כל החובות המוטלות על מנהל העבודה כמוטלות על מבצע הבניה..." (תקנה 5(ג)). ומן הכלל אל הפרט –

40.אזולאי לא מינה את המעביד כקבלן ראשי אלא אך כקבלן לעבודות שלד, כאמור מפורשות בחוזה. אך אין אנו צריכים להרחיק לכת, באשר אזולאי הודה כי הוא גם מזמין העבודה וגם הקבלן הראשי באתר הבניה ועל פי הדין (ראו למשל: בסיכומים עמוד 65 לפרוטוקול שורות 1-7; עמוד 50 לפרוטוקול שורות 21-25). משכך, האחריות כ"מבצע בניה" על פי תקנות הבטיחות בעבודה, נותרת על כתפיו (וראו גם: ע"א 3370/12, כהן נ' גדעון, (26.1.14); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.4.109)).

כך גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי אזולאי מינה מנהל עבודה. בהעדר מינוי, אזולאי אחראי הן לאי מינויו, כמצוות תקנות הבטיחות בעבודה; והן לאי מילוי הוראות הבטיחות הקבועות בתקנות הבטיחות בעבודה, לרבות בדבר משטח עבודה יציב, במהלך ביצוע העבודה.

41.אזולאי הודה במשטרה כי הוא מפקח על המעביד, אך בד בבד הופתע לשמוע כי על פי הדין עליו לדאוג לממונה בטיחות ופיקוח באתר: "ת. אני ידאג לבטיחות. פעם ראשונה שאני שומע, יש לי קבלן, אני ידאג לבטיחות... ת... ואני יודע שהקבלן הוא האחראי על הפועלים שלו, אני לא אחראי על הפועלים שלו. היום נודע לי שאני אחראי על זה, נודע לי ממך. אני ישמור על כללי בטיחות" (ראו: שורות 50-56, להודעה מיום 25.7.12 שעה 15:14–חלק מ- ת/5).

עוד הודה אזולאי במשטרה כי הוא לא הגיע לאתר הבניה באורח קבוע אלא : "מדי כמה ימים נכנס". כך גם בחקירתו הנגדית: "אחת לכמה ימים, פעמיים בשבוע" (ראו: עמוד 53 לפרוטוקול שורה 18). מכאן, אזולאי לא נכח כל העת באתר הבניה, אלא הגיע מידי כמה ימים לביקור. כמו כן אזולאי לא דאג שינקטו צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר הוראות תקנות הבטיחות בעבודה, באשר הוא סמך על המעביד, וחשב שזו אחריותו.

42.אמנם, אזולאי העיד כי: "ש. אם היית רואה משהו לא בסדר, היית מתערב? ת. בהחלט שהייתי מתערב. לא הייתי רוצה למצוא את עצמי פה", אך בד בבד הודה, כי "אישית לא היה לי שיחות עם הפועלים" (ראו: עמוד 53 לפרוטוקול שורות 21-22, עמוד 54 שורה 1). כך או כך, הוכח כי עד למועד התאונה אזולאי כלל לא הבין את חובותיו, וממילא לא עמד בהן, לא היה לו כל קשר עם העובדים, ובפועל הוא לא פיקח על העבודות באתר הבניה ועמידתן בהוראות הבטיחות אשר בתקנות.

43.ג. טען, כי אזולאי: "הוא היה מגיע לשטח, מדבר איתם, מנחה אותם וזה שלו, תעשה את הקיר הזה, את הזה, תמיד היה, יום כן, יום לא, לפעמים כל יומיים, מגיע לשטח ומתערב אישית, כן" (ראו: עמוד 48 לפרוטוקול שורות 31-32). ברם, באותה נשימה הודה כי זה לא התפקיד של אזולאי המזמין להגיד "לפועלים איך לסגור קרשים, לדפוק מסמר ולחבר בין הבלוקים"; וכי הוראות עבודה לפועלים ניתנו על ידו או על ידי התובע וגם היה פיקוח של מהנדס קונסטרוקטור, אשר היה מגיע לפי הזמנתו או הזמנת אזולאי, הגם שהמהנדס לא התערב בעבודת טפסנות (להבדיל מאופן הצבת סולם - ראו: עמוד 49 לפרוטוקול שורות 1-13). מכאן, אין בידי מצאתי לקבל את טענת ג'מאל, כי אזולאי התערב בעבודה, דיבר עם הפועלים ונתן להם הנחיות. טענה אשר נסתרה, הן בעדותו והן בעדות אזולאי, ואף אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. לאזולאי אמנם יש חברה למשאבות בטון, אך לא נטען, וממילא לא הוכח, כי יש לו ידע בעבודת טפסנות או בניה והמדובר, כאמור, בפרויקט של אדם פרטי, המקים בית עבור ילדיו.

זאת ועוד. אם נלך לשיטת ג. , כי אזולאי היה מגיע כל העת, מפקח, מתערב, נותן הנחיות, ואף המהנדס מטעמו הגיע ופיקח - מה לו כי ילין על העדר פיקוח?!.

