אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 8098-05-20

סע"ש 8098-05-20

תאריך פרסום : 10/06/2020 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
8098-05-20
31/05/2020
בפני השופטת:
רחל גרוס

- נגד -
המבקש:
זוהר חוברה
עו"ד אדמית בכר
המשיבים:
1. כימדע תעשיות בע"מ
2. דוריאן קורן

עו"ד אפרת דויטש וענבל פלמור דורי (בשם משיבה 1)
עו"ד אורית רענן (המשיב 2)
החלטה

 

 

1.לפנינו בקשה לסעד זמני, במסגרתה עותר המבקש כי בית הדין יצהיר שפיטוריו החל מיום 19.5.20 בטלים מעיקרא; ויורה למשיבה להימנע מכל פגיעה בתנאי העסקתו, בתפקידו, בזכויותיו, במעמדו ובשכרו, עד להכרעה בתביעה העיקרית.

רקע

2.המבקש הינו בן 63 שנים, תושב הקיבוץ סופה במועצה האזורית אשכול (להלן: "המועצה").

3.המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הינה מפעל לייצור כימיקלים, המייצרת כימיקלים עדינים לתעשיית הפארמה, הגנת הצומח והקוסמטיקה.

4.בשנת 1989 החל המבקש לעבוד כחבר קיבוץ, במחלקת חשמל, מכשור ובקרה במפעל "כימדע" בקיבוץ ניר יצחק (להלן: "המפעל" או "מקום העבודה").

5.בשנת 2006 כלל העובדים שהיו חברי קיבוץ סופה נקלטו לעבודה ישירה כעובדי המפעל והמבקש החל לקבל שכר באופן ישיר מהמפעל.

6.במהלך השנים ועד ליום 31.5.19, המבקש עבד במפעל, כאשר מעסיקתו הייתה חברת "כימדע כימיקלים עדינים (1996) בע"מ" (להלן: "כימדע (1996)").

7.ביום 31.5.19 רכשה המשיבה את פעילות המפעל מחברת כימדע (1996), לאחר שזו האחרונה נכנסה להקפאת הליכים. מיום 1.6.19 (יום לאחר הרכישה), המבקש המשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל המשיבה, בתפקיד מנהל בקרה, מכשור וחשמל.

8.בפועל, המבקש עובד באותו 'מקום עבודה' במשך כ-30 שנים, כאשר החל מיום 1.6.19 הבעלות במפעל היא של המשיבה.

9.במסגרת הסכם בין המשיבה לעובדים בחוזה אישי, לרבות המבקש, הוסכם, בין היתר, כי ותק העובדים שנצבר בחברת כימדע (1996) ישמר לעובדים אצל המשיבה לעניין חופשה והבראה (ראו ההסכם שצורף כנספח ג' לתצהיר מנהל הרגולציה במשיבה, מר אריאל סואד (להלן: "מר סואד")).

10.כידוע, החל מחודש מרץ 2020 החל להתפשט במדינת ישראל נגיף הקורונה. בהתאם להנחיות משרד הבריאות באותה עת, כל אדם שנחשף לחולה קורונה מאומת נדרש להיכנס לבידוד ביתי בן שבועיים ימים החל ממועד החשיפה. מקומות עבודה שהוגדרו חיוניים לפעילות המשק, המשיכו במתכונת עבודה מיוחדת, תוך צמצום כוח-האדם במפעל, והקפדה על כללי ריחוק חברתי והיגיינה אישית. כמו-כן פורסם לציבור מסלול הילוכם של חולי קורונה מאומתים, על מנת שמי ששהה במקומות ובזמנים בהם שהה החולה המאומת יידע להכניס עצמו לבידוד ביתי, בהתאם להוראות צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 (להלן: "צו בריאות העם").

11.ביום 29.3.20 פורסמה ידיעה על ידי משרד הבריאות שלפיה חולה קורונה מאומת שהה ב"סופר אשכול" ביום שישי, 20.3.20, בין השעות 08:30 עד 09:00. ההנחיה של משרד הבריאות הייתה כי כל מי ששהה במקום בטווח השעות האמור, נדרש להיכנס לבידוד בהתאם להנחיות (להלן: "הידיעה").

12.בעקבות הידיעה, ומשהמבקש ידע בוודאות כי שהה ב"סופר אשכול" ביום שישי בבוקר, הוא הודיע למעסיקתו כי עליו לעזוב את המפעל מידית ולשהות בבידוד ביתי עד ליום 3.4.20. המבקש אכן עזב את המפעל, כאשר בין המבקש לבין מנהל האגף הטכני סוכם כי המבקש יקדם משימות מביתו.

13.בימים 30.3.20 ועד ליום 1.4.20 המבקש עבד מביתו, כאשר הימים הוכרו כימי עבודה מלאים.

14.הצדדים חלוקים בשאלת האירועים שהתרחשו החל ממועד כניסת המבקש לבידוד ואילך. בקצרה ייאמר, כי לטענת המבקש, היות וידע באופן ודאי כי שהה ביום 20.3.20 בבוקר ב"סופר אשכול", אך לא היה בטוח ביחס לשעה המדויקת בה שהה שם, הוא נכנס לבידוד ביתי באופן וולונטרי, תוך שהוא המשיך לברר את השעה המדויקת בה שהה בסופר. לטענתו, מהבירורים שערך עלה, כי הוא לא שהה ב"סופר אשכול" בשעה בה היה במקום חולה הקורונה המאומת. עוד טוען המבקש, כי ביום 31.3.20 שוחח טלפונית עם נציגת בריאות במועצה, הגב' הילה קטרי (להלן: "הגב' קטרי"), ובמהלך השיחה נאמר לו כי שמו אינו מופיע ברשימת האנשים שנחשפו לחולה הקורונה המאומת.

15.אף בנוגע להמשך השתלשלות העניינים חלוקים הצדדים. המבקש טוען, כי במהלך יום 1.4.20, בעודו עובד מהבית, התגלתה בעיה קריטית במערכת הבקרה במפעל, אשר לדבריו עיכבה התקדמות בפרויקט חשוב שתחת אחריותו. לטענתו, לאחר ניסיונות לפתרון הבעיה מרחוק, הוא הגיע למסקנה כי אין מנוס מהגעה פיזית למפעל, מה גם שנאמר לו יום קודם לכן, כאמור לעיל, כי הוא לא נחשף לחולה המאומת וממילא אינו חייב בבידוד ביתי. מנגד, טוענת המשיבה, כי התקלה שמתאר התובע לא הייתה ולא נבראה, ואף אם הייתה - היא לא הייתה דחופה באופן שתצדיק הגעה למפעל בשעת לילה מאוחרת.

16.מכל מקום, אין חולק שבליל יום 1.4.20, בסביבות השעה 22:30 בלילה, הגיע המבקש למפעל, מבלי להחתים כרטיס נוכחות ומבלי לדווח על הגעתו למפעל לממונים עליו.

17.למחרת, ביום 2.4.20 קיבל המבקש שיחת טלפון ממנהל משאבי אנוש במשיבה, מר הוגו ספייר (להלן: "מר ספייר"), במטרה לברר את אירועי ליל אמש. מר ספייר הודיע למבקש במעמד השיחה כי הוא מוצא לחל"ת של שבועיים לאור הפרת חובת בידוד. בהמשך לכך, ביום 5.4.20, קיבל המבקש מכתב זימון לשימוע, העתיד להתקיים ביום 7.4.20 בשעה 10:00. במסגרת הזימון לשימוע נכתב, בין היתר:

"לאור העובדה שהנך מחויב להיות בבידוד בהתאם להנחיות שקיבלת ממשרד הבריאות, הודעת לנו ביום שני 30-03-2020 בשעה 13:00 שעליך להימצא בבידוד, ועל כן יצאת מהעבודה הישר אל ביתך לבידוד ...

פעולתך היא פלילית לאור הפרת צו משרד הבריאות. נוסף לכך לא נדרשת על ידי אף גורם מטעם המפעל להגיע אל המפעל כלל וכלל, כמו כן לא דיווחת על כניסתך למנהל המשמרת בשעות לא שגרתיות ... למען הסר ספק, החברה רואה הפרת אמון חמורה בהתנהלותך.

1. לאור המתואר לעיל החברה בוחנת את האפשרות לסיים את העסקתך וטרם קבלת החלטה, הינך מוזמן לשיחת שימוע".

 

18.השימוע התקיים ביום 7.4.20 בשעה 10:00 בבוקר.

 

19.כבר ביום השימוע (7.4.20), בשעה 18:03 (מספר שעות לאחר השימוע), שלח מר ספייר למשיב 2, מר דוריאן קורן (להלן: "המשיב") הודעה בדואר אלקטרוני ובה פורטו תנאי ההעסקה שהוצעו למשיב בתפקידו של המבקש (מנהל מכשור ובקרה). עוד נכתב בהודעה כי "תחילת עבודה החל מ01/05 מתי שיתאים לך". לאחר כשעה, בשעה 19:11, השיב המשיב למר ספייר בהודעת דוא"ל, כי ההסכם מקובל עליו וכי הדבר יישמר בדיסקרטיות:

"היי הוגו קראתי הסכם זה מקובל עליי. ונשמור בדיקרטיות (צ"ל: "בדיסקרטיות", ר.ג.) ביני לבין כימדע אחרי חול המועד פסח, אני אצטרך כחודש ימים, להודיע למעסיק הנוכחי שלי על עזיבתי אשתדל מאוד שבמהלך חודש מאי אתחיל לעבוד אצלכם. חג שמח".

20.בימים 8.4.20 עד 15.4.20 חל חג הפסח.

