אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' אשדות מבנן בע"מ

פלוני נ' אשדות מבנן בע"מ

תאריך פרסום : 05/07/2018 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
8440-04-17
22/06/2018
בפני השופטת:
יפית זלמנוביץ גיסין

- נגד -
תובע:
פלוני
עו"ד ניר ידיד
נתבעת:
אשדות מבנן בע"מ
עו"ד אופיר יוסף
פסק דין

 

התובע הגיש תביעה זו שבפנינו לקבלת זכויות המגיעות לו, לטענתו, מהנתבעת, בגין תקופת עבודתו אצלה ונסיבות סיומה.

 

טענות התובע

 

1.התובע החל בעבודתו אצל הנתבעת ביום 1.1.2001 כפועל לעבודות *** (ר' סעיף 4 לכתב התביעה) עד להתפטרותו שנכנסה לתוקף מספר חודשים לאחר שנפגע בתאונת עבודה.

 

2.לטענת התובע בשנת 2009 פיצלה הנתבעת את שכרו לשכר יסוד בגובה 7,132 ₪ וסכום נוסף בסך 2,000 בגין שעות נוספות (ר' סעיפים 9-8 לכתב התביעה) ואילו בשנת 2013 הועמד שכר היסוד של התובע על 6,648 ש"ח בעוד הגמול הגלובלי של השעות הנוספות נותר כשהיה: 2,000 ₪. בפועל, טוען התובע, המשיך הנתבע לשלם לו סכום זהה לסכום ששולם לו מאז שנת 2008 דהיינו: כ-8,000 נטו חרף חלוקתו לשני רכיבים: שכר יסוד וגמול שעות נוספות גלובלי (ר' סעיף 11 לכתב התביעה).

3.עוד נטען בכתב התביעה, כי בין החודשים יוני 2013 עד ספטמבר 2013, תקופה בה הנתבעת שבתה מפעילות עקב מחסור בעבודה, שילמה היא לתובע ולחלק מהעובדים משכורת בגובה 5,181 ₪ לחודש על מנת שלא ירעו בשדות זרים (ר' סעיף 12 לכתב התביעה). בתצהירו הוסיף התובע, כי גם בין החודשים ספטמבר 2011 לינואר 2012 ישב בביתו עקב מחסור בעבודה. במועדים אלה אמנם לא שילמה הנתבעת לתובע שכר אך שכנעה אותו להמתין בסבלנות עד אשר תקבל עבודה חדשה והותירה בידו, בתקופה זו, את רכב החברה והטלפון הנייד שניתנו לו לשימושו (ר' סעיף 11 לתצהירו).

 

4.בתאריך 24.11.2013 ארעה לתובע תאונת עבודה קשה, שתוצאתה שני קרעים עמוקים בלחי הימין, חבלות קשות בצוואר ובחלקי גוף נוספים (ר' סעיף 14 לכתב התביעה). התובע אושפז בבית החולים ממועד התאונה עד ליום 5.12.2013 (ר' סעיף 17 לכתב התביעה).

 

5.המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה שארעה לתובע כתאונת עבודה קבע לו נכות זמנית בשיעור 100% ונכות צמיתה בשיעור 89% (ר' סעיפים 21-20 לכתב התביעה). בעקבות התאונה נאלץ התובע להודיע לנתבעת, כי אינו מסוגל להמשיך בעבודתו (ר' סעיף 18 לתצהירו). יחסי העבודה בין הצדדים נותקו, לגרסת התובע, רק בחודש דצמבר 2015.

 

6.התובע טען, כי יש לראות את נסיבות סיום עבודתו כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (ר' סעיף 31 לכתב התביעה).

 

7.לטענת התובע ביום 22.12.2015 הוא פנה לנתבעת להודיע על סיום עבודתו אצלה ובמטרה לבצע גמר חשבון ביניהם אך הנתבעת השיבה פניו ריקם. עוד טען התובע כי הנתבעת מעולם לא מסרה לו פרטים אודות תנאי עבודתו ולא נחתם עמו הסכם עבודה (ר' סעיף 5 לכתב התביעה) ולאורך כל תקופת עבודתו לא ניתנה לו האפשרות לצאת לחופשה ואף לא שולם לו פדיון ימי חופשה במועד ניתוק יחסי העבודה (ר' סעיף 7 לכתב התביעה).

 

8.כמו כן טען התובע, כי עבד חמישה ימים בשבוע, החל מהשעה 6:00 בבוקר עד 18:00 או 19:00 ולעיתים אף בשעות מאוחרות יותר, אך הנתבעת לא שילמה לו גמול שעות נוספות ואף הנפיקה לו תלושי שכר פיקטיביים שאינם תואמים את המציאות (ר' סעיפים 36-32 לכתב התביעה).

 

טענות הנתבעת

 

9.הנתבעת טענה, שהתובע זכה לאמון וחופש פעולה רב מעל ומעבר למתחייב בחוק ולנוהג (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה).

 

10.הנתבעת לא הכחישה כי היא ניאותה להמשיך ולשלם שכר לתובע, גם בתקופה בה לא התבצעה עבודה בפועל ואף אם עבד ימים בודדים מאחר וביקשה לוודא שהתובע לא יעזוב את עבודתו אצלה (ר' סעיפים 10-9 לכתב ההגנה).

 

11.הנתבעת טענה, כי חלו שני נתקים ברצף העסקתו של התובע אצלה: האחד - פחות מארבעה חודשים לאחר תחילת עבודתו אצלה, בשנת 2001, עזב התובע מיוזמתו ושב בתום תשעה חודשים, והשני – מיום 10.8.2011 או אז עזב את העבודה על מנת לעבוד בבניין אצל אחיו ושב לאחר 6 חודשים כאשר הנתבעת זכתה במכרז לביצוע עבודות בפרויקט מרטין בובר.

 

12.כן טענה הנתבעת כי חלו נתקים נוספים במהלך שנות עבודתו של התובע בהם שולמה לתובע משכורת מופחתת של כ-5,000 ₪.

 

13.עוד נטען בכתב ההגנה, כי מכל סכום שיפסק לזכות התובע יש לנכות את הסכומים שהופרשו עבור התובע לפיצויי פיטורים וכן הלוואות שקיבל (ר' סעיפים 12-11 לכתב ההגנה).

 

14.הנתבעת אף טענה, כי מאחר ויחסי העבודה נותקו במועד קרות תאונת העבודה, נובמבר 2013, בעוד התביעה הוגשה למעלה משלוש שנים מאוחר יותר, התיישנה תביעתו לדמי חופשה וכי דרישת התובע לתשלום הפרשי שכר בגין שעות נוספות התיישנה ביחס לכל מועד שקדם ל- 4.4.2010, 7 שנים קודם להגשת התביעה.