44.משהוכח כי העבודה התנהלה בצורה לא בטוחה, ללא פיקוח, ולא ננקטו צעדים מתאימים לשמירת הבטיחות בעת הכנת התקרה על פי התקנות, לרבות בדבר משטח עבודה יציב וחבישת קסדות מגן, הרי שהאחריות בגין הפרת תקנות הבטיחות בעבודה חלה על מבצע הבניה - אזולאי.

כמו כן יש להניח כי אם אזולאי היה ממנה מנהל עבודה מוסמך, כהגדרתו בתקנות, היה האחרון מוודא את ביצוען של הוראות הבטיחות - מונע עמידה על בלוק ניצב כמטר ליד חדר המדרגות (או בכלל),ומוודא הצבת משטח עבודה יציב ובטוח בטרם התחלת העבודה. אזולאי חדל מלמנות מנהל עבודה ואף לא נטל על עצמו את תפקידיו. על כן, עליו מוטל הנטל להוכיח שהתאונה לא הייתה נמנעת גם אם היה ממונה מנהל עבודה (ראו: ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' מל"ל (30.8.15); והשוו: ע"א 8729/02 גולן נ' עזבון אלברט ז"ל (14.12.06)). מכאן, התקיימו במקרה דא יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות. אזולאי הפר את חובותיו על-פי חיקוק (תקנות הבטיחות בעבודה) אשר נועד להגן, בין היתר, על בטיחותו של התובע והפרה זו הובילה לנזק שנגרם לתובע; כמו גם התרשל במלאכת הפיקוח (ראו למשל: ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון, (26.1.14); ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' מל"ל (30.8.15); והשוו: ע"א 7130/01 סולל בונה בניין בע"מ נ' תנעמי (1.1.03))

45.כך גם, חלה על אזולאי, כנציג הבעלים והמחזיק של הקרקע בה בוצעו העבודות, חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בו "בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם ..כך מקום בו הנזק נגרם בשטח המקרקעין, וכן גם מקום בו הנזק נגרם בשל התממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם ..המחזיק במקרקעין הינו גם לרוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם, ופעמים רבות גם בעל יכולת טובה לפעול להקטנת סיכונים הנובעים מפעילות עסקית המתקיימת בו ולפקח על מעשיה". במקרה זה מתקיימת גם חובת זהירות קונקרטית והוכח לפני שזו הופרה (ראו: ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימוני (2006); ע"א 7436/13 מנורה בע"מ נ' פלוני (18.2.16); ע"א 1167/11 פלוני נ' פלוני (18.11.13)).

46.בשקללי את אשמם המוסרי של המעביד והמזמין, בשים לב להסתמכות אזולאי על המעביד, אותו הכיר מיחסי עבודה קודמים, פער המומחיות בין השניים, והיותו אדם פרטי מזה; וכובעיו של אזולאי (נציג בעלים/מחזיק, מזמין העבודה/קבלן ראשי) מזה - החלוקה ביניהם תהיה 70% למעביד ו- 30% לאזולאי. לשון אחר: על אזולאי ומנורה לשפות את המעביד ב- 30% מכל סכום שיפסק לטובת התובע.

47.ויוער – בסיכומיו, הרחיב ב"כ התובע לעניין זה, אך התובע לא תבע את אזולאי, בין כנציג בעלים/מחזיק, ובין כמזמין/קבלן ראשי. בהתאמה, אין בכתב התביעה כל טענה נזיקית או אחרת כלפי אזולאי ומנורה.

הרחבת חזית אסורה

48.בהודעת צד ג' לא נטען כי אזולאי התחייב בחוזה לבטח את הנתבע ולא עשה כן או אף כי הפר התחייבות חוזית אחרת. ודוקו: אכן, כטענת צדדי ג', להודעת צד ג' אף לא צורף החוזה. הודעת צד ג' הוגשה אך ביום 24.2.15 (לאחר שנעתרתי לבקשה מוסכמת מיום 8.2.15). משמע, היה למעביד די והותר זמן לברר את מלוא הנתונים הנדרשים ולגבש את מכלול טענותיו כנגד צדדי ג'.

49.גם אם תאמר, כי הודעת צד ג' מתייחסת להפרות חוזיות, הרי לכל היותר, הטענה היא להפרת התחייבות לספק חומרים וציוד; ושמא אף פיקוח. אין כל טענה בדבר העדר ביטוח. לעניין זה יוער כי על פי החוזה, יש למזמין זכות למנות מפקח מטעמו ואילו למעביד יש חובה לקיים את העבודה על פי התוכניות והוראות היזם והמפקח מטעמו. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי אזולאי או מי מטעמו, נתנו הוראה ספציפית בקשר לעבודת טפסנות בכלל, ובקשר להכנת מסגרת לגג עובר לתאונה בפרט. להיפך, מצינו כי אזולאי לא היה בקשר עם העובדים והיחיד שנתן הנחיות היה ג'מאל. על כן, אין המדובר בהפרת חוזה. כך גם ג. הודה כי את הסולמות, פיגומים, קרשים, מסמרים, קסדות מגן, נעלי עבודה, המעביד סיפק לעובדיו (ראו: עמוד 49 לפרוטוקול שורות 14-23). מכאן, אף לעניין זה החוזה לא הופר על ידי אזולאי ולא בכדי הודעת צד ג' נעדרת כל עילה חוזית (להבדיל מנזיקית) כלפי אזולאי.