21.ביום 16.4.20 שלח המשיב הודעת דואר אלקטרוני נוספת למר ספייר, בה כתב:

""היי הוגו, אייל, בהמשך לשיחתנו אני מודיע למקום עבודתי (חברת טטראקון) ביום ראשון על עזיבתי 19.04.20- מתאריך זה אנסה לתת ימים למען חפיפה במפעל כימדע. ראו מייל זה כהתחייבות עלה (צ"ל: "על"- ר.ג.) מעברי אלכם. כאמור אתם מחוייבים באותה המידה לקלוט אותי במקום העבודה החדש (מפעל כימדע). תודה מראש דוריאן".

22.ביום 18.4.20, עם צאת השבת, נסע המשיב לביתו של מנכ"ל מעסיקתו, חברת טטרקון (להלן: "טטרקון"), והודיע כי הוא מתפטר. השניים סיכמו כי המשיב יעבוד בטטרקון עד ליום 18.5.20, סוף תקופת ההודעה המוקדמת עפ"י חוק.

23.עוד באותו הלילה, ביום 18.4.20, מנכ"ל טטרקון, אשר הינו מכר ותיק של המבקש, התקשר למבקש וסיפר לו כי המשיב התפטר מתפקידו בטטרקון.

24.ביום 19.4.20 קיבל המבקש הודעה על סיום העסקתו במשיבה ובה נכתב כי פיטוריו ייכנסו לתוקף ביום 19.5.20. במסגרת ההודעה נכתב עוד, כי הימים שמיום 5.4.20 עד למועד ההודעה ייחשבו למבקש כ"ימי חופש בתשלום" וכי המבקש אינו נדרש להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.

25.אין חולק, כי המבקש והמשיב נועדו שלוש פעמים לאחר שהמבקש קיבל את הודעת הפיטורים; הפעם האחת- ביום 20.4.20 בשיחה טלפונית שיזם המבקש, הפעם השנייה- ביום 24.4.20 בפגישה מקרית בסופר "בר אור" במושב יתד, והפעם השלישית- כאשר המבקש הגיע לחברת טטרקון על מנת לשוחח עם המנכ"ל. נציין ,כי הצדדים חלוקים בשאלה, מהו המועד המדויק בו ידע המבקש כי המשיב גויס למשיבה על מנת להחליפו בתפקיד.

26.ביום 21.4.20 (יומיים לאחר קבלת הודעת הפיטורים), פנה המבקש, באמצעות באת-כוחו, למשיבה בבקשה לבטל את הליך הפיטורים. במסגרת הפניה, ביקשה ב"כ המבקש כי המשיבה לא תפעל לאיוש משרתו של המבקש עד למתן תשובה למכתבה.

27.ביום 28.4.20, השיבה המשיבה למכתב ב"כ המבקש, תוך שהיא דוחה את הבקשה לביטול הפיטורים. במסגרת התשובה, ציינה המשיבה כי לאחר שהתקבלה ההחלטה על פיטורי המבקש, גויס עובד אחר להחליפו. המשיבה ציינה כי פנייתו המאוחרת של המבקש להחזיר את הגלגל לאחור, הינה מאוחרת למועד הגיוס של מי שנבחר לאייש את התפקיד.

28.כשבוע לאחר מכן, ביום 5.5.20 הוגשה הבקשה דנן (נציין כי ימים 28-29.4.20 היו ימי הזיכרון והעצמאות). הבקשה שהוגשה ביום 5.5.20 הוגשה כנגד המשיבה בלבד (בשלב זה, המשיב לא צורף כצד להליך).

29.בהמשך לכך, ביום 18.5.20 ניתן צו ארעי המונע כניסתה לתוקף של הודעת הפיטורים מיום 19.4.20 וכל פגיעה במעמד המבקש עד למתן החלטה בבקשה הזמנית. במסגרת ההחלטה, נכתב, בין היתר, כדלקמן:

"1.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, הננו נעתרות בזה למתן צו ארעי המונע כניסתה לתוקף של הודעת הפיטורים מיום 19.4.20 וכל פגיעה במעמד המבקש עד למתן החלטה בבקשה הזמנית.

 

2.מצאנו, כי נכון לתת בשלב זה סעד כאמור, זאת בשים לב לכך כי המועדים להגשת סיכומים נקבעו בהחלטת בית הדין, במעמד הדיון, בנוכחות הצדדים ובהתאם להסכמתם ובשים לב לכך כי אי מתן צו ארעי בשלב זה עלול לסכל את הבקשה הזמנית ולפגוע בצד ג' ובציפיותיו הסבירות..." (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

 

30.עוד ביום 18.5.20 הוגשה מטעם המשיבה בקשה להבהרת ההחלטה מיום 18.5.20. במסגרת הבקשה, ביקשה המשיבה להבהיר מיהו אותו צד ג' אליו כיוון בית הדין בהחלטתו. המשיבה הוסיפה, כי מתן הצו הארעי פוגע בציפיותיו הסבירות של מי שעתיד להחליף את המבקש, המצפה לקבל את הרכב, המחשב והטלפון שהובטחו לו. עוד באותו היום (18.5.20), הבהיר בית הדין את החלטתו שלפיה צד ג' אליו כיוון בהחלטתו, הינו אותו אדם שהמשיבה ציינה בהודעתה מיום 11.5.20 שטרם נחתם עימו הסכם עבודה.

31.ביום 19.5.20 הגישה המשיבה הודעה ובקשה שזה לשונה:

"1.כאמור בהודעתה מיום 11.5.2020, מר דוריאן קורן, מתחיל עבודתו ביום 19.5.2020 (היום) במשיבה, כמחליפו של המבקש, כאשר תחילת העסקתו סוכמה עימו לפי (צ"ל: "לפני" - ר.ג.) שבועות, לאחר קבלת ההחלטה על סיום העסקתו של המבקש.

 

2.עמדתו, קולו וזכויותיו של מר דוריאן קורן לא הובאו בפני כבוד בית הדין, בניגוד לדין, כפי שנטען בתגובה לבקשה וכפי שיורחב בסיכומי המשיבה.

 

3.לאור האמור לעיל ובכל הכבוד, בניגוד להחלטת כבוד בית הדין מיום 18.5.2020, זכויותיו של מר דוריאן קורן נפגעות גם נפגעות, בהיותו צד שלישי שקשור להליך כאן, אולם יומו כאמור לא ניתן.

 

4.כבוד בית הדין מתבקש ליתן על כך את דעתו ולשנות החלטתו לסעד ארעי מאתמול...".

32.עוד באותו יום (19.5.20), ניתנה החלטת בית הדין, בה נקבע, בין היתר, כי לאחר שהוגשה ההודעה והבקשה מטעם המשיבה, קיימת חשיבות מיוחדות לסעד הארעי שניתן ביום 18.5.20, אשר נועד להקפיא את מצב הדברים נכון למועד הגשת בקשת המבקש לסעד זמני בעקבות החלטת הפיטורים. עוד נקבע כי בהתאם, בית הדין אינו רואה מקום לשינוי ולביטול הצו הארעי שניתן ביום 18.5.20. במסגרת אותה החלטה, הורה בית הדין כי כל כתבי בית הדין יועברו למשיב אשר נדרש להודיע עד ליום 21.5.20 האם הוא מבקש להצטרף להליך. בעקבות הודעת המשיב מיום 20.5.20 ותגובתו מיום 24.5.20, המשיב הצטרף להליך.

 

33.חרף מתן הצו הארעי מיום 18.5.20, ביום 19.5.20 התחיל המשיב לעבוד בתפקיד מנהל מכשור ובקרה במשיבה. זאת ועוד, על אף שהן המשיבה והן המשיב, קיבלו גם את החלטת בית הדין מיום 19.5.20, המשיב המשיך לעבוד בתפקידו של התובע גם בימים שלאחר 19.5.20.

 

טענות הצדדים

34.עיקר טענות המבקש

לטענת המבקש, ענייננו הוא ממין המקרים החריגים בהם ראוי להורות על אכיפת יחסי העבודה, לנוכח הפגמים החמורים שנפלו בפיטוריו, הפגיעה הקשה בכבודו ובזכויותיו, מאזן הנוחות הנוטה לטובתו והפגמים הקשים בהתנהלות המשיבה.

למשיבה לא היה כל טעם חוקי לפטר את המבקש. המבקש עבד במפעל מעל לשלושים שנה ומעולם לא נטען על ידי המשיבה לחוסר שביעות רצון מעבודתו המסורה. המשיבה נתלתה בטענה של הפרת בידוד לכאורה על ידי המבקש כעילה לפיטוריו. בפועל, מדובר היה בהזדמנות פז שמצאה המשיבה לטעון כנגד המבקש טענות בדבר הפרת אמון בוטה, וזאת בחוסר תום-לב משווע.

לגופו של עניין, המבקש כלל לא הפר חובת בידוד; בעקבות פרסום ההודעה בדבר חולה הקורונה המאומת ששהה ב"סופר אשכול" ביום 20.3.20, המבקש - אשר ידע בוודאות כי שהה בסופר אשכול ביום 20.3.20, אך לא היה בטוח ביחס לשעה המדויקת בה שהה בו - הכניס עצמו ביום 29.3.20 לבידוד ביתי באופן וולונטרי (המבקש לא קיבל הודעה מגורם רשמי כלשהו שעליו להיכנס לבידוד). בשלושת הימים הראשונים בהם שהה המבקש בבידוד, הוא פעל לנסות ולברר את השעה המדויקת בה שהה ב"סופר אשכול" ביום 20.3.20. ביום 31.3.20 התברר למבקש באמצעות שיחה עם הגב' קטרי, מנהלת מחלקת הבריאות במועצה, כי שמו אינו מופיע כלל ברשימת האנשים שנחשפו לחולה המאומת, אך עם זאת הומלץ למבקש להישאר בבידוד כהמלצה פרוצדוראלית ולמען הזהירות (היות וכבר דיווח על עצמו כמי ששוהה בבידוד למשרד הבריאות). מכל מקום, משנודע למבקש כי הוא לא נחשף לחולה הקורונה המאומת, ממילא לא היווה סכנה לסובבים אותו, כך שלא הייתה מניעה שיגיע למפעל בליל 1.4.20.