 

15.הנתבעת ציינה, כי אף שהתובע לא קיבל הודעה על תנאי עבודה מעולם לא העלה כל טענה בעניין זה ולא ביקש כי תומצא לו הודעה על תנאי עבודה (ר' סעיף 15 לכתב ההגנה), כי לא עבד יותר מ- 9 שעות ביום ועל כן כלל אינו זכאי לגמול שעות נוספות (ר' סעיף 16 לכתב ההגנה) ואף ניצל 69.35 ימי חופשה ביתר, שערכם הכספי עומד על סך 19,542 ש"ח אותם יש לקזז מכל סכום שיימצא כי התובע זכאי לו (ר' סעיף 17 לכתב ההגנה).

 

דיון והכרעה

 

16.במסגרת פסק הדין נדרש להכריע במספר שאלות, כמפורט להלן:

 

ראשית - מהי תקופת עבודתו של התובע והאם הנתקים הנטענים בתקופות העבודה קטעו את רצף הזכויות?

שנית - מהו שכרו הקובע של התובע.

שלישית – האם זכאי התובע לגמול שעות נוספות.

רביעית - האם בנסיבות סיום עבודתו היה זכאי תובע לפיצויי פיטורים.

חמישית - האם הוכח כי תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לא עמדו בדרישות החוק ומהו הפיצוי לו זכאי התובע, ככל שזכאי.

לבסוף - לצורך בחינת טענת התובע לזכאות לפדיון חופשה עלינו לקבוע האם מועד ניתוק יחסי עובד ומעביד הוא ביום תאונת העבודה דהיינו: ה- 24.11.2013 או לאחר הודעתו לנתבעת ביום 22.12.2015 על סיום עבודתו ודרישתו כי יבוצע עמו גמר חשבון.

 

רציפות תקופת העסקתו של התובע

 

17.לגרסת התובע תקופת עבודתו אצל הנתבעת הייתה רצופה. התובע אמנם ציין שהיו תקופות בהן לא הייתה עבודה אך אף על פי כן מערכת יחסי עובד ומעביד נמשכה. נבחן, להלן, את התקופות בהן נותקו לכאורה יחסי העבודה ונסווגן.

 

18.אשר לתקופת הנתק הראשון – מחומר הראיות עולה שיחסי העבודה בין הצדדים נותקו בחודש אפריל 2001 והנתק נמשך עד דצמבר 2001 (ר' דו"ח פרוט מעסיקים; וכן פרוטוקול עמ' 8 שורות 17-15). כאמור, הנתבעת טענה שהתובע ניתק את יחסי העבודה מיוזמתו עקב סכסוך שהיה לו עם אחד העובדים. התובע אישר את עיקר גרסת הנתבעת בחקירתו הנגדית והעיד שהוא אכן עזב את העבודה אם כי, לגרסתו, היה זה עקב סכסוך שהיה לו עם מנהל הנתבעת, מר חי דניאל, שצעק עליו:

 

"ש. כמה חודשים עבדת מהיום הראשון 2011 [צ"ל 2001 – י.ז.ג] זה נכון שעבדת רק 4 חודשים והלכת, רבת עם איזה עובד אחר?

ת. לא. רבתי עם דניאל ועזבתי כי הוא צעק עלי.

ש. כמה חודשים עבדת עד שעזבת ורבת איתו?

ת. לא זוכר כמה חודשים עבדתי.

ש. מפנה לדוח מעסיקים שלך – אתה עובד מה-01/01 עד 4/01 – 4 חודשים ובפעם הבאה שאתה מתחיל לעבוד זה 1/02 – זה נכון שעבד 4 חודשים?

ת. עבדתי אצלו כמה חודשים, רבתי, ישבתי כמה חודשים בבית וחזרתי".

 

(ר' פרוטוקול עמ' 14 שורות 14-7).

 

לפיכך אנו קובעים שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עבודה בתקופה שבין מאי 2001 ועד דצמבר 2001.

19.אשר לתקופת הנתק השני מיום 10.8.2011 ועד ליום 20.2.2012 – נקדים ונאמר כי אנו דוחים את טענת הנתבעת כי בתקופה זו לא שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. למדנו, כי במרבית החודשים בהן לא הייתה לנתבעת עבודה שולם לתובע שכר, אף ששיעורו היה נמוך יותר מן השכר ששולם לו דרך כלל וזאת על מנת לשמר את התובע ובכדי שיהיה זמין לעבודה בפרויקט הבא (להלן - "שכר שימור") (ר' סעיפים 3-2 לסיכומי הנתבעת).

 

עוד התברר מן העדויות, כי בחלק קטן מן החודשים בהם לא היתה לנתבעת עבודה ואף שלא שולם לתובע שכר שימור ניתנו לו הטבות שכר בדמות הותרת רכב החברה בידיו והטלפון הנייד דהיינו: הנתבעת עשתה כל שאל ידה על מנת שהתובע יעמוד לרשות העבודה עד לקבלת הפרויקט הבא.

 

20.כזכור הנתבעת טענה שהתובע התפטר לאחר סיום הפרויקט ביום 10.8.2011, על מנת לעבוד עם אחיו וחזר לעבוד בנתבעת ביום 20.2.2012. לראיה, טוענת הנתבעת, לא שולם לתובע שכר בחודשים אלה חרף הנוהג לתשלום שכר שימור בחודשים בהם לא הייתה עבודה.

 

21.התובע שעדותו הייתה אמינה בעינינו, להבדיל מעדותו של מנהל הנתבעת, העיד, כי לא עבר לעבוד אצל אחיו עם סיום הפרויקט בשנת 2011 (ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 11-7) אלא ישב בבית תוך שהנתבעת מותירה ברשותו בתקופה זו את הרכב והטלפון הנייד. כך תאר התובע את שארע:

 

"ש. אתה כותב שהוא השאיר לך את הרכב והטל' כדי לשכנע אותך להמתין ולא לחפש עבודה אחרת – סעיף 11?

ת. כן

ש. איך העובדה שהרכב והטל' אצלך משכנעים אותך לא לחפש עבודה אחרת?

ת. אני עבדתי אצלו בתקופה הזאת 11 וחצי שנה. איך אני הולך לעבוד במקום אחר ולעזוב את הפיצויים שלי, הוא אמר לי תשאיר את האוטו והטל' אצלך, שב חודשיים עד שנמצא עבודה ותחזור אלי. אם היה מוותר עלי היה מביא לי מכתב פיטורים ופיצויים ואומר לי לך לעזאזל. הוא היה מחזיק אותי כי הייתי נאמן וחרוץ בעבודה".

