סרויסס ישראל בע"מ נ' אנקרי

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה כספית בסכום של 1,729 ₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.07.09. בין הצדדים נטושה מחלוקת בעיקר בשאלת הנזקים שנתבעו במסגרת התביעה, האם נגרמו בעקבות התאונה, אם לאו, אך גם בשאלת האחריות לתאונה.

אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שהתביעה לא הוכחה, ולפיכך יש לדחותה.

גרסת התובעת

על פי המתואר בכתב התביעה, בשעה שרכבה של התובעת (להלן- "הרכב הנפגע") עמד ברמזור במופע אור אדום, הגיח לפתע רכב הנהוג על ידי הנתבע, תוך אי שמירת מרחק, ופגע ברכב הנפגע מאחור. בעקבות כך נגרמו לרכב הנפגע נזקים, שאותם פירטה התובעת בכתב התביעה כנזק לרכב הנפגע, בסכום של 1,429 ₪, וכן נזק בגין השבתת הרכב למשך יום אחד, לשם תיקונו, בסכום של 300 ₪.

התובעת טענה שמאחר והנזק שנגרם לרכב הנפגע לא היה נזק רב, העדיפה לעמוד בחובתה להקטין את נזקיה, ולא שכרה שירותיו של שמאי לשם הערכת הנזקים. כתחליף הגישה התובעת כאסתכתא לנזקים כרטיס תיקון-הצעת מחיר, וכן חשבוניות תיקון .

במהלך הדיון שהתקיים בפניי, טען נהג התובעת, מר דניאל שמחה שכתוצאה מהתאונה נשברו פנסי הערפל האחוריים ברכב הנפגע. מר תמיר זבורוף, עד מטעם התובעת, אשר נכח ברכב בעת התאונה, תמך בגרסת הנהג והעיד שבעקבות התאונה נשברו שני פנסי הערפל ברכב הנפגע.

גרסת הנתבע

הנתבע טען מנגד שהאחריות לתאונה מוטלת על נהג התובעת. על פי תיאורו, עמד רכבו מאחורי הרכב הנפגע, בנתיב לפנייה שמאלה, בשכונת גילה בירושלים. כאשר התחלף הרמזור לירוק, החלו הרכבים בנסיעה איטית. לפתע בלם נהג הרכב הנפגע את רכבו בלימת פתע, שלא לצורך, על כן נאלץ הנתבע לבלום את רכבו אף הוא. בשל הנסיעה האיטית נוצר בין הרכבים מגע קל בלבד, ולאף אחד מהרכבים לא נגרם נזק.

לטענת הנתבע, לאחר התאונה הוא יצא מרכבו, והפנה את תשומת לבו של נהג התובעת לכך שלא נגרם כל נזק לרכב הנפגע. לטענתו, אישר לו נהג הרכב הנפגע שהנזקים בפנס הפגוש האחורי נגרמו בעבר, לפני התאונה נושא התביעה, כך גם השריטות המצויות בצידו השמאלי של הפגוש.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי, העיד הנתבע כי לאחר התאונה שוחחו הצדדים במקום, וכי הנתבע הבהיר לנהג התובעת שלא יתכן שפנס הרכב נשבר עקב התאונה, משום שבמקום לא נמצאו שברי פנס.

במהלך הדיון שהתקיים בפני העיד מטעם הנתבע גם מר עמיאל יצחק, בוחן תנועה בהכשרתו. העד הפנה לכך שכרטיס התיקון-הצעת המחיר שעליו ביססה התובעת את תביעתה, נפתח ביום 22.4.09, היינו, כשלושה חודשים לפני התאונה, וכבר אז תוארו הנזקים הנטענים. כן הפנה לכך שהחשבונית שהוגשה במהלך הדיון (מוצג ת/1), המעידה על תשלום של 1,272 ₪, אינה מפרטת את הנזק.

בוחן התנועה אשר העיד מטעם הנתבע, הטיל ספק רב בקשר הסיבתי שבין הנזקים הנטענים לבין התאונה. מר עמיאל הגיש תמונות של רכב הנתבע, והסביר בעדותו שחזית הרכב מעוגלת, על כן, במצב בו חזית רכב הנתבע צמודה לרכב נוסף בקו אופקי, לא ייתכן שיווצר מגע במקביל בצידם הימני והשמאלי של שני הרכבים. על פי עדותו-

"אם ניקח את רכב הנתבע ונצמיד אותו לרכב התובעת יהיה מגע רק במרכז. השקע על מנת שייגרם צריך להיות משהו בולט לכן לא יכול להיות שהשקע נגרם מרכבו של התובע. כאשר רכב נגיד נוגע חזית התובעת לא יהיו שריטות בצד שמאל. (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 01.11.10)"

העד שלל את האפשרות שרכבו של הנתבע פגע בפנסי הרכב הנפגע.

דיון והכרעה

לאחר שעניינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי את הראיות וטיעוני הצדדים, מצאתי שהתביעה לא הוכחה כנדרש, ולפיכך יש לדחותה.

לאור הספקות שהועלו על ידי בוחן התנועה, מצאתי שיש להעדיף את גרסת הנתבע לפיה המגע בין הרכבים היה מגע קל, ועל כן, לא נגרמו נזקים כלשהם לרכבים.

כרטיס התיקון נפתח כאמור כשלושה חודשים לפני התאונה, ולכל היותר יש בו כדי להעיד שהליקויים המפורטים בו אירעו מספר חודשים לפני התאונה. בוודאי שאין בו כדי להוכיח שהנזקים הנטענים נגרמו בתאונת הדרכים. גם המוצג ת/1, אשר מעיד אמנם על תשלום, אינו מפרט מהם הנזקים שתוקנו, ואין בו כדי להוכיח שבמסגרת התאונה אירעו לרכב הנפגע נזקים כלשהם, בוודאי שאין בכוחו להוכיח את הנזקים הנטענים בכתב התביעה.