דא עקא, במהלך השימוע שנערך למבקש, הסברים אלה נפלו על אוזניים ערלות. השימוע - שנערך על ידי מר סואד, מר ספייר, והמנהלת של המבקש, הגב' אלה דולניסקי (להלן: "המנהלת") - היה למראית עין בלבד, לא בלב פתוח ולא בנפש חפצה. למקרא תמליל השימוע, עולה כי הנוכחים בשימוע היו בעלי דעה קדומה ושמו לעצמם למטרה לפטר את המבקש בכל מחיר. מר סואד ומר ספייר השתיקו את המנהלת כל אימת שניסתה לברר את מטרת הגעתו של המבקש למפעל בליל 1.4.20. בכך ירתה המשיבה את החץ, ורק לאחר מכן סימנה את המטרה; השימוע היה לא יותר ממופע תיאטרלי. המשיבה לא טרחה לבדוק את טענות המבקש בדבר העדר חובת בידוד ואף ביחס לתקלה שבא לתקן, והחליטה לפטרו על סמך טיעוני קש וגבבה.

באמור יש אף כדי להעביר את הנטל למשיבה להוכיח כי פיטורי המבקש לא נעשו בשל אפליה אסורה, כאמור בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשנ"ח-1988. פיטורי המבקש בגילו המתקדם (63 שנים), סמוך לגיל פרישה ולאחר כ-30 שנות עבודה באותו 'מקום עבודה', עולים כדי אפליה מחמת גיל, ואף פוגעים בזכויות המבקש לכבוד, לשוויון ולחופש העיסוק.

המבקש טוען כי בנסיבות העניין הסעד הראוי הינו סעד האכיפה, על אחת כמה וכמה עת הוכח כי השיקולים והטעמים אשר בגינם פוטר, היו זרים וצרים. המבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אף שידע כי המשיב גויס לעבודה במשיבה, הוא לא ידע כי הוא גויס על מנת להחליפו בתפקיד, ומסיבה זו לא צירף אותו כצד לבקשה. לעניין זה טוען המבקש, כי עד למועד בו הודיעה המשיבה 1 כי המשיב מתחיל עבודתו ביום 19.5.20, הוא לא ידע בוודאות האם ומתי עתיד המשיב לאייש את תפקידו. בהקשר זה, ציין המבקש כי בסעיף 137 לבקשה, התבקשה המשיבה לחשוף את זהותו של המיועד להחלפת המבקש בתפקיד, ולצרפו להליך, אך המשיבה נמנעה מלעשות כן ושמרה על עמימות בנושא זה. את חוסר תום הלב והעמימות סביב גיוסו של המשיב יש לייחס למשיבה בלבד. עוד טען המבקש, כי לדברי המשיב עצמו, בין המועדים 20.4.20 – 24.4.20 הוא ידע על ההליך המשפטי דנן, וממילא פנייתו כעת בשלב זה של ההליך, יש בה חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים.

המבקש מוסיף וטוען, כי כבר ביום 21.4.20 שלחה באת כוחו מכתב למשיבה, ובכך פעל בזריזות כנגד החלטת הפיטורים ובניגוד לטענה לפיה פנייתו לקתה בשיהוי.

זאת ועוד, המשיב החל את עבודתו במשיבה ביום 19.5.20 ובניגוד לצו הארעי שניתן יום קודם לכן, אשר מנע את כניסת פיטורי המבקש לתוקף ופגיעה במעמדו. התנהלות שכזו עולה כדי ביזיון בית הדין.

35.עיקר טענות המשיבה

המבקש לא הציג כל עילה כנגד המשיבה, בוודאי לא עילה אשר יש בה כדי להצדיק סעד זמני של השבה לעבודה, אשר ניתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. המבקש הפר חובת בידוד, על דעת עצמו, ובכך סיכן את עובדי המשיבה ואת המשך פעילותה - שהינה מפעל כימי חיוני, המייצרת כימיקלים עדינים לתעשייה הפארמה, הגנת הצומח והקוסמטיקה - ללא כל סיבה עניינית. זאת, שעה ששמו של המבקש נכלל בהודעת צוות החירום היישובי בקיבוץ סופה (להלן: "צח"י") בדבר חברי הקיבוץ הנדרשים לשהות בבידוד. לא הייתה כל תקלה וממילא כל דחיפות שהצדיקה את הגעתו של המבקש למפעל, תוך הפרת חובת הבידוד. בכך הפר המבקש את חובות האמון כלפי המשיבה כנושא משרה ניהולית בה, ולא נותרה ברירה אלא לזמנו לשימוע ובהמשך להביא לסיום העסקתו.

השיקולים שהובילו לסיום העסקתו של המבקש היו ענייניים לחלוטין, וניסיונו של המבקש לטעון למניעים זרים בעניין זה נעשה בחוסר תום-לב. זכות השימוע ניתנה למבקש במלואה, כשבמסגרת השימוע העלה המבקש את טענותיו בפירוט וללא הפרעה.

המשיבה ערכה בדיקות למול עובדיה ולמול המבקש בטרם זימנה את המבקש לשימוע. ביום 1.4.20 לא נפתחה כל תקלה קריטית, ולכן המבקש זומן לשימוע על מנת להסביר את פשר הגעתו. החלטת המשיבה לסיים את העסקתו של המבקש התקבלה לאחר ששקלה את מלוא טענותיו של המבקש בכובד ראש. עוד צוין, כי נוסף על הפרת בידוד, הפר המבקש הנחיות נוספות; המבקש הגיע בשעת חילופי משמרות ללא אישור מהממונים, לא מדד חום ולא דיווח נוכחות. בסיכומיה, הוסיפה המשיבה כי ככל שהמבקש סבר כי הוא אינו נזקק לבידוד, היה עליו לעדכן את מנהליו ובהתאם לשוב לעבודה.

טענותיו של המבקש לאפליה מחמת גיל או עקב הוותק שצבר הן חסרות שחר. רבים מעובדי המשיבה (כ-40%) הינם מעל גיל 55, וכ-15 עובדים מתוך 67, הינם מעל גיל 60.

לאחר קבלת ההחלטה על סיום העסקת המבקש, גויס עובד אחר להחליפו. בנסיבות העניין, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן למשיבה אין כיום תפקיד פנוי עבור המבקש, ולא ניתן לכפות עליה את העסקתו, ודאי שלא בתפקיד ניהולי עקב הפרת האמון. בהתאם לפסיקה, סעד של אכיפה הינו סעד חריג השמור למקרים יוצאי דופן, ועניינו של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה. עוד טענה המשיבה, כי המבקש נהג בחוסר ניקיון כפיים משלא צירף את המשיב כצד להליך עם הגשת הבקשה. לטענתה, המבקש ידע כי המשיב מיועד להחליפו בתפקיד עוד ביום 21.4.20, ואין לגלגל את חוסר תום-הלב שבאי צירוף המשיב לבקשה לפתחה של המשיבה. לטענתה, צירוף המשיב כצד להליך נדרש על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מהנזק שעשוי להיגרם למשיב, היה וחלילה תתקבל הבקשה. אי צירופו על ידי המבקש, כאמור, הינו טעם מספיק כדי לדחות את הבקשה.

המשיבה הוסיפה, כי היא לא הפרה את הצו הארעי שניתן ביום 18.5.20, שכן בית הדין לא נתן החלטה המונעת איוש משרה; ועל כן, לא הייתה מניעה כי המשיב יתחיל לעבוד ביום 19.5.20. לטענתה, הצו מנע את כניסתה לתוקף של הודעת הפיטורים ואת הפגיעה במעמד המבקש, ודבר זה אכן נעשה – המבקש עודנו מחזיק ברכב החברה ועדיין נחשב לעובד המשיבה.

36.עיקר טענות המשיב

ביום 19.5.20 התחיל המשיב את עבודתו במשיבה כמנהל מכשור ובקרה, כך שעובדת מינוי של המשיב לתפקיד הינה מעשה עשוי, ולמעשה הבקשה היא לשינוי מצב קיים. בנסיבות העניין, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב שהתחיל עבודתו במשיבה. קבלת הבקשה משמעותה העדפת המבקש על פניו' תוך פגיעה אנושה בפרנסתו.

המשיב טוען, כי ביום 7.4.20 פנה אליו מר ספייר על מנת לבחון עמו אפשרות כי יחליף את המבקש בתפקיד מנהל מכשור ובקרה. כבר באותו יום (7.4.20), מר ספייר שלח לו הסכם עקרונות והמשיב אישר כי ההסכם מקובל עליו. ביום 16.4.20 הוא הודיע למר ספייר כי הוא מודיע למקום עבודתו בחברת טטרקון על עזיבתו; וביום 18.4.20, עם צאת השבת, נסע לביתו של מנכ"ל טטרקון, והודיע כי הוא מתפטר. השניים סיכמו כי המשיב יעבוד בטטרקון עד ליום 18.5.20, סוף תקופת ההודעה המוקדמת עפ"י חוק. המשיב אף ציין כי ביום 20.4.20 התקשר אליו המבקש, והאשים אותו בפיטוריו, תוך שהמשיב מאשר בפניו את הצעת המשרה וקבלתה על ידו. השניים אף נפגשו ביום 24.4.20 בסופר "בר אור" במושב יתד, כך שטענת המבקש שלפיה לא ידע מיהו מחליפו בעבודה, נגועה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים.