 

(ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 20-12)

 

22.הדעת נותנת שאינטרס הנתבעת לשלם שכר שימור כאשר כלל לא היה צפי לפרויקט נוסף, היה נמוך. מחומר הראיות עלה שבסיום הפרויקט ביום 10.8.2011 לא היה צפי לפרויקט נוסף. לכן אין לנו אלא להניח שהנתבעת לא ששה לשלם לתובע שכר חודשי בסך של כ-5,000 ₪ לתקופה בלתי מוגדרת. מר דניאל אף העיד כי לו היה צפי לפרויקט חדש בסמוך לאחר סיום הפרויקט (ב-10.8.2011) הוא היה "עושה נפשות כדי שהוא [התובע] ישאר" (ר' פרוטוקול עמ' 19 שורות 4-6).

 

23.חלף זאת, הנתבעת השאירה אצל התובע את טלפון ורכב העבודה לשימושו האישי בתקופת הנתק השני. הנתבעת טענה שעשתה כן מטעמים של טוב לב ולא במטרה לשמר את התובע כעובד (ס' 17 לתצהיר דניאל). אולם, אנו מקבלים את הסברו של התובע בחקירתו הנגדית, כי העובדה שהנתבעת נתנה את הטלפון והרכב דווקא לו – עובד החברה – ולא לכל אדם אחר, מצביעה על כך שעשתה כן מכיוון שראתה בו עובד וכדי לשמר אותו כעובד:

 

"ש. אני אומר לך שזו בדיוק הסיבה למה הטלפון והרכב נשאר אצלך, כי הוא היה נדיב איתך והוא לא היה צריך את הרכב?

ת. הוא נתן לפועל שלו ולא למישהו אחר בשביל שאני אשאר אצלו"

 

(ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 21-23).

 

24.גרסת התובע נתמכת אף בעדותו של מר דניאל בחקירתו הנגדית:

 

"ש. ב-2011 לא נתת לו מכתב פיטורים, לא פיטרת אותו?

ת. לא נתתי לו מכתב פיטורים. ביני ובין התובע היו יחסים כמו אב לבן. ישבנו שנינו חבוקים. לשאלתך – לא פיטרתי אותו. לא הייתה לי עבודה והוא העדיף ללכת לעבוד במקום אחר. הוא לא התנתק ממני, החזיק את הטלפון ואת הרכב".

 (ר' פרוטוקול עמ' 23 שורות 22-26).

 

25.זאת ועוד. האמנו לגרסת התובע כי לפני שחזר לעבוד באופן "רשמי" יחד עם יתר הפועלים בפרויקט, יצא עם מנהל הנתבעת לסיור בשטח בו עתיד היה להיות מבוצע הפרויקט לצורך ביצוע מדידות, עומקים, התלווה אליו לסיור עם קבלנים ועוד (ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 12-1). משמע, בתקופה זו בה שולם לו שכר מופחת (או לא שולם לו שכר כלל) בוצעה על ידו, מעת לעת, עבודה וגם כאשר ישב בטל מעבודה היה זמין לכל קריאה ובקשה של דניאל (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 26-21) לאור מערכת היחסים ההדוקה והחמה ששררה ביניהם (ר' פרוטוקול עמ' 15 שורות 5-4).

 

26.התמונה שמצטיירת לגבי תקופת הנתק השני היא כדלקמן: התובע עבד אצל הנתבעת עד סיומו של הפרויקט ביום 10.8.2011 וחזר לעבוד מיד עם תחילת הפרויקט הבא ביום 20.2.2012. בין לבין התובע לא קיבל שכר שימור וחלף זאת ניתנו לו לשימושו טלפון נייד ורכב, הטבות שכר לכל דבר וענין. התובע אכן נותר זמין והתייצב לעבודה כדי להשתתף בפרויקט הבא עוד טרם הוחל בפרויקט באופן רשמי. לפיכך, טענת הנתבעת כי יחסי העבודה בין הצדדים נותקו בתקופה זו, נדחית (ר' גם סעיף 4 לסיכומי התובע).

 

27.נדחית אף טענת הנתבעת כי חלו נתקים נוספים במהלך שנות העבודה הרבות של התובע. בתצהירו עמד מנהל הנתבעת על כך שהיו שני מקרים בלבד בהם חל ניתוק ביחסי העבודה (ר' סעיפים 15-11 לתצהירו), שני הנתקים שנדונו להלן. ברי, כי אף הנתבעת לא ראתה בחודשים בהם קיבל התובע שכר מופחת כחודשים בהם נותק רצף העבודה (ר' פרוטוקול עמ' 17 שורה 5).

 

28.עדותו של מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית, לפיה כאשר הסתיימו פרויקטים אלו או אחרים התובע ומר מינייב קיבלו "גלובלית לפי סיכום בינינו 5,000 ש"ח אפילו שלא באו אף יום לעבוד. זה היה בין התקופות בין 2002 לבין 2011 היו מספר הפסקות. לא זכינו במכרזים ולא היה רצף בעבודה והיה הסכם בינינו לא בכתב קיבל התובע כל חודש 5,000 מהחברה" (ר' פרוטוקול עמ' 17 שורות 21-18), עומדת בסתירה לאמור בתצהירו ויש בה כדי לפגום באמינות גרסתה של הנתבעת ולא לראשונה.

 

29.לפיכך, בנסיבות המתוארות לעיל, אנו קובעים שיחסי העבודה בין הצדדים נמשכו ברציפות מיום 1.1.2002 ועד מועד ניתוק יחסי העבודה אליו נתייחס בהמשך.

 

השכר הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים

 

30.נקדים ונאמר, כי לא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובע, כי שכרו עמד על כ-8,000 ש"ח נטו לחודש. מסקנתנו היא, כי חלוקת השכר לרכיב שכר יסוד וגמול גלובלי של שעות נוספות אין בה דבר וחצי דבר. נסביר.

 

31.מנהל הנתבעת העיד, כי חלוקת השכר לשכר יסוד וגמול שעות נוספות גלובליות היתה פיקטיבית:

 

"ש. אני אומר לך שבשנת 08' השכר היה אפילו יותר גבוה מ 09' זה יכול להיות?

ת. כשאמרתי שהרואה חשבון אמר שתקנו תקנה חדשה והיתה נקודה שהיה צריך לעשות סדר בענין שעות העבודה של העובדים שלי היות והם עבדו אצלי גלובלית בחודש, אז עשינו בשביל למנוע תביעה שעל פניו לא הוגנים עם העובדים. היתה הצעה של הרו"ח שנעשה שיהיה להם ריכוז של שעות נוספות שיהיה להם שעות גלובליות של 2000 ש"ח לחודש.

ש. השכר נשאר אותו דבר?

