סע"ש 64733-09-14

1.בהחלטת בית הדין מיום 09/08/16, ניתנה הוראה לפרקליטות להמציא לתיק בית הדין חומר חקירה בחשדות נגד הנתבע בעקבות תלונה שהוגשה מטעם התובעת, משהחשדות בשלו לכדי הגשת כתב אישום והפרקליטות ציינה שהצגת המסמכים המדוברים לא תפגע בהליך הפלילי.

עוד בטרם מתן ההחלטה הביע ב"כ הנתבע התנגדות להגשת החומר לתיק בית הדין ובית הדין דחה את ההתנגדות ואת הטענה לפיה הצגת חומר זה בבית הדין באה בניגוד לפקודת הראיות או כי בית הדין אינו מוסמך להידרש לחומר זה.

הודגש כי מטרתו העיקרית של בית הדין היא בירור הנסיבות לאשורן וחשיפת האמת, וככל שהצגת החומר בבית הדין אינה פוגעת באינטרס לגיטמי אחר אשר גובר על השיקולים התומכים בהצגתו – יש להתירה.

לפיכך נתנה לנתבע הזדמנות להודיע האם יש לו בקשות כלשהן בנובע מהגשת החומר לבית הדין, בין כאלה שנוגעות לשמירה על זכויותיו במסגרת ההליך הפלילי ובין כאלה שנוגעות להשלמת ראיותיו במסגרת תיק זה.

2.בהודעה שהוגשה בעקבות ההחלטה האמורה לבית הדין, חזר ב"כ הנתבע על הטענה לפיה "אסור " להשתמש בחומרי החקירה מההליך הפלילי בענייננו, שכן אין המדובר בהליך העומד בגדרו של ס' 42א' לפקודת הראיות.

סעיף 42א לפקודת הראיות קובע כהאי לישנא –

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

בענייננו, ההליך הפלילי עודנו באיבו, ודאי שלא הסתיים בהרשעה, ואין בפנינו הכרעת דין הכוללת ממצאים ומסקנות.

משכך – הוראות סעיף 42א אינן רלבנטיות.

זאת ועוד – חומר החקירה בו מדובר – יונח לפני בית הדין וייבחן על ידיו לפי שיקול דעתו, ולא יהווה ראיה לאמיתות טענת התובעת לפיה מדובר במעשי גניבה.

מדובר בנתונים והועות של הנתבע אשר שמורה לו הזכות להתייחס אליהם, להסבירם ולשכנע את בית הדין שאין בהם ממש או שאינם תומכים בטענות התובעת.