לטענת המשיב, המבקש ידע עוד ביום 20.4.20 כי המשיב הינו מחליפו במשיבה, וחרף זאת השתהה עד ליום 5.5.20 בהגשת הבקשה דנן. המשיב הינו צד שלישי תמים שנקלע בעל כורחו לסכסוך לא לו. קבלת הבקשה עשויה להיות הרת גורל עבורו, שכן הוא אדם גרוש שנדרש לשלם את מזונות בנו.

דיון והכרעה

37.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכי יש לתת צו זמני המונע כניסתה לתוקף של הודעת הפיטורים מיום 19.4.20 וכל פגיעה במעמד המבקש עד למתן החלטה בתביעה העיקרית (סע"ש 21677-05-20; להלן: "ההליך העיקרי"). למען הסר ספק, כפי שיפורט להלן, צו זה כולל גם את מניעת איוש המשרה על ידי אחר. לעניין זה נדגיש, כי אף שסעד האכיפה הינו סעד חריג, אנו סבורות כי ענייננו נופל לאותם מקרים חריגים בהם מוצדק להורות על הקפאת פיטוריו של המבקש והמשך עבודתו במשיבה עד למתן פסק-דין בהליך העיקרי. להלן נפרט את הטעמים להחלטה האמורה.

38.נדגיש, כי עסקינן בבקשה למתן סעד זמני, ולפיכך כל הקביעות בהחלטה זו הינן לכאוריות בלבד, ואין בהן כדי לקבוע מסמרות ביחס לסעד במסגרת ההליך העיקרי.

39.סעיף 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובע כדלקמן:

"(א)  הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)  בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1)   הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2)   אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

 

40.בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגשת בקשה למתן סעד זמני, על בית הדין לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים; האחד, קיומה של זכות לכאורה, אותה בוחן בית הדין באמצעות בדיקת סיכויי התביעה העיקרית. השני, קיומה של הצדקה למתן סעד טרם בירור התביעה לגופה, אותה בוחן בית הדין באמצעות "מאזן הנוחות". בין התנאים "מתקיים יחס המוכר כ'מקבילית כוחות'. היינו, ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות; כך גם להיפך ... יחד עם זאת, ברי כי הן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני" (רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (10.3.09); ע"ע (ארצי) 30914-04-10 שמחה בוסי - רשת הגנים של אגודת ישראל (12.9.10); בר"ע 24480-10-19 ארז כהן נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 13.11.19) (להלן: "עניין ארז כהן")).

 

41.בעניין ארז כהן, סיכם והבהיר בית הדין הארצי את העניינים הנוספים אשר יש לבחון במסגרת הבקשה למתן סעד זמני:

 

"שאלות נוספות שיש לבחון נוגעות להתנהגותם של בעלי הדין, תום ליבם, מועד הפנייה לבית הדין והאם הנו נגוע בשיהוי, דרך הפנייה לבית הדין לרבות ניקיון כפיים, והאם מתן סעד זמני הנו צודק ומידתי בהתחשב בכלל נסיבות העניין. בפסיקה הודגש כי מבחנים אלה רלוונטיים, ככלל, לא רק לצו מניעה זמני אלא גם לצו עשה זמני, שהרי "מי שמשנה את הוויית המציאות אינו בהכרח התובע המבקש סעד זמני כנגד הנתבע... מי שמשנה או עשוי לשנות את הוויית המציאות הוא הנתבע דווקא, והתובע הוא זה המבקש תרופה כנגד שינוי זה" (דודי שוורץ, סעדים זמניים - קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי, מחקרי משפט י"ג 441 (1996); עניין בוסי). עוד הובהר כי "הבחינה... לעולם אינה פורמאלית, ואינה יכולה להיות תלויה כל כולה בשאלות טכניות דוגמת השאלה האם מדובר בסעד הסופי המבוקש בתביעה" (עניין בוסי)".

 

42.באשר לקיומה של זכות - המבקש הרים את הנטל להוכיח כי נפלו לכאורה פגמים בהליך סיום העסקתו, כפי שיפורט להלן.

43.המבקש זומן לשימוע עקב מקרה חד-פעמי וייחודי לתקופת הקורונה, לאחר כשלושים שנות עבודה במפעל, בלא שנטען ע"י המשיבה כי קדמה למקרה זה התנהלות בעייתית או חריגה כלשהי מצד המבקש.

במסגרת השימוע הסביר המבקש לנציגי המשיבה, כי ביום 29.3.20 החליט להכניס עצמו לבידוד באופן וולונטרי, היות וידע בוודאות כי שהה ב"סופר אשכול" ביום 20.3.20 בשעות הבוקר, אך לא ידע מהי השעה המדויקת בה שהה בסופר. המבקש הבהיר כי במהלך השהייה בבידוד, התברר לו, באמצעות שיחה עם מנהלת מחלקת הבריאות במועצה, כי הוא לא היה בסופר בשעה בה שהה בו החולה המאומת, וכי מטעם זה הוא אינו צריך לשהות בבידוד, אלא שהפרוצדורה של הוצאה מבידוד לאחר שהמבקש דיווח על שהייתו בבידוד הינה מסובכת, ולכן הומלץ לו להישאר בבידוד בהתאם לשיקול דעתו:

"הייתה הודעה בפייסבוק על אה, על וכנראה חשיפה בסופרמרקט האזורי ואנחנו יודעים באזור על שני, על שני בעצם מאומתים. אחד אני מכיר, אחד אני לא מכיר. ניסיתי לברר האם אותו אדם שאני מכיר היה בסופר או לא, לא ניתן היה לברר בגלל חיסיון רפואי ולכן אמרתי, כדי למנוע איזשהי חשיפה אפשרית שאולי נתקלתי באותו אדם שאני לא מכיר, הכנסתי את עצמי לבידוד. בדיעבד כמה ימים אחרי זה, יומיים אחרי זה בקשרים עם המועצה, הגיעו הרשימות ממשרד הבריאות, אני בכלל לא הייתי צריך להיות בבידוד... זאת אומרת בוודאות של 100%. התקשרתי למועצה לשאול מה לעשות, האם אפשר להפסיק את הבידוד, אמרו לי שזה פרוצדורה מאוד ארוכה, אבל אתה יכול, אתה לא חייב ממש להיות בבידוד...".

וכן:"...אבל אמרו לי אי אפשר להוציא אותך, אי אפשר להוציא אותך מבידוד, אבל אמרו לי תתנהג ובעצם השאירו את זה לשיקול דעתי...".

וכן:"אלה:לא קיבלת הוראה?

זוהר:לא.

אלה:להיכנס להסגר?

זוהר:לא, לא קיבלתי".

...

"הוגו:אני יודע שאתה היית ברשימה של אנשים שצריכים להיות בבידוד.

זוהר:לא.

...

זוהר:לא, לא קיבלתי את ההודעה. אמרתי הם הודיעו שמי שהיה בין 8:30 ל- 9:00 צריך להיות בבידוד... זה היה הודעה כללית בפייסבוק...

אלה:של מי?...

זוהר:של המועצה...

....

זוהר:אחרי זה, אחרי זה, כן? הם הוציאו רשימות מהסופר... אני לא מופיע ברשימות כי אני, זה עניין של דקות. אוקיי? אני הייתי קצת אחרי. לצורך העניין גם מי שהיה ב-10:00 בסופר נחשף בדיוק כמוני" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

44.חרף הסבריו המפורטים של המבקש, בסוף השימוע, ומבלי לברר, לכאורה, באופן כלשהו את טענות המבקש, מסכם נציג המשיבה, מר סואד, וקובע: "אני רוצה לסכם בכמה נקודות. 1. שלמען הסר ספק פה שיהיה פור דה רקורד, יש מ... השם שלך מופיע במפורש בתור בנאדם שצריך להיכנס לבידוד בצורה פרטנית, זה לא רשימת אנשים כללית שאתה החלטת להיכנס אליה בצורה יזומה, אלא שמך מופיע במפורש בתור אדם שאמור להיכנס ל..." ומר ספייר מוסיף "בכל, בכל המועצה". כאשר המבקש מנסה להסביר כי שמו מופיע ברשימה "כי אני הכנסתי את עצמי", מר ספייר שולל את דבריו, שוב, לכאורה, מבלי לברר או לבצע בדיקה כשלהי וקובע: "לא, לא, לא, לא" ואז מר סואד קובע, שוב, מבלי לבצע לכאורה בדיקה כלשהי: "זה נשלח לכולם וכתוב שאתה צריך להיכנס. זה, זה הנקודה, זה מופיע, זה רגולטורי" (ההדגשות הוספו - ר.ג.).

45.חשוב לציין, כי בתום דיון ההוכחות שהתקיים ביום 10.5.20 ולבקשת ב"כ המשיבה, הציג המבקש את הטלפון הנייד שלו ואת היסטוריית השיחות בינו לבין מנהלת מחלקת הבריאות במועצה, הגב' קטרי, ממנה עלה, כי ביום 31.3.20 בשעה 10:04 אכן התקיימה שיחה טלפונית בין המבקש לגב' קטרי. הדבר תומך לכאורה בעדותו של המבקש בבית הדין, שלפיה שוחח עם נציגת המועצה "ביום שלישי, 31.3.20 ... בסביבות השעה 10:00 או 11:00 בבוקר" וכי במסגרת שיחה זו גילה שהוא לא אמור להיות בבידוד.

