סע"ש 65738-12-14 אלמוג נ' ד"ר טלי פרידמן בע"מ

בהמשך לדיון מיום 6.1.2015 -

1.בפנינו בקשת המבקשת להורות למשיבה להשיב אותה לעבודתה בפועל.

2.על קצה המזלג נציין כי עסקינן במבקשת העוברת טיפולי פוריות כאשר המשיבה הגישה בקשת היתר לפיטוריה לממונה על חוק עבודת נשים (להלן – "הממונה").

3.ביום 10.11.2014 ניתנה החלטת הממונה אשר לא התירה את פיטורי המבקשת, אולם חרף החלטת הממונה המשיבה טרם החזירה את המבקשת לעבודתה. המשיבה טענה בתגובתה, בין היתר, שממועד החלטת הממונה היו הצדדים במו"מ במטרה להביא לפתרון המחלוקת ולאחר שהתברר שהדבר לא הסתייע הוגשה בקשה מטעם המשיבה לבית הדין למתן ארכה להגשת ערר על החלטת הממונה (במסגרת תיק על"ח 59163-12-14).

4.לאחר שעיינו בטענות הצדדים ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בהרחבה (במסגרת הדיון שהתקיים ביום 6.1.2015) אנו קובעים, כדלקמן:

4.1כל עוד החלטת הממונה מיום 10.11.2014 (אשר לא התירה את פיטורי המבקשת) עומדת בעינה – מחויייבת המשיבה להמשיך להעסיק את המבקשת בעבודתה. בהקשר זה נציין שלהחלטת הממונה תוקף משפטי מחייב וכמדומה שהדברים ברורים.

4.2לפיכך, המבקשת תחזור לעבודתה באופן מיידי החל ממחר ה- 8.1.2015.

4.3המבקשת תחזור לעבודתה כמתאמת פגישות במשרה מלאה ושכרה ישולם בהתאם להסכם העבודה עליו היא חתומה מיום 1.6.2012. המבקשת תעבוד מביתה תוך שהיא תחובר למערכת הרפיד ויישלחו אליה לידים כפי שנשלחו אליה במהלך תקופת עבודתה.

5.באשר לשאלת ההוצאות – לטעמנו לא היה כלל מקום להגשת הבקשה דנן שעה שהחלטת הממונה לא התירה את פיטורי המבקשת. במילים אחרות, היה על המשיבה מייד לאחר שניתנה החלטת הממונה להשיב את המבקשת לעבודתה ומאחר שהיא לא עשתה כן היא למעשה לא פעלה בהתאם לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954. מכאן, שיש מקום לפסוק הוצאות לחובת המשיבה בגין הגשת הבקשה.