ת. לא. אני מתכוון שהתשלום שקיבל העובד אפילו לא עבד שעות נוספות יהיה לו גילום בתלוש שעות נוספות של 2000 ש"ח והוא נשאר לקבל את השיק אותו סכום. הנטו היה אותו דבר..."

 

(ר' פרוטוקול עמ' 20 שורות 26-20 ובעמ' 21 שורות 3-1)

 

32.מן הדברים המפורטים לעיל עולה, איפוא, כי בעצת רואה החשבון של הנתבעת, לאחר כניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 לתוקף, המליץ לה האחרון לחלק את השכר לשני מרכיבים: שכר יסוד וגמול שעות נוספות גלובלי, וכך עשתה הנתבעת. ה"שורה התחתונה", משכורתו של התובע בערכי נטו, לא השתנתה. ומכאן, כי גמול השעות הנוספות ששולם לו היווה חלק משכרו.

 

33.בהקשר זה אין לנו אלא להפנות לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 (2017)) אשר קבע, כי מספר תנאים צריכים להתקיים על מנת שתשלום גמול גלובלי של שעות נוספות לא יחשב כחלק משכרו של התובע:

 

"צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת... המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות הענין. חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום היקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24...".

34.גמול השעות הנוספות הגלובלי ששולם לתובע, היווה בסך הכול חלוקת אקראית של השכר לשני מרכיבים, מבלי שהתובע נתן הסכמתו לכך, ללא שצוין מהו היקף הגמול הגלובלי וכמה שעות נוספות המשולמות במסגרתו הוא משקף. כפי שציין מנהל הנתבעת, שכר הנטו עליו הוסכם עם התובע לא השתנה, טרם חלוקת השכר לשני רכיבים ולאחריו (ר' גם פרוטוקול עמ' 22 שורות 7-2). נזכיר, כי אף בכתב ההגנה ציינה הנתבעת, כי הפיצול שנעשה בשכר התובע לא נעשה אלא למראית עין בלבד (ר' סעיף 19 לכתב ההגנה).

 

35.אנו קובעים, אפוא, כי משכורתו של התובע עמדה על 8,648.75 ש"ח ברוטו לחודש (ר' תלושי שכר לחודשים 1/2013, 10/2013 ועוד).

 

היקף שעות עבודתו של התובע

 

36.התובע אשר תבע גמול שעות נוספות טען למתכונת קבועה של שעות עבודה לרבות עבודת שעות נוספות. בתצהירו סיפר, כי עבד חמישה ימים בשבוע בין השעות 06:00 עד 18:00 ולעיתים עד 19:00.

 

37.חומר הראיות תמך בגרסתו של התובע לפיה הוא הועסק בשעות נוספות מבלי לקבל עבורן גמול. בעניין זה נציין כי כפי שקבענו מוקדם יותר, אין בעובדה ששכרו של התובע פוצל, החל מינואר 2009, כך שתלוש השכר הכיל רכיב שכר יסוד ורכיב תשלום גלובלי עבור שעות נוספות, כדי לשנות ממסקנתנו כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות.

 

38.נציין בהקשר זה, כי טענת הנתבעת שהתובע לא הועסק יותר מ-9 שעות ביום כולל הפסקות איננה מתיישבת עם החלטתה לשלם לו גמול גלובלי של שעות נוספות, שהרי לא יעלה על הדעת שהנתבעת תשלם גמול שעות נוספות מקום בו כלל לא היה קם הצורך בביצוע התשלום ואין הוא נעוץ במציאות שעות עבודתו של התובע. טענת התובע לעומת זאת נתמכת גם בחומר הראיות ממנו עולה, שהתובע עבד בהיקף של למעלה ממשרה מלאה, כפי שיפורט להלן.

39.כך, בחקירת מר דניאל התברר, שהתובע החל את עבודתו כבר בשעה 06:30 ולא בשעה 08:00 כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה:

 

"ש. כשהוא יוצא מג'לג'וליה כמה זמן לוקח לו להגיע למחסן בנווה ירק?

ת. רבע שעה.

ש. להעמיס כמה זמן לוקח לו?

ת. רבע שעה.

ש. כמה זמן לוקח לו מנווה ירק לפרוייקט בפתח תקוה?

ת. עוד רבע שעה.

ש. מתי הוא היה מתייצב בבוקר באתר?

ת. בשעה 7"

(ר' פרוטוקול עמ' 25 שורות 9-2).

 

40.נזכיר מושכלות ראשונים לפיהם, זמן הנסיעה מביתו של העובד למקום העבודה, ובעניננו למחסן הכלים המצוי בנווה ירק, אינו נחשב לחלק מיום העבודה של העובד/התובע (ר' ע"ע (ארצי) 93-09 נפתלי בנקין – מדינת ישראל משרד החקלאות (2010): ע"ע (ארצי) 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ – יתיר זלוסקי (2015)).

 

41.אף לגבי שעת סיום עבודתו של התובע הציג מר דניאל בחקירתו הנגדית גרסה שונה מזו שהציג בתצהירו ומגרסת הנתבעת בכתב ההגנה:

 

"ש. כשבשעה 16 מפסיקה העבודה כל הפועלים עוצרים והולכים?

ת. אסור לגעת אחרי 16 בכלום. זה עיר, מכוניות ילדים.

ש. כשהתובע אומר או ויקטור או מוסא (העדים מטעם התובע – י.ז.ג) שבשעה 17 מסתיימת העבודה הם משקרים?

ת. מוסא לא בליגה לא של התובע ולא של ויקטור.

ש. אם התובע אומר שעד 17 מינימום היו נשארים פועלים והוא באתר, הוא משקר?

ת. לא נכון.

ש. הוא אומר שהעבודה ממשיכה?

ת. אין דבר כזה.

ש. מתי שהעבודה מסתיימת באתר לתובע יש עבודה נוספת?

ת. של רבע שעה בגלל שהדרך שהוא נוסע הביתה זה תחליף לאוטובוס. בדרך הוא עוצר, מוריד את הגנרטור ועוד דבר קטן ולא כל הזמן, וגם לא בחצי הזמן, אז נוסף לו עוד רבע שעה שנכנס במחילה מכבודו"

 

(ר' פרוטוקול עמ' 26 שורות 13-1)

 

42.לחמש עשרה הדקות שהוסיף מר דניאל לשעת סיום העבודה של התובע, כאמור לעיל, יש להוסיף רבע שעה נוספת של נסיעה מאתר העבודה למחסן בנווה ירק ורבע שעה נוספת של פריקת הציוד במחסן.

 

43.שינויי הגרסה והסתירות בעדותו של מר דניאל, מנהל הנתבעת, פועלים לרעת הנתבעת ומטים את הכף אל עבר קבלת גרסת התובע.