46.לא נעלם מעיננו כי שמו של המבקש אכן הופיע ברשימת "המבודדים" בהודעה של צח"י (ההודעה צורפה כנספח ה' לתצהיר מר סואד). ואולם, עיון בהודעה מעלה, לכאורה, כי אין המדובר בהודעה של צוות החירום במסגרתה נדרשו תושבים מסוימים להיכנס לבידוד ביתי, אלא בהודעת עדכון לכלל החברים, תוך פנייה חברית לתושבים להתעניין בשלום המבודדים ולהציע להם עזרה. ויודגש, על אף ניסיונה, לכאורה, של המשיבה לשוות להודעה אופי של הוראה רגולטורית של כניסה לבידוד של כל המופיעים ברשימה (הן במהלך השימוע והסיכום במסגרתו והן בעדותו של מר סואד בבית הדין), הרי שעיון מעמיק בהודעה מעלה, לכאורה, כי אין המדובר בפניה אישית אל המבודדים בדרישה כי יכנסו לבידוד, אלא בפניה חברית לחברי המועצה ועדכונם ביחס ל"מבודדים" נוספים במועצה:

"חברים יקרים,

אז כפי שכולם כבר מנחשים...נוספו לנו מבודדים נוספים...

הפעם- לא חוזרים מחול אלא כאלה שאולי נחשפו לחולה בסופראשכול.

גם כאן, לא כל מי שנחשף יחלה אבל צריך להיות בבידוד ולשים לב לתסמינים...

...אז עלו בגורל:

מיקי שגיב

תשהה בבידוד בביתה,

זהר חוברה

ישהה בבידוד בביתו,

מעין כהן

תשהה ברווקיה שלה,

וסיגל בן שטרית

תשהה בבידוד בביתה יחד עם עופרי.

 

מוזמנים להתעניין בשלומם להציע עזרה ועוד....

הרבה בריאות לכולנו". (ההדגשות הוספו – ר.ג.)

 

47.חשוב לציין, כי ההודעה של צח"י שהוגשה כנספח ה' על ידי המשיבה, אינה נושאת תאריך. להבדיל מכל הודעות הדואר האלקטרוני שצורפו לתצהיר על ידי המשיבה, אשר כוללות פרטים אודות השולח, תאריך ושעת השליחה, הגורם המקבל והנושא (ראו כל הודעות המייל שצורפו כנספח ד' לתצהיר מר סואד), הרי שמהדואר האלקטרוני שצורף כנספח ה' לתצהיר מר סואד, הושמטו הפרטים של הגורם השולח, הגורם המקבל והתאריך.

אשר להשמטת פרטים חשובים מכותרת הדואר האלקטרוני ראוי לשים לב לטענת המשיבה עצמה במסגרת חקירתו הנגדית של המבקש, עת שאלה: "אתה מסכים איתי שכשמישהו שולח מייל אז מופיעות מספר שורות כמו שיש בראש העמוד כותרת של מי ששלח ומתי?". העובדה כי המשיבה השמיטה, לכאורה, את תאריך משלוח הדואר האלקטרוני על ידי צח"י, פועלת לחובתה, ומלמדת כי לו הובאה הראיה בשלמותה, היה הדבר פועל לטובת המבקש. לעניין זה, נשוב ונזכיר, כי המבקש טען לאורך כל ההליך, כי שמו נכלל בהודעת צח"י, אך ורק בשל העובדה כי הוא הכניס את עצמו לבידוד ביום 29.3.20 ולא מכיוון שקיבל מהם הוראה להיכנס לבידוד.

48.חשוב לציין, כי המבקש הודה אמנם במהלך השימוע כי "יכול להיות שהיה לי שיקול דעת לא נכון" בכך שהגיע למפעל למרות שלפי הדיווח שלו למשרד הבריאות הוא היה מחויב לשהות בבידוד. עם זאת, אנו סבורות, כי הוכח, לכאורה, כי המבקש הגיע למפעל ביום 1.4.20 רק לאחר שנודע לו באופן ודאי כי הוא לא שהה ב"סופר אשכול" בשעה בה שהה במקום חולה הקורונה המאומת, כי הוא לא מופיע ברשימות של הסופר, וכי החלטתו העצמאית להיכנס לבידוד לא נדרשה בפועל. זאת ועוד, מהראיות שהובאו לפנינו בשלב זה, שוכנענו, לכאורה, כי ההחלטה של המבקש להגיע למפעל ביום 1.4.20 בלילה, נבעה ממניעים של טובת המשיבה ("כל מה שרציתי זה לפתור את הבעיה הזאת, או לראות שבאמת אנחנו בבעיה, בבעיה קשה") תוך מזעור חשיפתו לעובדיה ("כל הכוונה שלי הייתה לפתור בעיה, מתוך ידיעה ברורה ומוחלטת שאני לא מסכן אף אחד"), הגם שכאמור למיטב ידיעתו הסובייקטיבית הוא כלל לא נדרש להיות בבידוד באותה עת.

49.חרף כל האמור לעיל, המשיבה לא טרחה, לכאורה, לבדוק האם למבקש אכן נאמר כי יכול לצאת מבידוד, עניין שבגינו מלכתחילה זומן המבקש לשימוע. יתרה מכך, כשנשאל מר סואד בחקירתו בבית-הדין האם שקל לפנות לצח"י על מנת לברר האם דברי המבקש שלפיהם נאמר לו שאינו חייב בידוד נכונים, השיב בשלילה. בהקשר זה ראוי לציין, כי עיון במכתב הזימון לשימוע מעלה, כי העילה המרכזית בגינה זומן המבקש לשימוע הינה הפרת הבידוד לכאורה, וכפועל יוצא מכך חוסר אמון, כך שככל שהמבקש היה פטור מבידוד נכון ליום 1.4.20, ממילא נשמטת לכאורה הקרקע תחת סיבה מרכזית, לכאורה, שבגינה זומן המבקש לשימוע מלכתחילה. המשיבה לא הציגה בפנינו ראיות כלשהן בדבר בחינת טענת המבקש בדבר פטור מחובת בידוד, וממילא העדיפה לפטר אותו חרף זאת.

50.לאמור לעיל יש להוסיף, כי במהלך השימוע ניסתה המנהלת לברר מספר פעמים, את סיבת הגעתו של המבקש למפעל בליל 1.4.20, אולם מר סואד ומר ספייר דאגו להסותה בטענה ש"לא שואלים שאלות ... זה לא, לא תחקיר". כך למשל, לאחר שהמבקש הסביר מדוע הגיע למפעל, ניסתה המנהלת לברר את העניין ומיד השיב לה מר ספייר "לא, לא, לא, לא. אני מבקש. אנחנו שומעים. בבקשה... רק שומעים". מר ספייר הדגיש בפני המנהלת כי "לא מקיימים דיון" וכשהשיבה האחרונה כי "מה, אפשר לשאול שאלות הוגו, לא צריך אה..." השיב מר ספייר "לא". בהמשך שאלה המנהלת את המבקש "...למה הגעת בערב? זה כאילו נראה ממש לא טוב. כאילו ניסית להתחמק ממשהו" ומיד היסו אותה מר ספייר ומר סואד. המנהלת ציינה בפניהם כי רצונה הוא להבין לעומק את שקרה ("לא, אני רוצה להבין למה...") אך מר ספייר השיב לה כי "ההנחיה של העו"ד רק שימוע" ומר סואד אף ציין כי "זה הליך פורמלי". בחלק זה של השימוע צוין אף כי מר ספייר צעק על המנהלת תוך שהאחרונה מבקשת ממנו "תפסיק לצעוק". כשבכל זאת ניסתה המנהלת לשאול את המבקש לפשר מעשיו ("אני רוצה להבין למה הגעת למצב שכאילו...") קטעו אותה מיד מר ספייר ומר סואד ואמרו:

"אריאלאלה דיי.

הוגואלה.

אריאלאלה.

הוגולא, אל תענה. אל תענה.

אריאללא, אתה לא חייב לענות.

הוגואתה לא חייב לענות".

 

בהמשך השימוע, משלא נתנו למנהלת לברר פרטים נדרשים, פנתה המנהלת למר ספייר ואמרה: "הוגו, המטרה של שימוע זה לא עניין של ויכוח, המטרה של שימוע זה להביא..." ואז שוב, מר סואד ומר ספייר הפסיקו אותה. בשלב זה, המנהלת שוב אומרת "אבל אם אני לא... אם אני לא אבין מה קרה פה, אז מה המטרה של השימוע?" ואז שוב, משתיק אותה מר ספייר ואומר "אבל אלה" ובהמשך "לא שואלים שאלות", ומר סואד אומר "לשמוע את זוהר" "רק שאלות אינפורמטיביות".

51.מושכל יסוד בשימוע הוא, כי יש לקיימו בלב פתוח ונפש חפצה. בפרשת גוטרמן נקבע כי אל מול זכות היסוד של העובד להשמיע טענותיו, במיוחד כשנשקל סיום העסקתו, עומדת חובת המעסיק להציג בפני העובד את הטענות המועלות כלפיו, ולשמוע את טיעוני העובד בלב פתוח ובנפש חפצה. בין היתר נקבע, כי "...החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד" (ההדגשה הוספה - ר.ג.). לאור האמור, יש, לכאורה, פגם של ממש בהתנהלות המשיבה כפי שתוארה לעיל. המשיבה - באמצעות מר סואד ומר ספייר - נמנעה מלהציג בפני המבקש את השאלות שעלו בעניינו, שייתכן כי מענה המבקש עליהן היה שופך אור נוסף על המקרה. יתרה מזו, אף שנעשה ניסיון כזה ע"י המנהלת, הוא הוכשל ע"י מר סואד ומר ספייר, עד כדי כך שמר סואד ראה בשימוע "הליך פורמלי" גרידא. מן המפורסמות הוא, כי "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טֶקֶס' גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה". התנהלות המשיבה לעיל, ובמיוחד דבריו הנ"ל של מר סואד, מחזקים את המסקנה שלפיה המשיבה, לכאורה, ראתה בשימוע "טקס" בלבד שיש לקיימו, מבלי לברר את השאלות הרלוונטיות ומבלי לאפשר למבקש זכות טיעון ביחס לכך.

