סע"ש 60763-09-16

1.התובע הגיש תביעה זו בחודש ספטמבר 2016.

2.ביום 17.11.2016 הגישו הנתבעים בקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה. בהחלטתי שניתנה ביום 20.11.2016 לאחר קבלת עמדת התובע, ניתנה לנתבעים ארכה להגשת כתב הגנה כמבוקש.

3.לאחר שהנתבעים לא הגישו את כתב ההגנה במועד, הגיש התובע מספר בקשות למתן פסק דין בהעדר הגנה שנדחו מטעמים שונים, כמפורט בהחלטותי מיום 1.12.2016, 21.12.2016 ו - 8.2.2017. ביום 9.2.2017 הוגש, בסופו של דבר, כתב ההגנה.

4.בהחלטתי מיום 12.2.2017 הוריתי לנתבעים להבהיר מדוע לא יחויבו בהוצאות בשל האיחור בן החודשיים בהגשת כתב ההגנה.

5.במענה להחלטתי הבהיר ב"כ הנתבעים, כי מאחר והתחתן לאחרונה והוא מטפל בתיק באופן אישי הוגש כתב ההגנה באיחור וכי מחמת טעות לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה.

6.בהחלטתי מיום 19.2.2017 צוין, כי אף שב"כ הנתבעים ציין כי התובענה מצויה בטיפולו האישי והוא נעדר מסיבות אישיות, אין די בכך כדי להצדיק איחור של חודשיים בהגשת כתב ההגנה וודאי בנסיבות בהן מונה משרד ב"כ הנתבעים מספר עורכי/ות דין והצדדים התבקשו להתייחס לשאלת ההוצאות בפתח הדיון המוקדם.

7.בפתח הדיון המוקדם שהתקיים ביום 26.2.2017 ביקשה ב"כ התובע כי הנתבעים יחויבו בהוצאות בשל מחדלם ואילו ב"כ הנתבעים חזר על האמור בתגובתו וטען, כי לא נגרם כל נזק לתובע היות והדיון המוקדם לא נדחה.

8.בע"מ 8793/13 פלונית – פלונית (2014) נכתבו דברים אלה היפים לעניננו:

"ברירת המחדל היא שבקשה אשר הוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע לכך תידחה, אך מדובר בברירת מחדל ולא בחזקה חלוטה. בבוחנו בקשה כזו נדרש בית המשפט, בין השאר, לייחס משקל מתאים לאופי העניין העומד לדיון, לאינטרס של הצד השני בסופיות הדיון וכן לחשיבות הזכויות הנידונות ולמידת הפגיעה בהן (ראו: בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, בפסקאות 11-9 (10.12.2013)). כדברי השופט צ' ברנזון: "הפרוצדורה אינה מיטת סדום" (ע"א 186/99 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)). לפיכך, הוקנתה לבית המשפט הסמכות להאריך מועדים במקרים המתאימים כאשר מתקיימים טעמים מיוחדים לכך".