 

44.לא זו אף זו. שני העדים מטעם התובע תמכו בגרסתו ועדותם בחקירה הנגדית לא נסתרה. מן העדויות שנשמעו בפנינו עלו הממצאים הבאים:

 

44.1התובע יצא מביתו בשעה 06:00 לערך. לאחר 15 דקות נסיעה הגיע למחסן שבנווה ירק, העמיס את הציוד במשך רבע שעה ונסע לאתר העבודה מרחק של כרבע שעה נסיעה.

 

44.2מר מוסא אלתיאהא העיד בחקירתו, כי בשעה 06:40 או 07:00 כאשר היה מגיע לשטח התובע כבר היה שם (ר' פרוטוקול עמ' 3 שורות 17-16).

 

44.3טענה הנתבעת, כי בהתאם לאישורי משטרת ישראל יום העבודה החל בשעה 08:00 והסתיים בשעה 16:00. הנתבעת צרפה בסך הכול אישור אחד ממנו עולה, כי מאחר והעבודות המתבצעות מחייבות סגירת נתיב תעבורה, תוגבלנה שעות הסגירה לשמונה שעות, החל מהשעה 08:00. בנקודה זו אנו מוצאים לציין כי אף אם נראה באישור שצורף כמעיד על מתכונת העבודה הקבועה של הנתבעת, אין בכך כדי לקבוע מסמרות בנוגע לשעות עבודתו של התובע, מי ששירת כיד ימינו של מנהל הנתבעת.

 

44.4כאשר התבקש מר אלתיאהא בחקירתו לאשר כי שעות העבודה היו 08-16 הכחיש את הטענה שהוצגה בפניו וציין כי העבודה החלה בשעה 07:00 והסתיימה בשעה 17:00 (ר' פרוטוקול עמ' 4 שורות 28-23).

 

ובלשונו:

 

"ש. מה עושים כשמגיעים בשעה 7?

ת. אנו סוגרים את הכביש, מורידים את הכלים, מתחילים לפרק משתלבת. זו העבודה שלנו. מיד אנחנו מתחילים. לשאלתך עד איזה שעה אנו עובדים – אני משיב 17:00. אני לוקח חלק מהעובדים והולך בשעה 17 והם נשארים מאחוריי, הקבוצה של התובע למשל הטרקטוריסט. אני לא יודע בדיוק באיזה שעה הם הולכים, אבל הפועלים שמקבלים יומית אני מקפיץ אותם להסעה שלהם. אבל כן, לפעמים עובדים מעבר לשעות האלה.

ש. אתה מסכים שאם זה קרה זה נדיר?

ת. אני לא יודע כי בשעה 17 אני נוסע".

 

(ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 9-1)

 

45.כפי שציינו מוקדם יותר, אף אם נקבל את גרסת הנתבעת, כי מרבית העבודות שביצעה היו עבודות שניתן אישור לבצען בין השעות 08:00-16:00, שוכנענו, כי התובע החל את עבודתו בשעה 06:15, עת הגיע למחסן הכלים כאשר סיום יום העבודה נע סביב השעה 17:30, לאחר שהתובע יצא עם הרכב אל המחסן, פרק את הציוד ונסע לביתו. כלומר: בשעה 17:30 הסתיים יום עבודתו של התובע. מכאן, שהתובע עבד 11:15 שעות ביום ובהפחתת חצי שעת הפסקת צהריים, משמע: התובע זכאי לגמול שעות נוספות בשיעור שעה ו-45 דקות לכל יום עבודה.

 

46.פרט לעדותו של מר דניאל שנמצאה לא אמינה, ביקשה הנתבעת להוכיח את היקף עבודת התובע באמצעות הנתונים המפורטים בתלושי השכר וריכוז נתוני השכר של התובע (נספח א' לתצהיר דניאל).

 

47.אולם, עיון בתלושי השכר ובדוח ריכוז הנתונים מעלה שקיימות סתירות בין שני מסמכים אלו שהופקו על ידי הנתבעת עצמה ועל כן לא ניתן לראות בתלושי השכר כראיה לנכונות האמור בהם. כך למשל, בדוח ריכוז הנתונים ר' נספח "א" לתצהיר הנתבעת) מצוין, שבשנת 2013 עבד התובע סך של 38 ימים. עיון בתלושי המשכורת (ר' נספח "א" לתצהיר התובע) מעלה שסך כל ימי העבודה המצוינים בתלושי השכר לשנת 2013 עמד על 57 ימים.

 

48.לסיכום - התובע הוכיח את עבודת השעות הנוספות ואנו מקבלים את תביעתו הן ביחס לתקופה שעד כניסת תיקון 24 לתוקף, בחודש פברואר 2009, והן לאחריה. בהקשר זה נזכיר כי בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין עע (ארצי) 46288-10-15 בוריס סירקוביץ נ' שיא י.א. להנדסה ובניין בע"מ (2017) נקבע:

 

"עד תיקון 24 נטל השכנוע להוכיח עבודה בשעות נוספות הוטל על שכם העובד. אמנם, הפסיקה עוד טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר הגמישה את נטל הראיה המוטל על עובד במקרים בהם הפר המעסיק את חובותיו הרישומיות לפי הדין. אולם, הגמשה זו הותנתה בכך שהעובד יוכיח, לכל הפחות, מתכונת עבודה (גם אם לא קבועה) הכוללת עבודה בשעות נוספות. מקום בו לא הוכחה מתכונת עבודה כזו אזי דין תביעת העובד להידחות".

 

49.אף לאחר כניסתו של תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקף, העדרם של רישומי נוכחות אינו מזכה את העובד התובע בגמול שעות נוספות באופן מידי, על בסיס העדרם של רישומים כדבעי, מקום בו בית הדין אינו מאמין לתובע/העובד כי עבד בהיקף של מעל משרה מלאה. בענייננו, הנתבעת לא הציגה כרטיסי נוכחות או דיווחים כלשהם מהם ניתן היה ללמוד מהו מספר ימי העבודה אותם עבד התובע בכל חודש קלנדרי ו/או שעות עבודתו. אולם, האמנו לגרסתו של התובע כי עבד שעות נוספות בהיקף של שעה וארבעים וחמש דקות ליום ובסך כולל של כ-38.5 שעות לחודש (לפי מתכונת עבודה של 5 ימים בשבוע) לאורך כל תקופת עבודתו. מכאן, שבגין החודשים בהם הועסק התובע בפועל זכאי התובע לגמול שעות נוספות כמובהר לעיל. במה דברים אמורים?