52.זאת ועוד, הצהרת מר סואד שלפיה המבקש הגיע למפעל ביום 1.4.20 "מסיבה עלומה" וכי המשיבה קיימה בדיקה מול עובדיה ובכלל זה, עם עובד החברה שעובד עם המבקש על תחום הבקרים והתקשורת, ועם המנהלת הישירה שלו - שלא ידעו על סיבת הגעתו של המבקש או על כל תקלה שהצריכה טיפול בלילה, או על כל תקלה שהמבקש נדרש לטפל ככלל ואשר הייתה כרוכה בהגעתו למפעל בפרט - אינה עולה בקנה אחד עם דברי המנהלת בשימוע ואף לא הוכחה על ידי המשיבה.

כך, במהלך השימוע, המבקש מציין בפני הנוכחים כי "מאחר והיה לנו בעיה ואני גם התקשרתי אליך למחרת בבוקר, להודיע לך", המנהלת, אינה מכחישה לכאורה את הבעיה או כי המבקש התקשר אליה למחרת בבוקר ומשיבה: "אמרת לי שיש בעיה ב...". ושוב נציין, כאשר המנהלת ניסתה לברר סוגיה זו, מר ספייר השתיק אותה. מכל מקום, בהמשך השימוע, המנהלת שואלת את המבקש למה הניסיון התרחש בערב "כי הבעיה הייתה קיימת מהבוקר". מכאן, כי המנהלת של המבקש כן הייתה מודעת לבעיה שהתעוררה ועל פניו, אין המדובר ב"סיבה עלומה".

זאת ועוד, חרף טענת המשיבה כי היא בדקה עם העובד שעבד עם המבקש האם הייתה תקלה וחרף הטענה כי "אחת המחלוקות הבסיסיות היא האם הייתה תקלה או לא", המשיבה נמנעה מלהביא לעדות את אותו עובד. המשיבה בחרה להעיד מטעמה אך ורק את מר סואד, זאת על אף, שבהתאם לעדותו אין לו את הידע הטכני לדעת מה הייתה הבעיה ואיך נכון היה לפתור אותה. מר סואד הצהיר בסעיף 36 לתצהיר עדותו הראשית כי "ביום 1.4.20 לא נפתחה כל תקלה קריטית על ידי מפעיל, לא במהלך היום ולא בשעות חריגות" ואף הפנה למעקב רישומי קריאות חריגות לחודשים פברואר ומרץ 2020 (צורף כנספח ו' לתצהיר מר סואד), זאת על אף שמר סואד הודה בעדותו כי אין לו את היכולת לעיין בדו"ח שצורף ולומר מהי תקלה דחופה ומהי תקלה לא דחופה.

בנסיבות העניין, הימנעות המשיבה מלהביא לעדות את העובד אשר עימו ביררה אם אכן הייתה תקלה באותו היום ואת המנהלת הישירה של המבקש, מלמדים לכאורה, כי לו היו מובאים לעדות, היה הדבר פועל לחובת המשיבה ותומכים בגרסת המבקש שלפיה ביום 1.4.20 אירעה תקלה שהמבקש לא הצליח לפתור מהבית.

לעניין זה נוסיף ונציין, כי עדותו של המבקש לעניין מהות התקלה הייתה אמינה עלינו ולשאלת בית הדין המבקש אף נתן הסבר מפורט ביחס לאופי התקלה. התרשמנו, כי המבקש סבר בזמן אמת כי עליו לפעול על מנת לפתור תקלה שאיימה על פרויקט שתחת אחריותו, וזאת לאחר שמיצה אפשרויות לפתרון התקלה מרחוק ומבלי לצאת מהבית. במהלך חקירתו המבקש הסביר מדוע הגיע למפעל בשעת לילה:

"ש.מה קרה בין 22:30 בלילה ל-08:00 בבוקר שאי אפשר היה לחכות?

ת.את אותה פעולה שאני עשיתי העובד לא מצוי באותו תחום, זה תחום שאני בעצם היחיד שהתעסקתי בתחום הזה, גם הרבה זמן לא עשיתי, זה לא מסוג העבודות שאני יכול להנחות עובד ואני עושה את זה הרבה פעמים ואני אומר לו מה לעשות שלב אחרי שלב. זו הייתה סיטואציה שאני הייתי חייב להיות שם ולראות את זה ולהבין מה לעשות... כשאני נמצא במצב שאני לא יודע מה קורה במערכת, אני חייב לפתור את הבעיה כמה שיותר מהר כדי להשאיר לעצמי את האופציה למחרת להמשיך ולבדוק" (ה.ש.ר.ג)

53.לא נעלמה מעיננו טענת המשיבה, כי הגעתו של המבקש בשעת לילה למפעל מעלה תהיות, כפי שאף סברה המנהלת במהלך השימוע. ואולם, בהתאם לראיות שהובאו לפנינו בשלב זה, מקובלת עלינו טענת המבקש, שלפיה "כל הכניסה הייתה בתום לב, מתוך מטרה אחת, לברר בעיה, לנסות לפתור בעיה ולחזור הביתה". המבקש אף ציין כי כניסתו למפעל הייתה למשך פרק זמן קצר מאד, של דקות בודדות, ובמהלך שהייתו במפעל פגש עובד אחד בלבד בשם "אסטבן" ממנו היה מרוחק מספר מטרים. מר סואד אישר בעדותו כי המרחק בין משרדו של המבקש לבין הבוטקה בו שהה באותה עת מר "אסטבן" הינו "כ-70 עד 100 מטר משהו כזה". המבקש אף ציין כי הגעתו למפעל תרמה לו להבין את מהות התקלה, ולפיה הנחה את העובדים בהמשך כיצד לפעול. כאמור לעיל, המבקש הודה כי ייתכן וטעה בשיקול הדעת.

התמונה העולה לכאורה היא, של עובד שידע סובייקטיבית כי אינו מחויב בבידוד; אשר דאגתו לפעילות המשיבה הובילה אותו לצאת בשעת לילה למקום עבודתו; תוך מזעור החשיפה לעובדים אחרים במפעל ושמירה על כללי הריחוק החברתי; ותוך תרומת הגעתו להבנת הבעיה, בניגוד לדברי המשיבה כי הייתה לחינם.

54.זאת ועוד. המבקש טען כי בתחילה זומן לשימוע טרם הוצאה לחל"ת בת שבועיים, בעוד שרק במהלך השימוע התברר לו כי קיימת כוונה לפטרו. בהקשר זה טענה המשיבה כי צוין בזימון לשימוע במפורש כי המשיבה בוחנת את אפשרות סיום העסקתו; כי חזקה על עובד בכיר כמו המבקש שקרא והבין את שנכתב בזימון לשימוע; כי טענה זו לא נטענה במכתב ההתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים של ב"כ המבקש מיום 21.4.20; וכי לו היה ממש בטענה, חזקה כי היה מעלה אותה בסמוך לשימוע ולא ממתין כשבועיים לאחריו. אין בידנו, בשלב זה, לקבל את טענות המשיבה בעניין האמור. ונבהיר:

כבר במהלך השימוע, טען המבקש כי סבר בתום-לב שמטרת השימוע היא הוצאה לחל"ת בהמשך לשיחה בע"פ שניהל עם מר ספייר, ולא פיטורים והבהיר, כי ככל שהדברים הם כך, הוא מבקש לקבל ייעוץ. מר ספייר אף אישר כי הוא הודיע למבקש על יציאה לחל"ת, אך בדיעבד גילה כי זו הייתה טעות וכי היה צריך להוציא את המבקש לחופשה בתשלום. המבקש הסביר כי קרא את מכתב הזימון לשימוע דרך הטלפון הנייד שלו והבין כי מדובר בחלק מהתהליך של היציאה לחל"ת ובשלב מסוים המבקש אף טען כי "יש כאן הטעיה כי לי נאמר שאני יוצא לחל"ת". לאור טענות המבקש, נשאל האחרון על ידי מר ספייר "אתה רוצה לשקול את המכתב? אתה רוצה זימון לשימוע מחדש עם אותו תוכן?" והמבקש השיב: "אני צריך. אני מניח שאני צריך, כי אני אם כך אני צריך לקבל איזשהו ייעוץ. אני, אתם יושבים עם עו"ד, אני באתי בתום לב באמת, אוקי, אמרתי...".

חרף טענתו החד-משמעית של המבקש במהלך השימוע, כי הוא לא הבין שמדובר בשימוע לפני פיטורים (חרף האמור במכתב ההזמנה לשימוע) ועל-אף שהמבקש ביקש אפשרות להתייעץ בעניין זה, החליט מר סואד, כי "לא יהיה שימוע חוזר" ואת דבריו חיזק מר ספייר: "לא, לא, לא ,לא".

אכן, בזימון לשימוע נכתב כי "החברה בוחנת את האפשרות לסיים את העסקתך", אך שוכנענו, לכאורה, כי המבקש הגיע לשימוע במחשבה כי מדובר בשימוע לפני הוצאה לחל"ת.

בנסיבות העניין, משהמבקש העובד במקום במשך 30 שנים, מציין במהלך השימוע כי הוא לא הבין את מטרתו חרף האמור במכתב ההזמנה ומבקש אפשרות להתייעץ, הרי שמניעת האפשרות האמורה מהמבקש, יש בה כדי לפגוע לכאורה בזכות הטיעון שלו ובזכויותיו.