50.זאת ועוד. גם בתצהיר המעביד מיום 29.3.16 (נ/1) נטען רק לאי אספקת חומרים וציוד לרבות, פיגומים ומשטח עבודה; העדר פיקוח והעסקת מנהל עבודה ובטיחות; והיותו אחראי כבעלים/מחזיק באתר. אין גם בתצהיר טענה כי אזולאי הפר את התחייבותו לבטח את חבות המעביד או שאזולאי הציג מצג שווא בעת כריתת החוזה בדבר עריכת ביטוח מעין דא, עליו סמך המעביד; ואין להתיר העלאתן כעת.

51.גדר המחלוקת נקבעת בכתבי הטענות ואין מקום להתיר העלאת טענות חדשות, לראשונה, בסיכומים, כאשר התנגדות להרחבת חזית הועלתה במועד (ראו: עמודים 10, 64, 65 לפרוטוקול). הצורך להקפיד על קיום הוראות פרוצדוראליות מהווה תנאי יסוד לניהול הליכים משפטיים, נאותים, מאוזנים, והוגנים בשמרו לבל ייטלטל הדיון עד אין קץ ו-"נמצאו צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לקויה" (ראו: ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי, פ"ד יט (4) 337 (1965); וראו: רע"א 2281/05, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קפלנסקי, סב(3) 373; ע"א 2281/06, אבן זוהר נ' מדינת ישראל (2010); ע"א 6539/09, הוועדה לתו"ב "לב הגליל" נ' נסאר (2012); ד"ר י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית- 1995, עמוד 510).

העלאת הטענה לראשונה בסיכומים, לא מאפשרת לצד שכנגד להתגונן כראוי מפניה, לרבות על דרך הבאת ראיות באשר לנסיבות חתימת החוזה והתנהלות הצדדים, וכפועל יוצא - לא מאפשרת ירידה לחקר האמת. הדברים אמורים במשנה תוקף במקרה דא, משאזולאי מיוצג באמצעות חברת הביטוח. אם וככל שטענה זו הייתה עולה כנדרש בהודעת צד ג', היה על אזולאי לוודא כי הוא מיוצג גם בסוגיות החוזיות. בהתאמה, דין טענות חדשות אלה להידחות.

52.על כן, השאלה היחידה היא, האם פוליסת הביטוח שערך אזולאי מכסה גם את חבות הנתבע. נפנה לבחנה.

פוליסת הביטוח

53.בהודעת צד ג' נטען ביחס לצד ג' מספר 2 (לעיל ולהלן: "מנורה" או "חברת הביטוח") כי היא "המבטחת של צד שלישי מספר 1 ו/או של כל אדם מטעמו ו/או של עבודות הבניה ו/או של האתר שבו אירעה התאונה". אין מחלוקת כי מנורה בטחה את אזולאי במועד הרלוונטי.

לשיטת מנורה, פוליסת הביטוח מכסה את מחדלי אזולאי, אך לא את מחדליהם של קבלני משנה אחרים בפרויקט, לרבות המעביד. ויאמר מיד – הדין עמה.

54.פוליסת ביטוח היא חוזה בין המבטח ובין המבוטח ובפרשנותה יש להפעיל את הכלים הרגילים החלים בפרשנות חוזית (ראו למשל: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ פ"ד נז(ו) 311).

55.ביום 14.2.12 הנפיקה מנורה לאזולאי פוליסת עבודות קבלניות (לעיל ולהלן: "פוליסת הביטוח"). בפוליסה מתוארות שתי "עבודות מבוטחות": האחת, בניית בית פרטי בקרית טבעון; והשנייה, בניית 2 וילות באתר בניה בגוש 11033 חלקה 33 ברחוב חבצלת בקרית אתא, ערך העבודה 1,000,000 ₪ תקופת העבודה 28.2.13-30.4.12, היא העבודה במהלכה נפגע התובע. עצם העובדה שהפוליסה מבטחת את ערך העבודה אינה רלוונטית, באשר לא נגרם נזק לבית. כך גם, העובדה שהפוליסה כוללת חבות מעבידים אינה רלוונטית, באשר התובע לא היה עובד של אזולאי, ואף לא נטען לכך.

