ספרייטק בע"מ ואח' נ' מרססי דגניה "1998" בע"מ

פסק דין

רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:

לפני תביעה כספית שהגישו התובעים כנגד הנתבעת הסבה סביב רישיון בלעדי לשימוש וניצול של פטנט בתחום מוצאי אויר טורבולנטי לריסוס גידולים מסוגים שונים.

התובע מס' 2 (להלן: "פרופ' מנור") הינו פרופ' בטכניון, גימלאי של הפקולטה להנדסה אזרחית, ואחד מבעלי מניותיה העיקרי של תובעת מס' 1 (להלן: "ספרייטק"). פרופ' מנור ביחד עם אינג' עמוס גבע פיתחו וצברו ידע נרחב בתחום של ריסוס מדויק בעזרת סילוני אויר טורבולנטי לגידולים מסוגים שונים. לצורך כך, המציאו שני אלה מוצאי אויר טורבולנטי והגישו בגינם בשנת 1990 בקשות לרישום פטנט בישראל ובמדינות אחרות.

הנתבעת הינה חברה הפועלת בקיבוץ דגניה ועוסקת בתחום החקלאות ובין היתר מייצרת ומשווקת מתקני ריסוס שונים במיועדים לסוגי גידול שונים.

ביום 9.11.99 חתמן התובעים על הסכם עם הנתבעת (להלן: "ההסכם") אשר מהותו מתן רישיון בלעדי לנתבעת לנצל את הפטנט תמורת תשלום תמלוגים מצד הנתבעת בגין מכירות של מוצרים אשר ייוצרו בגין ידע זה.

התובעים טוענים כי ההסכמה למתן רישיון בלעדי לתובעת נינתה לאחר שהלה הציגה מצג לפיו ברצונה וביכולתה להמשיך לפתח את מוצאי האוויר שהמציא פרופ' מנור ולהתאימו לגידולים אחרים ולהפיצם ברחבי העולם.

הנתבעת התחייבה על פי הנטען על ידי התובעת לשאת בתשלום מלוא האגרות השנתיות וההוצאות החלות בקשר לפטנטים ולבקשת הפטנטים שהוגשו בטרם החתימה על ההסכם. עוד התחייבה הנתבע לפעול במרץ וולא שהות בלתי סבירה על מנת לייצר ולספק מוצרים אמינים באיכות טובה ולהשתמש בכל האמצעים המקובלים המתאימים בכדי לטפח את מכירת המוצרים.

התביעה מוגשת על רקע טענת התובעים כי הנתבעת לא עשתה מאמצים כלשהם לקיים את ההסכם ולשווק את הפטנט או המוצרים שנבנו ובהם שולב הפטנט של התובעים. עוד תובעים התובעים עלויות שונות של החזקת הפטנט ורישוי שהוסכם בהסכם כי הנתבעת תכסה אותם ועל פי הנטען לא כוסה. עוד טוענים התובעים כי על פי ההסכם היה על הנתבעת לדווח להם בכל רבעון על ההכנסות מהמכירות אשר על פיהן זכאים הם לתמלוגים אך הנתבעת הפרה תניה זו ולא דווחה ומכאן תביעתם למתן חשבונות.

הנתבעת מאידך טוענת כי עשתה מאמצים ניכרים לשווק את הפטנט והמוצר שנבנה על סמך הפטנט מרסס הנשר (להלן: "הנשר"). עוד טוענת הנתבעת כי השקיעה ממיטב כספה בהשקעה בפיתוח המוצר ובחקר השוק אך מדובר בעל ערך מוסף קטן ביחס ליתר המוצרים הקיימים בשוק ואילו מחיר המוצר גבוה בהרבה ממוצרים אחרים הקיימים בשוק ולכן הלקוחות הפוטנציאליים החליטו לרכוש מוצרים אחרים (סעיף 28 לכתב ההגנה).

עוד מכחישה הנתבעת כי לא הייתה כל הסכמה להוריד את מוצריה האחרים שאינם קשורים לתובעים מהמדף ותמכור אך ורק מוצרים המבוססים על פטנט של התובעים.

באשר להחזר עלויות הפטנט טוענת הנתבעת כי אלו כוסו על ידה. מעבר לכך טוענת הנתבעת כי הוצאות שהם לפני מועד חתימת ההסכם אינה אחראית להם והוצאות שנולדו החל משנת 2005 והלאה אינה אחראית להם. הסיבה לכך היא, בשנת 2004 הייתה פגישה בין נציגי הנתבעת לבין פרופ' מנור ושותפו מר עמוס גבע אשר במהלכה הוסברו הקשיים בשיווק הנשר ובו התכוונה הנתבעת להודיע כל ביטול ההסכם. מאחר והתובע ביקש לבצע מאמצים משלו לשיווק הנשר הסכים לכך נציג הנתבע ובלבד שהחל משנת 2005 הנתבעת לא תממן כל הוצאה או תשלום הקשורים לפטנט. התובע הסכים לכך על פי הנטען. ואכן מאותו מועד ואילך טוענת הנתבעת כי התובעים הפסיקו להעביר להם חשבונות הקשורים בהוצאות הפטנט.

ביום 23.9.2009 שמעתי את עדותם של פרופ' מנור מטעם התובעים ושל מר יוסי גל ושי בן עמי מטעם הנתבעת.

דיון והכרעה:

תמלוגים מהסכם:

סעיף 2.6 להסכם שנכרת בין הצדדים קובע כדלקמן:

"דגניה מתחייבת לפעול, במסגרת הרשיון, במרץ וללא שהות בלתי סבירה, על מנת ליצור ולספק מוצרים אמינים באיכות טובה, ולהשתמש בכל האמצעים המקובלים המתאימים בכדי לטפח את ממכירת המוצרים."

יש לסווג את ההסכם שנכרת בין הצדדים כחוזה השתדלות להבדיל מחוזה תוצאה. משמעות הדבר כי במידה ודגניה נקטה במאמצים סבירים להשיג תוצאה מסוימת והיא מכיר תכמה שיותר מוצרים אך התוצאה לא הושגה קיימה בכך הנתבעת את התחייבויותיה על פי ההסכם.

בע"א 7664/00אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' עיריית חולון, פ''ד נו(4) 117 נקבע כי חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט את כל האמצעים המתאימים למען השגת המטרה בלי להתחייב להשגתה, להבדיל מחיוב תוצאה שמטרתו השגת תוצאה מסוימת. כאשר מדובר בחיוב תוצאה, עצם קיומה של אי-התאמה בין התוצאה לבין ההתחייבות מהווה הפרה, אולם כאשר החיוב הוא השתדלות להשיג תוצאה, כי אז קיומו של פער בין התוצאה המיוחלת לתוצאה שנתקבלה בפועל איננה תנאי מספיק, ואף לא תנאי הכרחי לאחריותו של החייב.

לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו לפני לא שוכנעתי כי במקרה זה הנתבעת הפרה חיוב זה. שוכנעתי כי הנתבעת נקטה במאמצים סבירים לקיום התחייבויותיה כפי שאפרט להלן.