צוריאל חזי נ' מגן דוד אדום (אגודה) ואח'

התובע הגיש בקשה זו לפסילתי מלשבת בדין בהליך זה.

הרקע העובדתי שביסוד ההליך, עד למתן החלטת בית הדין מיום 31.3.16, פורט בסעיפים 8-35 לאותה החלטה. המשך ההליך מתועד בפרוטוקול.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת הנתבעים לה, החלטתי לדחותה מאחר שאיני סבור שטענות המבקש בבקשה מקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

להלן אתייחס לטענות התובע בבקשה אשר לטענתו, בין כשלעצמן ובין בהצטברן, מבססות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

התבטאות בדיון מיום 10.2.16

התובע טוען כי בדיון שהתקיים בבקשת התובע לסעד זמני ביום 10.2.16, אמרתי שאיני מבין את הסנקציה של העברת התובע לתחנת ירושלים וכי אילו הנתבעת הייתה מפטרת את התובע הייתי מבין זאת. התובע טוען כי באמירה פסולה זו נתתי היתר "למפרע" לנתבעת לפטר אותו למרות שעניין הפיטורים לא עלה מעולם בבירור המשמעתי או במסקנות הבירור. לפיכך כל ההליך התנהל מאותה נקודה במשוא פנים חמור.

באשר לבסיס העובדתי שביסוד טענה זו אתייחס הן לאמירה שלי שאכן לא נרשמה בפרוטוקול, והן ליתר טענותיו העובדתיות של התובע, ועל יסוד הבסיס העובדתי אתייחס לשאלה אם האירוע המדובר מקים חשש ממשי למשוא פנים.

אני מאשר כי אכן נאמרה על ידי אמירה שלא נרשמה בפרוטוקול, ושאיני זוכר כמובן את נוסחה המדויק, שבה פניתי לב"כ הנתבעים בשאלה שמטרתה הייתה לברר מהו הקשר ההגיוני בין עבירת המשמעת שיוחסה לתובע לבין הסנקציה שהוטלה עליו ואשר עמדה לדיון באותו שלב – העברתו לתחנת ירושלים. זאת, על רקע טענת התובע בבקשה שהגיש, בדבר התנכלות לתובע בשל הליכים אחרים שהגיש נגד הנתבעת. אכן אמרתי אמירה שביקשה הסבר לקשר זה, ובמסגרתה אמרתי (מבלי שהאמור להלן מהווה ציטוט מדויק) שאילו הוחלט על פיטורים של עובד בשל סירוב חוזר ונשנה להגיש בקשה להיתר לעבודה נוספת, הקשר ההגיוני בין העבירה לבין הסנקציה היה מובן.

אשר לטענתו העובדתית כי "במידה והיו המשיבים מאיימים על המבקש כי במידה ולא יחתום יפוטר, הרי שהמבקש היה חותם על הבקשה תחת מחאה, ובלבד שלא יפוטר, אך התובע מעולם לא אוים בפיטורין או כל סנקציה אחרת אם לא יחתום, ומשכך עמד על זכותו שלא לחתום...", הרי שאין לכך כל בסיס עובדתי לאור האמור בסעיף ז' למכתב הזימון לשימוע המשמעתי שנשלח לתובע ביום 21.12.15. לפיכך, אין כל בסיס עובדתי לכך שאמירה זו היא זו שנטעה אצל הנתבעת את הרעיון לפטר את התובע.