ספיגולנט מוצרי בטון 2003 בע"מ נ' עירית חולון

פסק דין

בפני עתירה להורות למשיבה שלא לנקוט הליכי גבייה מנהליים כנגד העותרת בגין חוב חלוט הנטען על ידי המשיבה ע"ס 134,160 ₪.

לטענת העותרת לא היתה מודעת לחוב הנטען ולא קיבלה כל הודעה או דרישת תשלום לגביו וממילא לא יכלה להשיג עליו במועד היוצרותו. לטענתה, נודע לה על החוב הרשום בספרי המשיבה רק משסרה למשרדי המשיבה על מנת לשלם את חוב הארנונה לשנת 2010 בסך 63,000 ₪.

במעמד זה מסרה העותרת למשיבה 9 שיקים ע"ס 7,000 ₪ כל אחד לכיסוי חוב הארנונה, וכן 11 שיקים ע"ס 11,180 ₪ כל אחד לכיסוי החוב הנטען, מתוכם נפדו שני שיקים בסך כולל של 22,360 ₪ ויתר ההמחאות בוטלו על ידי העותרת ולא כובדו מאחר שסברה כי אינה חבה בחוב הנטען.

לפיכך עומד החוב הנטען ע"י המשיבה על סך של 106,121.5 ₪ .

על מנת לדון בעתירה כנגד החלטת המשיבה לנקוט הליכי גבייה מנהליים נגד העותרת, נדרש בית המשפט לבירור עובדתי האם שילמה העותרת סך של 63,000 ₪. לאחר שהוכח כי סכום זה אכן שולם, בניגוד לטענת המשיבה, נותר לבדוק האם תשלום זה היוה תשלום בגין ארנונה שוטפת לשנת 2010 כפי שטוענת העותרת, או שסכום מהווה תשלום על חשבון היטלי פיתוח אחרים קרי ביוב תיעול צנרת וכביש כטענת המשיבה אשר ניתבה לשם את התשלומים שהגיעו מהעותרת.

לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק ואף פניתי למשיבה על מנת שתמציא לביהמ"ש האסמכתאות הנדרשות, שוכנעתי הסכום בסך 63,000 ₪ ששולם ב-9 שיקים שנפדו על ידי המשיבה, שולם על ידי העותרת לכיסוי חוב הארנונה לשנת 2010. כן שוכנעתי כי המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש להראות כי שלחה לעותרת דרישות תשלום כדין לעניין חוב היטלי הפיתוח הרשום לחובתה בספרי המשיבה, דרישות אשר היו מאפשרות לעותרת להשיג על חיובים אלה מקום שהיתה בוחרת לעשות כן.

נספח 3 לתצהיר המשלים שהגישה המשיבה ביום 26.5.11 בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 12.5.11 , האמור לטענת המשיבה להוכיח דבר החוב הנטען ומשלוח דרישות תשלום בגינו, מעיד על חוב ארנונה ואגרת שמירה ולא על היטלים בגין ביוב, תיעול צנרת וכביש כפי שטוענת המשיבה, היטלים המחוייבים על פי החוק בהודעה מפורטת לנישום לעניין העבודות שבוצעו וחישוב חלקו בעבודות אלה.

בפרשת מנחמי מגדלי דוד רמת גן בע"מ בחן כב' הנשיא ברק האם הפרת העירייה את חובתה לשלוח "דרישת תשלום" היא הפרה מהותית אם לאו, וקבע כי מקום בו לא נגרם לנישום כל נזק, לא מדובר בהפרה מהותית (ע"א 1842/97; ע"א 1869/97 מנחמי מגדלי דוד רמת-גן בע"מ נ' עיריית רמת-גן). במקרה שלפני נראה כי לעותרת נגרם נזק בכך שלא נודע לה במועד על ידי המשיבה לעניין חיובה בהיטלים השונים מאחר ונמנעה ממנה היכולת להשיג על החוב הנטען במועדים הקבועים בחוק ולאור העובדה שבגין חוב נטען זה ננקטו נגדה הליכי גבייה מנהליים. לפיכך מדובר בהפרה מהותית.

למרות האמור, אין בכך כדי להצדיק שחרורה של העותרת מתשלום חובותיה לעירייה מקום שאלה יפורטו בפניה ואף תוכל להשיג עליהם, בהתאם לדין.

לפיכך אני מורה למשיבה 1 להכיר בסכום בסך 63,000 ₪ ששולם על ידי העותרת כתשלום בגין ארנונה לשנת 2010 וחיובים שחויבה העותרת בגין "ארנונה בפיגור" בגין שנה זו-יבוטלו.

באם קיים חוב בספרי העירייה כנגד העותרת בגין היטלי פיתוח לרבות ביוב, תיעול צנרת וכביש כטענת המשיבה, תתכבד המשיבה ותתבע חוב זה מן העותרת בדרך הקבועה בחוק היינו על המשיבה להציג בפני העותרת את יתרת החוב הנטען על ידה לרבות פירוט היווצרותו וזאת על מנת שהעותרת תוכל להשיג על החוב הנטען מקום שתבחר לעשות כן.

עד לסיום הליך זה והפיכת החוב לחלוט בהתאם למועדים הקבועים בחוק, לא יינקטו כנגד העותרת כל הליכי גבייה מנהליים בגין חוב נטען זה.

לאור האמור העתירה מתקבלת.

בנסיבות העניין, תישא המשיבה בהוצאות העותרת ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: