סע"ש 63379-09-14 קיסיה מוחמד נ' עזבון המנוח אלעטאונה חאמד מנור ז"ל ואח'

1.לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים.

2. הנתבעים 2-9 אשר הינם יורשי המנוח, מר אלעטאונה חאמד מנור ז"ל,  (להלן: "המנוח"), טוענים כי לא היה להם קשר לניהול עסקי החברה ו/או ניהול עסקי המנוח.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובע הינו אזרח הרשות הפלסטינית, כך שבמידה ויפסקו כנגדו הוצאות ושכ"ט, לא יהיה בידי הנתבעים לגבותם. עוד טוענים הנתבעים כי התובע לא פרע במועד את ההוצאות אשר הוטלו עליו לטובת הנתבעים (בהתאם להחלטה בבקשה לתיקון כתב תביעה), אלא רק ביום 8.7.15, לאחר שהוגשה הבקשה להפקדת ערובה. בנסיבות אלה, לטענתם, אין לייחס לתובע את תשלום ההוצאות לאחר המועד כאילו שילם את שנפסק במועד ומרצון. התנהגות התובע מלמדת על התחמקות מעמידה בקיום החלטות בית הדין ועל כן, יש להורות על תשלום ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בתיק.

3.התובע התנגד לבקשה ועיקר טענתו הינה כי עובדת היותו אזרח הרשות הפלסטינית, אין בה די כדי להורות על הטלת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. לטענתו, סיכויי הצלחת התביעה טובים ובשל מצבו הכלכלי, חיובו בהפקדת ערובה להוצאות תביא לנעילת שערי בית הדין בפניו ועל כן יש לדחות את הבקשה. התובע הוסיף וטען כי הוא פרע את ההוצאות אשר הוטלו עליו לטובת הנתבעים.

4.לאחר עיון בבקשה (אשר הוגשה ללא תצהיר תומך), בתגובה, בתשובה ובכתבי הטענות, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של עובד תושב שטחים אין בה כשלעצמה כדי לחייב בהפקדת ערובה.

באשר לסיכויי התביעה, לא שוכנעתי כי התביעה כנגד הנתבעים אשר הינם יורשיו של המנוח הינה "מופרכת על פניה" וכי ניתן לומר בשלב זה כי מדובר בתביעת סרק אשר סיכוייה קלושים שזהו המבחן אשר נקבע על ידי בית הדין הארצי בפרשת אבו נאסר (ע"ע 1424/02 אבו נאסר – Saint Peter In Gallicantu (פורסם בנבו)).

זאת ועוד, בשים לב לכך כי התובע פרע את ההוצאות אשר הוטלו עליו (על אף שההוצאות שולמו באיחור), לא מצאתי לקבוע כי הוכח שמדובר בתובע המשתמט מחיוביים כלכליים.

5.מדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות המוגנות בחוקי המגן כגון: תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים ושעות נוספות.

6.בנסיבות הענין, הבקשה נדחית.