56.אין די בעובדה כי מדובר בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות, אלא יש להראות את זהות המבוטח. המבוטח בפוליסה הוא רק אזולאי, בעוד המעביד הוא קבלן משנה עצמאי ולא עובד של אזולאי או בגדר "מי מטעמו". אין בפוליסה כל התייחסות לקבלני משנה אחרים, ובכלל זה למעביד. שמו של המעביד המודיע לא מופיע בפוליסת הביטוח ולא הוצג לפני כל מסמך שנערך טרם הוצאת הפוליסה או לאחר מכן ובו דרישה לבטח או להרחיב את הביטוח, כך שיחול על המעביד.

לשונה הברורה והחד-משמעית של הפוליסה מעידה, אם כן, כי היא מבטחת אך ורק את חבות אזולאי. לא בכדי, המעביד לא הציע, גם בסיכומים, דרך להתגבר על לשונה הברורה של פוליסת הביטוח, קל וחומר פירוש הגיוני ומסתבר שיש לו עיגון בפוליסה.

57.זאת ועוד. לשון הפוליסה, עולה בקנה אחד עם נסיבות עריכתה ועם מטרתה, כפי שהוכחו לפניי. הפוליסה נערכה כחודשיים ומחצה לפני חתימת החוזה (14.2.12). אזולאי העיד, ועדותו לא נסתרה, כי עריכת הביטוח הייתה, לפי ייעוץ סוכן הביטוח, במטרה שלא יבואו אליו (או לילדיו, בעלי הקרקע), בכל טענה, אם וככל שיפגע אדם באתר הבניה, כלשונו (ראו: עמוד 50 שורה 26 עד עמוד 51 לפרוטוקול שורה 2):

"ת. עד כמה שאני זוכר, אני יודע שהתייעצתי עם סוכן הביטוח שלי ואמר לי הילדים שלך מתחילים לבנות קודם כל תעשה ביטוח שכל מי שנכנס למקום תהיה מבוטח, אני אכסה את עצמי...

ש.ככל שנפגע אדם באתר הזה הסוכן ביטוח אמר לך שהפוליסה הזו תכסה אותו.

ת.כל צד ג' שיכנס לשם שאני אבטח את עצמי ואהיה מכוסה. אני ביטחתי כל דבר, שיהיה מכוסה, אני וילדי ושילמתי הרבה כסף." [ההדגשות לא במקור- ב.ש].

 

(וראו גם: עמוד 51 לפרוטוקול שורות 30-31; עמוד 53 לפרוטוקול שורות 1-4).

58. מנגד, טענות המעביד מבוססות, על עדות כבושה (ללא הסבר) ומסויגת יחידה של ג'מאל, שאף היא לא עקבית; ונסתרה, בעדות אזולאי, המאומצת על ידי. אין זאת, אלא שלאחר התאונה, נולדה טענה זו, הנעדרת כל אחיזה בראיות שלפניי (והשוו: ע"א (מחוזי) 25481-12-10 עומרים בע"מ נ' עאטף (2.5.11)).

59.גם ההיגיון המסחרי תומך במסקנה זו, באשר הרחבת הפוליסה לקבלני משנה כרוכה בתשלום דמי פרמיה נוספים, בשים לב להרחבת הסיכונים המבוטחים. יש לזכור כי ידיעת זהותו המדויקת של המבוטח (ונתונים נוספים הנדרשים לגביו), הינה עניין חיוני להערכת הסיכונים המבוטחים ומאפשרת למבטח לבדוק את עברו הביטוחי כקבלן, להעריך נכוחה את הסיכונים המבוטחים, ולגזור מהם את דמי הפרמיה הנדרשים. כאמור ב- ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(4) 817 (2003):

"כריתת חוזה ביטוח מלווה מעצם טיבה בהקצאת סיכונים. הסיכון המבוטח הוא הבריח התיכון בכל חוזה ביטוח. חוזה הביטוח נועד להגן על המבוטח מפני הסיכונים מושא הביטוח כפי שהם מגולמים בהגדרת "מקרה הביטוח". הביטוח צופה את פני העתיד וטומן בחובו סיכון שמקרה הביטוח יתרחש כנגד סיכוי שהוא לא יארע ... המבוטח וחברת ביטוח רוכשים כל אחד סיכון וסיכוי תמורת תשלום דמי ביטוח על יסוד אפשרות התרחשות מקרה ביטוח בעתיד, שאין לדעת אם יתרחש. דמי הביטוח נקבעים על-פי חישוב אקטוארי הבנוי על הערכת הסיכון והסיכוי שלוקחים על עצמם שני הצדדים. מערכת הסיכונים והסיכויים מתומחרת במסגרת חישובי הפרמיות ותגמולי הביטוח...".

(וראו גם: ת.א (מחוזי מרכז) 39617-03-12 מליבו בניה בע"מ נ' אילון חברה לביטוח בע"מ (3.11.15), על האסמכתאות הנזכרות שם).