55.התנהלותה הלכאורית של המשיבה במהלך השימוע, כפי שפורטה לעיל, מעלה חשש לכאורה, כי דווקא המשיבה, היא אשר ניצלה את תקופת החירום ששררה במדינה על מנת לפטר את המבקש, שהינו בעל זכויות ותק של שנים רבות. לעניין זה יש לציין, כי מפרוטוקול השימוע לא עולה כי המשיבה שקלה לחיוב את תקופת העבודה הארוכה של המבקש במפעל ואת גילו. זאת, על אף, שמדברי מנכ"ל המשיבה לפרוטוקול ביום 26.5.20, מנכ"ל המשיבה סבר כי בטרם פיטורי עובד אשר עובד במקום העובדה 30 שנה יש לשקול גם סוגיה זו. ויובהר, חרף טענת המנכ"ל שפיה מר סואד, מר ספייר והמנהלת נשאלו האם יש להם דבר טוב אחד להגיד על המבקש ולאף אחד מהם לא היה דבר טוב לומר, הרי שהטענה האמורה, לא נתמכה בראיה כלשהי.

56.לכל האמור יש להוסיף, כי עסקינן בתקופה ייחודית ביותר, בה אזרחים רבים נדרשו להיכנס לבידוד ביתי עקב התפשטות מגפה עלומה ברחבי הארץ והעולם. אי-הבהירות סביב המצב בכלל והנחיות הממשלה שעודכנו באופן תדיר בפרט, הייתה רבה. אף בקרב המבקש הייתה לכאורה אי-בהירות שכן מחד גיסא ידע כי שהה ב"סופר אשכול" ביום בו שהה חולה קורונה מאומת, אך מאידך גיסא לא היה בטוח לכאורה בנוגע לשעה בה שהה, והכניס עצמו לבידוד ביתי למען הזהירות. בהקשר זה, קובע סעיף 2(ב) לצו בריאות העם, אשר הינו בתוקף עד ליום 2.6.20, כי "היה לאדם ספק אם הוא היה במגע הדוק עם חולה, ישהה בבידוד ויפנה למשרד הבריאות לבירור הספק". הנה כי כן, המבקש פעל לכאורה בהתאם לצו, ופנה לגורמים המוסמכים לבירור האם היה במגע הדוק עם החולה המאומת, ורק כשהתברר לו שלא היה במגע כאמור, יצא מהבידוד.

57.באשר לניקיון כפיו של המבקש (שיקולי יושר) – המשיבה טענה כי המבקש נעדר ניקיון כפיים, שכן בבקשה לסעד זמני נמנע המבקש מלהציג את מלוא העובדות הרלוונטיות. כך, נטען בין היתר כי המבקש ניסה להסתיר את הגעתו למפעל בשעת לילה, בלא שעדכן איש, לא דיווח נוכחות, נכנס לשטח המפעל מבלי למדוד חום וללא רישום. עוד הסתיר המבקש את העובדה כי התקלה שלשמה הגיע אינה תקלה אלא עבודה שוטפת לא דחופה, ואת העובדה כי הוא מודע לזהות האדם המיועד להחליפו, ולמרות זאת לא צירפו כצד להליך.

לא מצאנו ממש בטענות המשיבה. המבקש פירט בבקשתו את העובדות הרלוונטיות אשר הובילו את המשיבה לסיים את העסקתו. טענת המשיבה כי המבקש אף לא מדד חום, לא נרשם וכו' הינה טפלה לעצם יציאת המבקש מבידוד לכאורה, שהיא זו שעוררה את הליך סיום ההעסקה וביחס אליה התנהל השימוע. אף לעניין התקלה, כאמור המשיבה נמנעה מלהביא לעדות גורמי מקצוע העשויים לשפוך אור על התקלה וממילא מדובר בנושא השנוי במחלוקת בין הצדדים.

58.לעניין מחליפו של המבקש, דווקא העובדה כי המשיבה נמנעה מלציין בתגובתה מי הוא מחליפו של המבקש ומתי גויס לתפקיד – נגועה בחוסר ניקיון כפיים. בעניין זה, מקובלת עלינו טענת המבקש שלפיה המשיבה היא זו אשר פעלה לשמור על עמימות ביחס לזהותו של המחליף (הוא- המשיב) וביחס למועד גיוסו ומועד התחלת העבודה.

 

כך, כבר במכתב התשובה לב"כ המבקש, מכתב מיום 28.4.20, המשיבה טענה באופן כללי כי "לאחר שהתקבלה ההחלטה על פיטוריו, גויס עובד אחר להחליפו. פנייתו המאוחרת של מרשך באמצעותך, בבקשה להחזיר את הגלגל לאחור, הינה מאוחרת למועד הגיוס של מי שנבחר לאייש את התפקיד". מהאמור עולה, כי המשיבה נמנעה מלציין את זהותו של המחליף, את מועד גיוסו ואת מועד תחילת עבודתו במכתב האמור.

 

גם בתגובה שהגישה המשיבה לבקשת המבקש לסעדים הזמניים, אין התייחסות מפורשת לפגיעה בצד ג' (המיועד) כתוצאה מקבלת הבקשה. ההתייחסות היחידה לעניין קיומו של המיועד כמחליף למבקש נטענה בעקיפין במבוא לבקשה ובסעיף 59, וכן נטענה בסעיפים 50, 60 ו-70. גם בתצהיר שצורף כתמיכה לתגובה לבקשה, הטענות ביחס למיועד הינן כלליות וסתמיות (ראו סעיפים 73 ו- 76-78 לתצהירו של מר סואד מטעם המשיבה). בתצהיר אין התייחסות למועד שבו הוחלט על גיוס עובד אחר במקומו של המבקש, למועד שבו אותר אותו מיועד וסוכמו תנאיו ולמועד תחילת עבודתו. זאת ועוד, על אף שהמבקש ביקש במסגרת סעיף 137 לבקשתו באופן מפורש כי המשיבה תחשוף את זהותו של העובד אותו גייסה להחליף את המבקש, תוך שציין כי שמו לא נחשף בפניו, המשיבה נמנעה מלפרט את זהותו בתגובתה.

 

יתירה מכך, גם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 10.5.20 העיד מר סואד "אני יודע שגייסו אותו כיום או יומיים לאחר ההחלטה על הפיטורים. אני לא זוכר תאריכים מדוייקים".

 

ואם לא די בכך, הרי שגם בהודעת המשיבה מיום 11.5.20 לא התייחסה המשיבה למועד תחילת עבודתו של המיועד להיכנס לתפקיד ובפרט למועד תחילת עבודתו ביום 19.5.2020.

 

הפעם הראשונה, בה טענה המשיבה כי המשיב עתיד להיכנס לתפקיד ביום 19.5.20 הייתה ביום 18.5.20 וגם אז, המשיבה נמנעה מלציין מתי המשיב גויס לתפקיד.

 

59.בהקשר זה, חשוב לציין, כי רק לאחר שצורף המשיב להליך התברר, כי המשיבה גייסה את המשיב לתפקידו של המבקש כבר ביום 7.4.20, 12 ימים לפי שהמשיבה הודיעה למבקש אודות פיטוריו. המשיבה לא הביאה נתון זה בפני בית הדין עד למועד בו צורף המשיב לבקשה.

60.לעניין זה נוסיף, כי החלטת הפיטורים נמסרה למבקש ביום 19.4.20 וכבר ביום 21.4.20 פנתה באת-כוחו למשיבה. במכתב התשובה מיום 28.4.20, השיבה לה המשיבה כי מדובר ב"פנייה מאוחרת" שכן, לאחר קבלת ההחלטה על הפיטורים כבר גויס עובד אחר. כל זאת, שעה, שכאמור לעיל, המשיב גויס לתפקיד עוד הרבה לפני שלמבקש הודע אודות פיטוריו, כך שעל פניו, כל פנייה של המבקש הייתה פנייה מאוחרת למועד הגיוס.

61.לא מצאנו בטענות המשיב לעניין הפגיעה בזכויותיו טעם לשנות מן התוצאה אליה הגענו. להלן נפרט את הטעמים להחלטה האמורה.

ראשית, יש לראות בחומרה רבה את התנהלותם של המשיבים, אשר עשו דין לעצמם, עת המשיב החל עבודתו במשיבה בפועל בתפקידו של המבקש ביום 19.5.20, וזאת חרף צו בית הדין שניתן יום קודם לכן והומצא למשיבה כדין, ואשר מונע כניסתה לתוקף של הודעת הפיטורים מיום 19.4.20 וכל פגיעה במעמד המבקש עד למתן החלטה בבקשה הזמנית. איוש תפקידו של המבקש יש בו כדי לפגוע במעמד המבקש וממילא מהווה הפרה של הצו הארעי. טענת המשיבה שלפיה אין בצו הארעי החלטה המונעת איוש משרה הינה מיתממת, וראוי היה כי לא תועלה כלל. בנסיבות העניין, דווקא טענת המשיב שלפיה הוא החל את עבודתו במשיבה כבר ביום 19.5.20, כך שעובדת מינויו לתפקיד הינה מעשה עשוי, הינה טענה הנגועה בחוסר תום לב. העובדה כי המשיב החל עבודתו במשיבה בניגוד לצו הארעי שניתן על ידי בית הדין, אינה יכולה לפעול לטובתו בטענה של מעשה עשוי.