 

50.אין חולק שהיו חודשים בהם התובע לא הועסק בפועל ושולם לו שכר שימור, כהגדרתו לעיל (ר' סעיף 10 לתצהיר התובע). עם זאת התברר, כי לפחות במקרה אחד בו שולם לתובע שכר שימור ובטרם החלה העבודה על הפרויקט, נדרש התובע להגיע לשטח בו עתידות היו להתבצע העבודות וזאת במסגרת עבודות ההכנה לפרויקט. פרוטוקול יומני העבודה שנערך על ידי הנתבעת בחודש פברואר 2012 (נספח ג' לתצהירו של מר דניאל, מנהל הנתבעת) מאשש את טענת התובע, כי בחודש 2/2012, בו שולם לתובע שכר שימור, הצטרף התובע למר דניאל לסיור קבלנים בשטח ולמעשה הועסק בפועל גם בזמן ששולם לו שכר מופחת. ראיה זו מצטרפת לעדותו של התובע בחקירתו הנגדית ומחזקת אותה:

 

"ש. כל הדברים האלה שאתה אומר מופיעים ביומן למשל, אני מפנה -27.2. שכתוב שיש סיור בשטח, נציג תאגיד, המפקח, הקבלן ואיתך – כל הדברים האלה שאתה אומר שהם סיורים מודדים תוכניות וכו' הכל מופיע ביומן?

ת. בסדר. אבל אנחנו התחלנו לעבוד לפני זה שם"

 

(ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 18-21).

 

51.עיון בתלוש השכר לחודש 2/2012 מעלה, כי אף ששולם לתובע שכר מופחת של כ-5,000 ש"ח, משמע: תשלום המשקף חודש בו לא הייתה לנתבעת עבודה וכל מטרתו לשמר את התובע כעובד, נרשם בתלוש השכר כי עבד 15 ימים באותו חודש. אלא מאי? תלושי השכר של התובע לא שיקפו את מתכונת העסקתו האמיתית ולמעשה, כפי שיובהר להלן, לא ניתן להסתמך על האותנטיות שלהם כלל ועיקר. כלומר: אין בכך שנרשמו מספר זה או אחר של ימי עבודה בתלוש השכר כדי ללמדנו שאכן התובע עבד בחודש זה בו שולם לו שכר שימור את מספר הימים שצוין בתלוש.

 

52.לדידנו, בחודשים בהם שולם לתובע שכר שימור אף אם ביצע מעת לעת עבודות כאלה או אחרות–הצטרף לסיור קבלנים למשל – לא עלה היקפה של העבודה שביצע על מספר בודד של שעות במשך החודש. מכאן, שאין הוא זכאי בגין חודשים אלה לגמול שעות נוספות.

 

53.לפיכך, אנו קובעים, כי בגין כל אחד מן החודשים בהם התובע עבד בפועל, לא כולל חודשי השימור ובכפוף למגבלת ההתיישנות (7 שנים ממועד הגשת התביעה), יהיה התובע זכאי לתשלום בעבור 38.5 שעות נוספות בשיעור 2,238 ש"ח לחודש (8648.75/186 ש"ח x 125% x 38.5).

 

נסיבות סיום עבודתו של התובע

 

54.בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, רשאי עובד להתפטר עקב מצבו הבריאותי הלקוי. התפטרות מטעם זה, ככל שתוכח, תזכה אותו בפיצויי פיטורים. זאת ועוד. תנאי לתחולת הסעיף הוא מתן הודעה מראש, טרם כניסת ההתפטרות לתוקף, המאפשרת למעסיק לבחון מציאת עבודה אחרת ההולמת את מוגבלותו של העובד.

 

55.הנטל להוכיח, כי נסיבות סיום עבודתו מזכות אותו בפיצויי פיטורים מוטל על התובע:

 

"לצידו של הכלל כי פיצויים מגיעים למי שפוטר - מספר סייגים ויוצאים מן הכלל, ובמקביל - לצידו של הכלל שאין זכאות לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות, מספר סייגים ויוצאים מן הכלל. אלה האחרונים נוצרים בעזרת ניבים כגון "כאילו" "רואים" או "יראו" (סעיפים 4 עד 11 לחוק) היוצרים פיקציה משפטית של התפטרות בדין פיטורים. המשתית את טיעונו על חריג מן הכלל, עליו הראיה שנתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג. כך במעביד הטוען שהוא פטור מחובת תשלום פיצויים לעובד שפיטר, וכך בעובד הטוען שהוא זכאי לפיצויי פיטורים אף כי לא פוטר כי אם התפטר. הצד השווה לשני הטיעונים הוא שהם סבים על אותו ציר והוא, מכלול הנסיבות שהביאו לסיים היחסים עובד ומעביד. במקרה אחד שומה על המעביד להראות שהנסיבות מצדיקות פטור מחובתו לשלם פיצויי-פיטורים, במקרה השני מוטל על העובד להראות כי הנסיבות שהביאו להתפטרות מזכות אותו לקבל פיצויי פיטורים".

 

(דבע (ארצי) מח/3-159 חיים שלום נ' מירון סובל שור ושות' (פד"ע כ 290, 295-294 (1989)).

 

56.התובע הציג ראיות למכביר בקשר למצבו הרפואי הקשה ונראה שאין מחלוקת של ממש על כך שהתובע סיים את עבודתו בנתבעת עקב התאונה שעבר ביום 24.11.2013 שהותירה אותו עם נכות צמיתה.

 

57.בענייננו, שלח בא כוח התובע מכתב לנתבעת (ר' נספח ו' לתביעה) ובו הודיע לה על כוונת התובע להתפטר עקב מצבו הבריאותי הלקוי. הנתבעת לא עשתה דבר וחצי דבר לאחר קבלת המכתב. משמע, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מקדמת דנא, יש לראות בפנייתו של התובע לנתבעת כממלאת אחר חובת מתן הזדמנות לנתבעת "להציע תנאי עבודה ולהשפיע על שאר הנסיבות כך שלא תהא, סיבה מספקת להתפטרות" (ר' דיון (ארצי) לה/3-24 יוסף צפנת - מדינת ישראל (פד"ע ז 182, 187 (1985)).

58.מסקנתנו היא, כי התובע הוכיח מעל לכל ספק כי התפטר עקב מצבו הבריאותי הלקוי שלא אפשר לו להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת, מילא אחר הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 ויש לראות בו כמי שהתפטר בדין מפוטר. בסיכומיה חזרה בה הנתבעת מטענתה, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים וטענה, כי המחלוקת היחידה היתה אופן חישובם (ר' סעיף 8 לסיכומי הנתבעת; סעיפים 29-25 לכתב ההגנה).