60.מכאן, הן לשון הפוליסה, הן נסיבות כריתת הפוליסה ותכליתה, והן ההיגיון הכלכלי - תומכים בפרשנות, לפיה המבוטח היחיד על פי הפוליסה הוא אזולאי ולא כל גורם אחר. בהתאמה, פוליסת הביטוח לא מכסה את אחריות המעביד המודיע. ויודגש – גם אם היה נטען בהודעת צד ג' ומוכח כי אזולאי התחייב כלפי המעביד שהפוליסה תכסה את אחריותו (ולא היא) – לא היה די בכך כדי להוכיח שהמעביד בוטח בפועל.

סוגיית הנזק

העובדות הרלבנטיות 

61.התובע נפגע בראשו, בבית החזה ובכתף שמאל. בעת הגעת אנשי מד"א לאתר הבניה, התובע היה בהכרה מעורפלת; באי שקט מוטורי; נצפתה חבלה בראש וכן דימום קל, לרבות, דימום מאוזן שמאל. התובע טופל במקום, ולאחר קיבוע עם צווארון ולוח גב, הועבר במצב יציב לחדר הלם במרכז הרפואי רמב"ם.

62.במרכז הרפואי רמב"ם אובחנו שני מוקדי דימום באזור הפריאטלי (קודקודי); קונטוזיה פרונטבזילרית (דימום באונה הקדמית) מימין; שבר בספאנואיד (עצם היתד) בסינוס ספאנואדאלי עם דימום; שברים בצלעות ובעצם הבריח משמאל. התובע עבר ניתוח להכנסת מד לחץ תוך גולגלתי דרך חור קידוח; ולאחר מכן, אושפז בטיפול נמרץ עד שחזר להכרה מלאה ונגמל מהנשמה.

63.ביום 6.8.12 הועבר התובע, באמצעות אמבולנס, לשיקום במרכז הרפואי "בני ציון", בו שהה עד 22.8.12. במהלך השיקום לא נצפו פרכוסים, וחל שיפור ניכר במצבו הנוירולוגי, לרבות, בקשב וריכוז, אך נותרו ליקויים בחשבון ובזיכרון. עוד הושגה עצמאות מותנית בכל התפקידים היום יומיים, במעברים, וביכולת ניידות, ללא אביזרי עזר, כולל עליה וירידה במדרגות. התובע שוחרר עם הוריה, בין היתר, למעקב נוירולוגי, טיפול תרופתי קבוע, חופשת מחלה בת חודש, וחזרה לעבודה לאחר הערכת רופא תעסוקה.

64. ביום 29.8.12, נבדק התובע על ידי נוירולוג הקופה. התובע מציין כי הוא מרגיש יותר טוב, ללא סיפור של פרכוסים או אובדן הכרה, אך עדיין יש לו כאבים בכתף שמאל. התובע הופנה ל C.T. מוח עם הוריה לטיפול תרופתי (וראו גם ביקור מיום 15.10.12). בביקורת במרכז הרפואי "בני ציון" מיום 18.10.12 מצוין כי הבדיקה הנוירולוגית - ללא נמצא ממצא חריג, והומלץ על המשך מעקב אצל רופא משפחה ותרופות.

בביקור במרפאות המרכז הרפואי רמב"ם מיום 10.2.13 הלין התובע כי הוא סובל מהפרעת זיכרון, שכחה, כאבי ראש בעת שינוי תנוחה, סחרחורת; הוא לא עובד, ולא יוצא מהבית ללא ליווי. בבדיקה לא נמצא ליקוי מוטורי או הפרעה באזור החור בקרקפת הימנית. עוד צוין, כי התובע לא נמצא במסגרת שיקומית מאז עזיבתו את המרכז הרפואי "בני ציון". בהתאמה, ניתנה המלצה למסגרת מעקב וטיפול לאחר חבלת ראש קלה לשיפור קוגניטיבי; מעקב רפואי לתרופות בגין יל"ד; ללא צורך בתרופות נוירולוגיות או מעקב נוירוכירורגי, אלא אם יופיעו תלונות חדשות.

65.התובע המשיך להיות במעקב נוירולוגי בקופת חולים, בשנים 2012-2013. כך למשל, ביום 21.10.13 התלונן התובע, בין היתר, על כאבי ראש, לעיתים סחרחורות, בעיקר בשינוי תנוחה, ללא בחילות או הקאות, ללא נפילות, חבלות ראש, איבוד הכרה או פרכוסים כתוצאה מכך. בשנים 2014 ו- 2015, יש ביקורים ספורדיים בלבד של התובע אצל הנוירולוג ואצל רופא המשפחה. בביקורו האחרון (הרלוונטי), מיום 4.3.15, הלין התובע על כאבי ראש כרוניים. התובע טופל בתרופות למניעת פרכוסים, אפילפסיה, וייצוב מצב רוח, למרות שמצוין שלא ברורה כלל תדירות ההתקפים. עוד מצוין, שככל הנראה התובע לא נוטל תרופות באורח סדיר (ת/7).

נתוני שכר

66.התובע (יליד 20.6.59), היה בן 53 בעת התאונה (25.7.12), וכיום הוא כמעט בן 58.