שנית, מהראיות שהובאו לפנינו שוכנענו כי לכל אורך הדרך פעל המבקש בניקיון כפיים ובתום-לב. כך עשה, כשפנה למשיבה יומיים בלבד לאחר קבלת ההודעה בדבר החלטת הפיטורים, בבקשה להשיג עליהם בטרם פנייה לערכאות; כך עשה, כשהגיש את הבקשה דנן כשבוע בלבד (כולל ימי הזיכרון והעצמאות באמצע) לאחר תגובת המשיבה לפיה אין בכוונתה לשנות מהחלטתה; וכך עשה, כשביקש לצרף את המיועד להחליפו במסגרת סעיף 137 לבקשה.

לא נעלמה מעיננו טענת המשיבים שלפיה המבקש ידע טרם הגשת הבקשה את זהותו של המיועד להחליפו, הוא המשיב, ולמרות זאת לא צירפו כצד לבקשה. ואולם, על אף הקושי שבגרסת המבקש שלפיה הוא לא הבין בזמן אמת כי המשיבה גייסה את המשיב על מנת להחליפו, הרי שלא הוכח בשלב זה, כי המבקש ידע במועד הגשת הבקשה כי המשיב אכן גויס על מנת להחליפו. חיזוק לטענת המבקש שלפיה הוא לא ידע על זהות מחליפו בטרם פנה לבית-הדין, ניתן למצוא דווקא בסעיף 12 לתצהירו של המשיב, בו מצהיר המשיב כי מספר ימים לאחר שיחתו עם המבקש ביום 20.4.20 (בדיון מיום 26.5.20 העיד המשיב כי סדר הזמנים בתצהיר שגוי, כך שבפועל מדובר בימים שלאחר השיחה מיום 24.4.20), הגיע המבקש לטטרקון ואמר לו כי פתח בהליך משפטי כנגד המשיבה וכי "אם תביעתו תצלח, אנחנו עוד עשויים לעבוד שוב יחד". מדברים אלה ניתן ללמוד, לכאורה, כי המבקש לא שיער שהמשיב יחליפו בתפקיד, שכן אחרת כיצד יעבדו יחד?

מכל מקום, המבקש ביקש בסעיף 137 לבקשה כי המשיבה תחשוף את זהות המחליף על מנת שניתן יהיה לצרפו להליך. בנסיבות אלה, אין בידנו לקבל את הטענה כי המבקש פעל בחוסר ניקיון כפיים עת לא צירף את המשיב להליך.

יתירה מכך, אין חולק כי בפועל המשיב ידע אודות ההליך המשפטי המתנהל בעניין, הן משום שמר ספייר עדכן אותו ביחס לקיום ההליך והן משום שהמבקש עצמו עדכן אותו ביחס לכך, חרף זאת, המשיב לא ביקש בעצמו בשום שלב להצטרף להליך או להביע עמדתו.

שלישית, מהראיות שהובאו לפנינו, עולה, כי המשיב היה שותף להתנהלותה הלא תקינה לכאורה של המשיבה כלפי המבקש. אין חולק שהמשיב ידע כי המבקשת גייסה אותו לתפקידו של המבקש וסגרה איתו תנאי העסקתו בטרם פיטרה את המבקש:

"ש.כשהציע לך הוגו את העבודה ב-7.4.20, אתה ידעת שזה התפקיד של המבקש?

ת.כן.

ש.אתה ידעת שהמשמעות היא פיטורים של המבקש?

ת.כן. לשאלת בית הדין אם ידעתי שעדיין לא פיטרו אותו אני משיב שידעתי שעדיין לא פיטרו אותו, שהוא בחל"ת".

 

המשיבים שמרו על ההסכמה בעניין זה בדיסקרטיות ביניהם (כך לפי המייל שצורף לתצהיר המשיב). מהאמור עולה, לכאורה, כי דווקא המשיבים בהתנהלותם המשותפת הסתירו נתונים מהמבקש ולא להיפך. התוצאה היא שהמבקש נקלע לסיטואציה שהמשיבים יצרו ביחד במו ידיהם. על היותו של המשיב שותף להתנהלות הלא תקינה, לכאורה, של המשיבה ניתן ללמוד מהצהרתו כי ביום 24.4.20 אמר למבקש כי המשרה הוצעה לו ואף התקבלה על ידו ביום 18.4.20, שעה שמספר סעיפים קודם לכן הצהיר והודה כי כבר ביום 7.4.20 הוצעה לו המשרה.

62.אשר לטענת השיהוי, נוסיף ונציין כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בפרשת קריספלו, שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני נבחן בשני היבטים, שיש לשקללם: "האחד, התנהגותו של המבקש - קרי, האם הוא פעל, בנסיבות הענין, בזריזות הראויה; השני, התוצאות האובייקטיביות של ההשתהות בפניה - קרי, בחינת הפגיעה באינטרסים של הצד שמנגד או של צד שלישי בשל חלוף הזמן". ברי כי אין לומר שהמבקש לא פעל בזריזות הראויה, אלא ההיפך הוא הנכון – יומיים בלבד לאחר קבלת הודעת הפיטורים, שלחה ב"כ המבקש מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. בהמשך, כשבוע בלבד לאחר קבלת תשובת המשיבה מיום 28.4.20, שבוע שכלל בתוכו את יום הזיכרון ויום העצמאות, הגיש המבקש את הבקשה למתן סעדים זמניים לבית הדין.

צא ולמד – בעוד שהמבקש פעל בתום-לב ובניקיון כפיים על מנת לעמוד על זכויותיו, המשיבה והמשיב ניהלו לכאורה משא ומתן במסתרים, שעות ספורות לאחר השימוע שנערך למבקש, ובטרם הודע למבקש אודות פיטוריו.

63.אשר למאזן הנוחות – המשיבה טוענת כי אין לה כיום תפקיד פנוי עבור המבקש היות ולאחר ההחלטה על סיום העסקתו של המבקש, גויס עובד אחר להחליפו. לפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובתה. מנגד טוען המבקש, כי הנזק שייגרם לו בשל אי הצבתו לעבודתו הנוכחית והפגיעה בשכרו, הינו משמעותי וחמור ביותר; נכון למועד הגשת הבקשה, המיועד להחליף את המבקש טרם החל את עבודתו במשיבה, וממילא לא ייגרם נזק למשיבה ככל שיוחלט להשיב את המבקש לעבודתו; המשיבה הזיקה לעצמה עת גייסה עובד בטרם פיטרה את המבקש ובעת שהיא מודעת כי המבקש פועל בהליך משפטי למנוע פיטוריו, ואין לה להלין אלא על עצמה.

64.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עמדתנו היא כי הצדק עם המבקש. הנזק שנגרם למבקש עקב פיטוריו הינו גבוה, בייחוד נוכח גילו הסמוך לגיל פרישה, באופן שלכאורה יקשה עליו להתקבל למקום עבודה אחר. המבקש עבד במפעל במשך שנים רבות, ולא הובאו בפנינו ראיות השוללות עבודה מסורה וללא רבב. כך למשל, מר סואד אישר בעדותו כי במהלך התקופה בו הכיר את המבקש, לא זימן אותו לשיחת בירור עקב הפרת אמון כלשהי. מאידך הנזק שעלול להיגרם למשיבה עקב השבת המבקש לעבודה הינו קטן, בשים לב שמדובר בעובד מנוסה אשר כאמור לא נשללה שביעות רצון מעסיקיו ממנו. המבקש פנה באמצעות באת-כוחו למשיבה יומיים בלבד לאחר ההודעה שקיבל על פיטוריו, ולדברי מר סואד בפרק זמן קצר זה כבר גויס עובד חדש. לא ניתן לחלוק על כך כי המבקש פנה למשיבה בבקשה להשיג על פיטוריו, באמצעות עו"ד, תוך זמן סביר, ולכך יש להוסיף כי בהתאם להודעת המשיבה מיום 11.5.20, טרם נחתם הסכם עם העובד החדש, וכי ביום 18.5.20 קיבל המבקש צו ארעי לשם מניעת פיטוריו ופגיעה במעמדו עד להחלטה בבקשה הזמנית, המשתיק את המשיבה מלטעון למעשה עשוי. לא נעלמה מעיננו, טענת המשיב לעניין הנזק שעלול להיגרם לו מהשבת המבקש לתפקידו. עם זאת, על רקע כל האמור לעיל ובשים לב לכך כי המשיב התפטר מתפקידו בטרם פוטר המבקש, כשהוא מודע לדברים, אנו קובעות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. נוסיף ונציין, כי המשיב נמנע מלהצהיר בתצהירו כי אין לו אפשרות לחזור למקום עבודתו הקודם ומהראיות שהובאו לפנינו לא עלה כי תפקידו בטטרקון כבר אויש (ראו, בין היתר, סעיף 9 לתצהיר המשיב).

סוף דבר

65.התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. ניתן בזה צו זמני המונע כניסתה לתוקף של הודעת הפיטורים מיום 19.4.20 וכל פגיעה במעמד המבקש ובכלל זה איוש משרתו עד למתן החלטה בתביעה העיקרית.

66.המשיבה תגיש כתב הגנה בהליך העיקרי עד ליום 11.6.20.

67.תצהירי עדות ראשית בהליך העיקרי יוגשו מטעם המבקש עד ליום 21.6.20 ומטעם המשיבה עד ליום 30.6.20.

68.המזכירות תקבע מועד דיון הוכחות במהלך חודש יולי 2020.

 

 

 

 

 

69.המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסכום של 1,000 ₪ ובשכ"ט באת כוחו בסכום של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

 

ניתנה היום, ח' סיוון תש"פ, (31 מאי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

 

תמונה 5

 

תמונה 2

 

תמונה 4

גב' מרים יעיש

נציגת ציבור (עובדים)

 

 

רחל גרוס

שופטת

 

גב' אילנה מסד

נציגת ציבור (מעסיקים)

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