 

הוותק לחישוב פיצויי הפיטורים

 

59.אשר לחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע: כפי שקבענו לעיל, תקופת העסקתו של התובע נמשכה מיום 1.1.2002 ועד יום 24.11.2013 (תקופה של 11 שנים ו-11 חודשים). תקופה זו כוללת גם את אותם חודשים בהם התובע לא עבד בפועל אך שולם לו שכר שימור או שניתנו לו הטבות שכר כדי במטרה לעודד אותו להישאר זמין לצורך עבודתו.

 

60.טוען התובע, כי בהתאם לתקנה 10(4) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – "תקנות פיצויי פיטורים") נצברים לזכותו 30 ימים בגין כל אחת משנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת עד לקרות תאונת העבודה, שיהיה בהם כדי להגדיל את ותקו לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו. מאחר ולגרסת התובע ותקו אצל הנתבעת עמד על 12 שנים ו-11 חודשים, טען התובע כי נצברו לזכותו 387 ימים נוספים כך שסך כל ותקו של התובע אצל הנתבעת יעמוד על 14 שנים (ר' סעיף 5 לסיכומי התובע).

 

61.תקנה 10(4) לתקנות פיצויי פיטורים קובעת, כי במנין ותקו של עובד לצורך חישוב פיצויי הפיטורים לא תובא בחשבון "הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי העובד לתשלום מכוח היותו עובד, על פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה, עם זכות צבירה".

 

62.איננו מקבלים פרשנותו זו של התובע לתקנה 10(4) לתקנות פיצויי פיטורים. לדידנו, בגין כל שנה שחלפה ממועד התאונה ועד מועד ניתוק יחסי עובד ומעביד במהלכן נעדר התובע עקב התאונה, צובר התובע 30 ימים נוספים לוותק הקיים. כך, למשל, על פי גישתו של התובע, עובד שעבד 6 שנים אצל מעסיקתו ונעדר שנה אחת בשל תאונת עבודה עד לפיטוריו, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בגין שש וחצי שנות עבודה. על פי פרשנותנו שנת ההעדרות תגדיל את ותקו של אותו עובד היפותטי בחודש, כך שיהיה זכאי לפיצויי פיטורים בגין 6 שנים וחודש.

 

63.הפרשנות המוצעת על ידי התובע מביאה לכך, שמשך ההעדרות של העובד בשל תאונת העבודה כלל אינה נשקלת ולא נלקחת בחשבון במנין הותק ורק מנין שנות העבודה טרם קרות התאונה ישליך על האופן בו יגדל הוותק. פרשנות זו מביאה לכדי אבסורד את דבריו של המחוקק.

 

64.לפיכך, לותקו של התובע שנמנה מיום 1.1.2002 ועד יום 24.11.2013 (תקופה של 11 שנים ו-11 חודשים), יש להוסיף 60 ימים (30 בגין כל אחת משנות ההעדרות המלאות בגין תאונת העבודה – מיום 24.11.2013 ועד ליום 22.12.2015) ועל כן ותקו של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו יעמוד על 12 שנים וחודש.

 

65.מאחר וקבענו, כי שכרו של התובע עמד על 8,648.75 ש"ח, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 104,505 ש"ח.

 

פדיון חופשה

 

66.בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, המועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות לצורך תשלום פדיון חופשה הוא מועד ניתוק יחסי עובד ומעביד (ר' עע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובנין בע"מ נ' סטנילה צ'יפריאן (2014)).

 

67.מאחר והתובענה הוגשה בחודש אפריל 2017 ויחסי עובד ומעביד נותקו ביום 22.12.2015 זכאי התובע לפדיון חופשה בגין התקופה של שלוש השנים שבין 2013-2011 (ר' סעיף 43 לכתב התביעה). בשנת 2011 היה התובע בעל ותק של 9 שנים ולכן זכאי היה ל 23 ימי חופשה, בשנת 2012 היה זכאי ל- 24 ימי חופשה ובשנת 2013 ל-25 ימי חופשה.

 

68.הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה כמתחייב על פי דין. נהפוך הוא. עיון בתלושי השכר שהונפקו לתובע מעלה, כי לא נוהל במסגרתם פנקס חופשה.

 

69.כך, למשל, בתלוש השכר לחודש 1/2013 נרשמה לזכות התובע יתרת חופשה צבורה בת 0.65 ימים וחודש לאחר מכן, אף שנרשם שעבד 19 ימים הופחתה יתרת החופשה שלו והועמדה על 19.35- ימים (יתרה שלילית). זאת בנוסף לדיוננו לעיל במסגרתו מצאנו את הרישומים שבתלושי השכר של התובע פיקטיביים. בנסיבות אלה, תחושב זכאותו של התובע לפדיון חופשה בהתאם לשכר הקובע שהציג בתביעתו.

 

8,953 ש"ח x 23 ימים = 6,864 ש"ח

30 ימים.

 

8,731 ש"ח x 24 ימים = 6,985 ש"ח

30 ימים.

 

8,649 ש"ח x 25 ימים =7,208 ש"ח

30 ימים.

 

70.סך הכול מחויבת הנתבעת לשלם לתובע 21,057 ש"ח כפדיון חופשה.

 

פיצוי בגין הנפקת תלושי שכר פיקטיביים

 

71.כאמור לעיל, תלושי השכר של התובע נמצאו פגומים ולא אמינים. בדיוק כדי למנוע מצבים מסוג זה ולהרתיע מעסיקים לבל יזלזלו בחובת עריכת תלושי השכר כדין נקבע בסעיף 26א לחוק הגנת השכר פיצוי בגין עריכת תלושי שכר פגומים.

72.הנתבעת הודתה בכך שהתלושים שהונפקו לתובע פגומים. כך, בחודשים בהם התובע לא עבד ושולם לו "שכר שימור" מציג תלוש השכר גם תשלום עבור החזר הוצאות נסיעה, אף שהתובע לא נסע לעבודה, ותשלום בגין גמול גלובלי של שעות נוספות (ר' תלושי השכר לחודשים 6/2013-8/2013 למשל). כאשר נשאל מנהל הנתבעת בענין זה הודה, כי כאשר התובע לא עבד לא נדרש לנסיעות ולא עבד שעות נוספות (ר' פרוטוקול עמ' 22 שורות 27-19).

 

73.הודאת מנהל הנתבעת כי התובע קיבל את מה שהוסכם ביניהם ולמעשה אין לו מושג מה רשמה מנהלת החשבונות בתלושי השכר, מדברת בעד עצמה (ר' פרוטוקול עמ' 23 שורות 4-1; ר' סעיף ו' לסיכומי התובע).