67.התובע, טפסן במקצועו, החל לעבוד אצל הנתבע ביום1.11.11. במהלך שנת 2012, ועד לתאונה (1-7/12), התובע השתכר שכר חודשי ממוצע ברוטו בסך של 4,807 ₪, ומשוערך להיום (הצמדה בלבד) המדובר בסכום של 4,863 ₪. לא נעלם מעיני כי בחודש יוני 2012 חלה עליה בשכרו של התובע (מ- 4,100 ₪ ל- 6,500 ₪, 6,650 ₪), אך התובע בחר לא להציג תלושי שכר, טפסי 106 או כל מסמך אחר, המעיד כי שכר אחרון זה משקף את שכרו הממוצע במשך למעלה מ- 30 שנות עבודתו, ולמצער בשנה עובר לתאונה, וכשל זה יפעל לחובתו. בשים לב לכך, ולשכר המינימום כיום, החישוב יבוצע לפי שכר של 5,000 ₪ לחודש.

68.התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ואושרו לתובע 67 ימי אי כושר, החל מיום 26.7.12 ועד ליום 30.9.12. ביום 1.11.12, נקבע על ידי רופא תעסוקה, כי התובע לא מסוגל לעבוד מאז התאונה. יוער, כי במסמך זה מוגדר תפקידו של התובע "קבלן בנין" (נספח 11 ל-ת/4). מנגד, המל"ל קבע לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5% החל מ 1.10.12: 10% בגין הפרעה קלה בתפקוד קוגנטיבי ו- 5% בגין ליקוי עצם בגולגולת, תוך ציון כי התובע מסוגל לחזור לעבודה ואין מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות בעבודה) תשי"ד-1954 (להלן: "תקנות המל"ל").

69.התובע לא חזר לעבודה זו או לכל עבודה אחרת. אמנם הנתבע/צד ג' טענו כי התובע מגדל כבשים ומשמש כאימאם, אך לא הובאה כל ראיה התומכת בכך והתובע ובנו הכחישו זאת (ראו: עדות התובע בעמוד 28 לפרוטוקול שורות 23-24; עדות הבן בעמוד 23 לפרוטוקול שורה 29 ועד עמוד 24 שורה 2). כך גם, לבקשת הצדדים, בחנתי במהלך הדיון את ידי התובע, אך בשים לב לכך שמדובר בפועל בנין מזה עשרות שנים, אין בכך, כשלעצמו, כדי להעיד כי גם כיום התובע עובד כפועל בניין. מנגד, לא הובאה כל ראיה (לרבות ממצאי חקירה), המפריכה את טענת התובע בדבר אי חזרה לעבודה.

הנכות הרפואית

70.בהתאם לחוות דעתו של פרופ' אלדד מלמד, מטעם בית המשפט מיום 26.4.15 (להלן: "המומחה" ו- "חוות הדעת" בהתאמה), כתוצאה מהנפילה נגרמו לתובע זעזוע מוח, שבר בעצם הפריאטלית של הגולגולת, שני מוקדי דימום אפידורליים מתחת לשבר וקונטוזיה פרונטובזלית מימין. התובע עבר הליך שיקומי והשתפר מאוד. בדיקותיו הנוירולוגיות אמבולטוריות היו תקינות. כבר בעת הביקורת (14.9.12), בדיקת C.T. מוח הייתה תקינה, למעט הממצאים בעצם הגולגולת של חור הקידוח מימין ושבר קווי משמאל. הדימום והקונטוזיה נספגו היטב. לפני המומחה, התובע מתלונן על כאבי ראש כלליים ויום יומיים, שכחה, עצבנות יתר, קשיי שינה וחולשה כללית. הבדיקה הנוירולוגית של התובע נמצאה תקינה, ללא עדות לנזק אורגני שרידי קליני במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית. בגולגולת נמצא שקע קטן מאוד ובלתי רגיש באזור התקנת מד הלחץ התוך גולגולתי. המומחה לא התרשם מחומרת תלונותיו הסובייקטיביות של התובע ולכך שהן גורמות לו למגבלות תפקודיות משמעותיות. בהתאמה, מצא המומחה להעמיד את נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע בשיעור של 14.5%: 10% לפי סעיף מותאם 34(ב)(2) לתקנות המל"ל בגין התלונות הסובייקטיביות של כאבי ראש, שכחה ועצבנות יתר, על רקע תאונה פוסט טראומטית; 5% לפי סעיף 36(2)(א) לתקנות המל"ל בגין חסר עצם בגולגולת בשטח של פחות מ- 3 סמ"ר. עוד מצא המומחה, שאין הצדקה להפעלת תקנה 15.

71.מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, מעמד מיוחד הוא וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות הדעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. עם זאת, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, ורשאי לבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (ראו למשל: רע"א 7301/12 בן סימון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (9.4.13); ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם (12.3.13); ע"א 8361/10 יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.5.11); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם שיבא, פ"ד נו(2) 936 (2002)).

