ספיר נ' וינגרטן

פסק דין

התובע עובד בשוק ההון ומדי פעם עוסק בתיווך וייזום.

יעקב וינגרטן (להלן: וינגרטן) היה בעל עסק בענף הדפוס והשלטים.

ישראל ורדיגר (להלן: ורדיגר) היה בעל עסק לשלטים.

לטענת התובע, הוא תיווך בין ורדיגר ובין וינגרטן בכל הנוגע למכירת עסקו של ורדיגר לוינגרטן, ורדיגר ווינגרטן התחייבו לשלם לו דמי תיווך בגין עסקה זו, ולמרות שהעסק נמכר, הם מסרבים לשלם לו את דמי התיווך.

לטענת ורדיגר הוא מכר בעבר חלק מעסקו ליצחק מוסבכר (להלן: מוסבכר), וינגרטן רכש בסופו של דבר את העסק ממוסבכר ולא ממנו, ולכן הוא אינו חייב בדמי תיווך.

לטענת וינגרטן:

יש למחוק את התביעה על הסף שכן מדובר בתביעה לדמי תיווך אשר הוגשה על ידי אדם שאינו מתווך ואין לו רשיון כמשמעותו בחוק המתווכים.

לא נכרתה העסקה שאותה תיווך התובע.

העסקה שנעשתה לא נעשתה עם ורדיגר או עם שלטי ישראל אלא עם מוסבכר.

התביעות הוגשו במקור לבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 35970-07-11 ספיר נ' ורדיגר ו- ת"ק 36013-07-11 ספיר נ' וינגרטן).

ורדיגר הכחיש בכתב הגנתו ובדיון כי הוא חתום על ההתחייבות לתשלום דמי תיווך.

התובע ביקש לחייב את וינגרטן להציג לו את ההסכם שנערך בין הצדדים והנתבע סרב להציג לו את המסמכים הקשורים לעסקה (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 5.4.12).

בנסיבות אלה החליט כב' השופט פאול שטרק, אשר בפניו התקיימו הדיונים, כי התיקים אינם מתאימים למסגרת של תביעות קטנות והתביעות הועברו לבימ"ש השלום.

עם העברת התיקים לבית משפט השלום תוקנו סכומי התביעה והתבקש איחוד דיון.

התובע והנתבעים נתנו עדות. מטעם ורדיגר העיד יצחק מוסבכר.

התובע הגיש תצהיר של עו"ד אלקנה בישיץ אולם ויתר על עדותו.

עדות התובע

התובע הצהיר כי במסגרת עיסוקיו הוא הכיר את עו"ד אלקנה בישיץ, אשר פנה אליו וסיפר לו על לקוח שלו, ישראל ורדיגר, אשר נקלע לקשיים כלכליים. עו"ד בישיץ ביקש מהתובע לבדוק האם הוא יוכל לסייע לורדיגר בכל דרך לצאת מההסתבכות הכלכלית (התובע, סעיף 5 לתצהיר). התובע שוחח עם ורדיגר, למד שיש לו עסק בתחום השלטים הידוע בשם "שלטי ישראל בע"מ" והחליט לתווך בינו ובין וינגרטן במטרה למצוא פתרון להסתבכות הכלכלית של ורדיגר (התובע, סעיף 6 לתצהיר).

כאשר שוחח התובע עם ורדיגר, סיפר לו ורדיגר שיש לו עסק שמייצר שלטי חוצות, שלטים מסוגים שונים, חותמות וגרפיקה (התובע, עמוד 12 לפרוטוקול).