 

74.התובע דרש פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין תלושי השכר הפגומים. בנסיבות העניין, לאור אורך תקופת עבודת התובע, מספר תלושי השכר שקיבל, הפגמים שנמצאו בתלושי השכר כמפורט לעיל והודאת הנתבעת עצמה כי תלוש השכר נערך באופן פיקטיבי, נדמה כי מוצדק לפסוק לתובע פיצוי על הצד הגבוה. אולם, התרשמנו כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים שחרגה מיחסי עבודה רגילים. לא בכדי התובע לא העלה כל טענה במהלך כל שנות עבודתו ביחס לתלושי השכר, לאי תשלום השעות הנוספות ולחלוקה הפיקטיבית של התלושים. במכלול השיקולים הרלבנטיים מצאנו כי האיזון הראוי מצדיק פיצוי בסך של 3,000 ש"ח בגין מסירת תלושי שכר פיקטיביים.

 

הלנת פיצויי פיטורים

 

75.כאמור, קבענו כי יחסי העבודה נותקו בחודש דצמבר 2015. סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע, כי תביעה לפיצויים בגין הלנת פיצויי פיטורים מתיישנת שנה לאחר התקופה שבה רואים את פיצויי הלנת השכר כמולנים.

 

76.התובע הגיש תביעה זו בחודש אפריל 2017. משמע, התביעה הוגשה למעלה משנה ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד ועל כן התיישנה התיישנות מהותית. אנו דוחים, אם כן, את תביעת התובע לחיוב הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

 

טענות הקיזוז של הנתבעת

 

77.טענת הקיזוז בסך 11,282 ₪ בגין פיצויי פיטורים שהופרשו לא הובררה. הנתבעת צרפה, אמנם, לתצהירה, תדפיס מקופת הגמל (ר' נספח "ה" לתצהיר מנהל הנתבעת) בו מצוין כי במרכיב הפיצויים נצבר סכום של 12,932.97 ש"ח אך לא צרפה העתק טופס 161 ו/או מכתב שחרור ואף לא טענה כי אלה הומצאו לתובע. משכך, לא שוכנענו כי כספים אלו שנצברו בקופת הגמל עודם מצויים בקופה ולא נמשכו על ידי הנתבעת.

 

78.לפיכך, הנתבעת תמציא לתובע, באמצעות בא כוחו, עד ליום 20.7.2018 טופס 161 חתום וערוך כדין בצירוף מכתב שחרור המופנה לקופת הגמל. התובע יפנה לקופת הגמל ויברר מהו הסכום המצוי במרכיב הפיצויים בקופת הגמל, ככל שמצוי, ויגיש לבית הדין הודעה מתאימה בצירוף אסמכתא וזאת עד ליום 20.8.2018. התובע ימציא, במקביל, העתק מהודעתו לנתבעת.

 

79.ככל שבקופת הגמל מצויים כספים במרכיב הפיצויים יקוזזו אלה מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע. ככל שלא יומצא לתובע טופס 161 עד למועד הנזכר או יתברר שהכספים במרכיב הפיצויים נמשכו על ידי הנתבעת, תחויב הנתבעת בתשלום מלוא פיצויי הפיטורים שנפסק כאמור לעיל וטענת הקיזוז תדחה.

 

80.לא נעלם מעינינו כי בתצהיר מנהל הנתבעת העמידה הנתבעת את הסכום אותו היא מבקשת לקזז מן הסכומים המגיעים לתובע על 12,932 ₪ (ר' סעיף 20.1 לתצהירו). אולם, משלא הומצאה אסמכתא כי התובע משך את הכספים מקופת הגמל, איננו רואים מקום לדון בשאלה האם יש להורות על קיזוז סכום של 11,282 ש"ח או 12,932 ש"ח, כפי סכום הפיצויים שנצבר בקופת הגמל נכון למועד הנפקת המסמך שצורף לתצהיר הנתבעת.

 

81.טענת הקיזוז של הנתבעת בגין הלוואות שניתנו לתובע נדחית מהטעם שהנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שניתנה לתובע הלוואה (להבדיל ממתנה למשל). עדות התובע בסעיף 22 לתצהירו לפיה הוא אכן קיבל סכום בסך של 7,000 ₪ אין די בה כדי לקבל את טענת הנתבעת שכן התובע לא אישר כי קיבל את הסכום כהלוואה. למעלה מכפי הדרוש נציין, כי בהתאם להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 בעת מתן הלוואה דרישת הכתב היא דרישה מהותית. משלא התקיימה בעניננו דרישת הכתב, שכן לא הוצג מסמך הלוואה בכתב, לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת.

 

82.טענת הקיזוז בגין ניצול ימי חופשה ביתר נדחית מהטעמים המפורטים בדיוננו לעיל.

 

סוף דבר

 

83.הנתבעת מחויבת לשלם לתובע סך של 128,562 ש"ח כמפורט להלן:

 

83.13,000 ₪ בגין מסירת תלושי שכר פיקטיביים.

83.221,057 ש"ח עבור פדיון ימי חופשה.

83.3104,505 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, בכפוף לקיזוז הכספים שנצברו במרכיב הפיצויים כמפורט לעיל.

 

בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, תשלם הנתבעת לתובע סך של 117,000 ש"ח. בכל הנוגע להפרש בין סכום זה לבין סכום פיצויי הפיטורים אותו חויבה לשלם לתובע, תינתנה הוראות בפסק דין משלים לאחר שהתובע יגיש הודעתו כמתחייב מהחלטתנו דלעיל (ר' סעיף 78 לעיל).

 

84.בנוסף על הנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות לפי היקף של 38.5 שעות נוספות בחודש בהתאם להנחיות שלהלן:

 

84.1.בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי התובע יגיש התובע תחשיב מפורט בהתאם להנחיות הבאות:

 

84.1.1התובע יפרט באילו חודשים הועסק בשכר רגיל (לא כולל חודשים בהם שולם לו שכר שימור) וכן יציין את השכר שקיבל עבור כל חודש כאמור.

 

84.1.2התובע יחשב את גמול השעות הנוספות על סמך (1) תקופת ההעסקה שתפורט כאמור בסעיף 84.1 לעיל (2) בגין כל אחד מחודשים אלה יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בסך של 2,238 ש"ח.

 

84.2הנתבעת תהא רשאית להמציא תגובתה לחישובי התובע בתוך 14 ימים ממועד המצאתם לידיה.

 

85.במסגרת פסק הדין הסופי תובא התייחסותנו לשאלת ההוצאות.

 

 

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ח, (22 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

תמונה 4

 

 

תמונה 3

 

 

nתמונה 2

 

מר גבריאל נבו נציג ציבור עובדים

 

יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת

 

מר דוד פריד

נציג ציבור מעסיקים


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