במקרה זה, לא מצאתי כל טעם לסטות מחוות דעתו של המומחה. הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה ואף לא זימנו אותו לחקירה. מה גם שהממצאים עולים בקנה אחד עם מכלול הראיות שלפניי. משכך, חוות הדעת מאומצת על ידי והנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע היא 14.5%.

הנכות התפקודית

72.בכל הקשור לנכותו התפקודית של התובע - הנכות הרפואית היא רק נקודת המוצא, הגם שקיימת שאיפה ליצור קריטריונים אחידים במטרה להביא להאחדת הפיצוי וייעול ההליכים. במסגרת הרצון לאחידות התפתחה החזקה הסמויה ("מעיין-חזקה"), כי שיעור הנכות הרפואית משקף את הפגיעה התפקודית גם מקום בו עסקינן בבגירים (ראו: ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.11), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 7008/09 עבד אלרחים נ' עבד אל קאדר (7.9.10)). מנגד, יש לבחון את הנכות התפקודית על פי נתוני התובע, לרבות גילו, עיסוקו, השכלתו, מידת השפעת הנכות הרפואית על יכולתו לשוב ולעבוד במקצוע בו עבד ערב התאונה, הימצאותו במקום עבודה בו מובטח שיישאר, מצב שוק התעסוקה, 'סיפור חייו', ועוד (והשוו: ת.א (י-ם) 4071/02 פלוני נ' הרשות הפלסטינית (18.9.15); ת.א. 966/06 (מחוזי חיפה) פינקלשטיין נ' הפול (3.12.13); ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.10)).

73.מצינו כי התובע לא חזר לעבודתו כטפסן או לכל עבודה אחרת. מנגד, לא הוכח כי יש לייחס את אי חזרתו לעבודה רק לפגימה עקב התאונה. כך גם לא הוכח שהתובע לא יכול לחזור לעבודה וניכרה האדרה בעדותו. לא הוצג כל ניסיון לחזור למעגל העבודה, בין כפועל בנין, ובין בעבודה אחרת. כך גם התובע בחר, מטעמיו הוא, שלא לפעול על פי ההמלצה למסגרת שיקומית לאחר חבלת ראש קלה לשיפור קוגניטיבי, עוד מיום 10.2.13. מעבר לכך, החל ממועד זה, ביקורי התובע במרפאה ספורדיים, אין כל טיפול מסודר, תלונותיו משתנות, וכלל לא ברור שהוא נוטל טיפול תרופתי באורח מסודר, אם בכלל. יתירה מכך. החל מחודש מרץ 2015 אין לפני כל תיעוד רפואי הרלוונטי לתאונה (למרות שהתובע מגיע למרפאה בתלונות אחרות). מנגד, המדובר באדם הנושק לגיל 58, אשר סיים בית ספר יסודי בלבד, עבד כפועל בנין כל חייו, וסובל גם מסחרחורת ושכחה. בנסיבות אלה, הפגיעה פוגמת בקשת האפשרויות הפתוחות לפניו, המצומצמת ממילא.

בשקללי את מכלול הפרמטרים הצריכים לעניין, לרבות כמפורט לעיל, מצאתי כי במקרה דא הנכות התפקודית זהה לנכותו הרפואית והיא בשיעור של. 14.5% (במכלול הנסיבות מצאתי בכל זאת לכלול גם את הנכות בגין חסר בעצם הגולגולת).

חישוב הנזק

74.כאב וסבל - בנסיבות, ובשים לב לגילו של התובע, אופי הפגיעה, נכותו הרפואית הצמיתה, תקופת האשפוז והטיפולים שעבר – מועמד רכיב זה, על סכום של 50,000 ₪.

75.הפסד שכר עבר - בכל הקשור לתקופה הסמוכה לתאונה ועד ליום 1.10.12, המדובר באי כושר מלא, קרי: סכום של 11,250 ₪ (=2.25 חודשים X5,000 ₪).

בשים לב, לטיפולים והמעקב, גם במרכזים הרפואיים "בני ציון" ורמב"ם, עד לחודש פברואר 2013 – אכיר בהפסד שכר בתקופה זו בסכום של 12,500 ₪ (= 50% X 5 חודשיםX5,000 ₪).

בכל הקשור ליתרת התקופה – כאמור, אין לזקוף לחובת התאונה את אי עבודת התובע כלל אלא רק את החלק היחסי. בהתאמה, בגין תקופה זו מדובר בסכום של 36,250 ₪ (= 14.5% X 5,000ש"חX 50 חודשים). בסך הכל, ההפסד לעבר הוא 60,000₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה – סכום של 61,454 ₪.

76.אובדן כושר השתכרות לעתיד - בשים לב לשנות השתכרותו של התובע עד הגיעו לגיל הפנסיה (כ- 9 שנים), אופי הפגימה עקב התאונה, נסיבותיו וההיסטוריה התעסוקתית, לרבות העדר בטחון תעסוקתי, נכותו התפקודית ובסיס השכר - רכיב זה מועמד על סכום (ב'מעוגל') של 69,100 ₪.

77.הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות - על פי צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, החל מיום 1.1.08 מחויב כל מעסיק בביטוח פנסיוני של עובדיו, כאשר ההפרשות נכנסו לתוקף באופן מדורג, עד לשנת 2014, בה על המעביד להפריש (לרבות הפרשה למרכיב הפיצויים) 12% מהשכר המבוטח (וראו גם: ת.א. 16951-04-10 (מחוזי חיפה) ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.13); ת.א. (חיפה) 810-01 עזבון ו. ל. ז"ל נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ (25.5.10); ת.א. (חיפה) 280-06 ס' נ' נ' המאגר בע"מ (21.9.09)). בשים לב להוראות אלה, כמו גם שנות העבודה עליהן חל הצו, נכותו התפקודית ושכרו - רכיב זה מועמד על סכום של 15,000 ₪.

78.עזרת צד ג' -בתקופה הסמוכה לאחר התאונה (בתקופת האשפוז ושיקום בת כחודש וביתר שאת כמחצית השנה לאחר מכן), נזקק התובע לסיוע. די בכך שהוכח כי נוכח אופי הפגיעה נזקק התובע בתקופה הסמוכה לאחר התאונה לעזרה מוגברת בשל מצבו הרפואי, כדי להטיל על הנתבע את החובה לפצות אותו בגין העזרה המוצדקת שקיבל מבני משפחתו, גם מקום בו עקב כך לא נגרם להם נזק, חלף הנאת הנתבע ממאמציהם של קרובי משפחתה. הלכה היא, כי "כאשר מוטב מעניק לניזוק טובת הנאה שלא על יסוד חובה שבדין, אין בכך כדי להקנות למזיק זכות להפחית מהנזק שנגרם על ידיו את שווי ההטבה" (ראו: ע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.15); וראו גם: ע"א 8918/14 פלונית נ' פלוני (27.7.15); ע"א 3769/97, דהן נ' דני, פ"ד נג(5), 581); ע"א (ת"א) 2377/06 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוידוב (2008), על האסמכתאות הנזכרות דשם; י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 816 ואילך).

מנגד, מצינו כי החל מחודש מרץ 2013 ביקר התובע לעיתים רחוקות בקופת החולים והביקור האחרון הרלוונטי הוא בחודש מרץ 2015, כאשר התובע מלווה על ידי בנו. כך גם הרופא מצין כי חרף דברי הבן, לא ברור שאכן הכלה מוודאת נטילת תרופות. כך גם לא הוצגה כל ראיה בדבר טיפול ספציפי לו נזקק התובע מני אז. לפיכך, ובשים לב לאופי הפגיעה, מועמד רכיב זה, על דרך האומדנה, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 15,000 ₪.

79.הוצאות - עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו. התובע לא הציג קבלות (מעבר לעלות חוות דעת שתושם בנפרד). עם זאת, הוכח כי התובע הגיע לביקורים ולטיפולים במרכזים הרפואיים רמב"ם ובני ציון, בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, וכן, היה במעקב בקופת החולים עד 3/15. כך גם הוכחה נחיצות הטיפולים, והמעקב הרפואי, וממילא הוצאות הנסיעות הכרוכות בכך. מנגד, מעבר לתקופה זו, אין לפניי, כאמור, כל מסמך המעיד על טיפולים או בדיקות נוספות מזה למעלה משנתיים או הוריה באשר לצורך בכך. לפיכך, ובשים לב גם להוראות חוק הבריאות הממלכתי התשנ"ד-1994, כמו גם להיות התאונה תאונת עבודה, אני מעמידה רכיב זה, לעבר ולעתיד, על דרך האומדנה, על סכום כולל של 5,000 ₪.

80.אשר על כן, נזקו של התובע עומד על סך של 215,554 ₪, ובניכוי אשם תורם (35%) סכום של 140,110 ₪.

ניכויים

81.לתובע שולמו תגמולי מל"ל בסכום קרן כולל של 26,383 ₪, ומשוערך להיום 27,529₪. לפיכך, הסכום לפיצוי הוא 112,581 ₪ ועל אזולאי ומנורה לשפות את המעביד בסכום של (30%) 33,774 ₪.

סוף דבר

82.אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 112,581 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 22,000 ש"ח. הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובע את אגרת בית המשפט וחוות הדעת בהם נשא, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד ביצוע כל תשלום ועד להשבתו בפועל.

83.אני מחייבת את צדדי ג', ביחד ולחוד, להשיב למודע (נתבע) סכום של 33,774 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 6,600 ₪. הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייבת את צדדי ג', ביחד ולחוד, להשיב למודיע את אגרת בית המשפט בהודעה ומחצית מעלות חוות הדעת בהם נשא, והכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד ביצוע כל תשלום ועד להשבתו בפועל.

לצדדים נתונה זכות ערעור.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים גם בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